"אגלי" תיקנה אותי בהודעה החדשה באדום.
תיקונים באדום מזכירים לי את המורה לאנגלית ביסודי, אנג'לה.
פס מרקר אדום של artline70 שמנציח את הטעויות שלך בחיים. הייתי מצמיד את הדף צמוד לחזי והפס האדום היה נספג בנייר הפסול ועובר לצידו השני, מקבע את הטעות בליבי ומוצג לראווה לעיניים קטנות וסקרניות הבוחנות אותי שוב וזוכרות.
"אלא אם הבנתי לקתה בחסר והשתתפו גם עגלים רכים בחגיגה." הוסיפה בחצי חיוך בכדי לא להישמע ביקורתית מדי.
הגבתי בחיוך, עברנו את אנג'לה נעבור גם את זה.
פינה בפאב ואני בוחן אותה כפי שהיא סורקת בעיניה אותנו. הקלה ומשיכה מובילה אותן לשיחה אינטלקטואלית קולחת ומצחיקה. האלכוהול מתערבב בדם והנושאים התרבותיים מפנים מקום לעירבוביית פנטזיות.
מוסיקה, חדר, תיק.
פאוזה
ניצבות על ברכיהן. ברך אל ברך, ירך נושקת לירך מלטפות את עצמן ומתנועעות כשלהבת נר לוהט עבור השנה הבאה על עוגת יום הולדת אדירה. ידיים מגששות. חדות התחושה מפצה על הגבלת הראיה. מלווה את הלהבה בידי, מעצב אותה. מזכיר להן בלחישות בצמידות לתנוך אוזנן משימה אחר משימה. הזדקרות הפטמות של כל אחת מהן תעשה בידי רעותה. אני מאזן את התגברות ההתמסרות. לש ומניע, חופן ומלקק את המסוייגת יותר. נותן ניקוד למזדקרת ומצליף בתחת החשוף. אנחות הפתעה נשמעות בדואט מזמין. סנאפשוט בתאורה חמה.
הביקורתיות המובנית מעוררת בעיניה דאגה לתנוחות הנכונות, בהן תראה באופן הטוב ביותר. עמדת המרפא אצלי זוקפת אוזן ונרתמת לטיפול בשריטות. כמו חיטוי שבהתחלה הוא שורף ובסוף מגליד את הפציעה, כך גם בעיצוב התנוחות הפוטוגניות.
מורדות על ארבע. רגליים משתרגות, ישבנים צמודים מופנים אלי. רגל חובקת רגל וקרסוליים מקבילים חבוקים יחדיו.
יד ימין של אחת נקשרת לידה השמאלית של חברתה. אין תזוזה בלעדית, אלת מין בעלת שני ראשים ושני כוסים המטפטפים עצמם לדעת. לדעת עוד.
נטיפי תשוקה מתגברים, מטר מאיים לפרוץ, ואני מאחוריהן מלטף ישבנים וירכיים, מצליף בכוס המתכווץ ברגישות וחוזר ללטף. חוזר על תנועת ההצלפה מספר פעמים ברצף. האינסטינקט החרד מכווץ אותן בכל פעם שאני מנתק את ידי מגופן. נרתעות ונזקקות למגע.
"אסור" אני מתריע ומגיש את אצבעותי, משרטט את מיתאר שיפתותיהן. כעגלות רכות בעיוורונן הזמני מנסות לאתר את תנועת אצבעותי בכדי לינוק. מקרב יד ליד ואוחז בזין שלי בין ראשיהן. לינוק עכשיו ביחד. סנאפשוט מחרמן.
נסיון ראשון שלה. חוויה ראשונה בת שנים מתממשת והיא מנבחרות הקאסט.
לא האמינה שתוכל להגיע לרפיון מאחיזתה, מתגרה ומשתחררת, נאבקת ומתחנחנת למגע.
לשונות ושפתיים נצמדים לדגדגנים לוהטים ותפוחים.
תכונת האיפוק תזכה בזין שימלא אותה ויתפוצץ בתוכה, בלשון שתמשיך לענג אותה לרקיעים חדשים, תנקה אותה.
מתאמצת להגמיר ראשונה ואני מנצח על, מקדם כל אחת מקו הזינוק אל קו הגמר.
מתרווח על כסאי בפינה בפאב, בוחן אותן בדינמיקה המתהווה.
משלם והן בעקבותי, שומע צחקוקים קולט את המבטים הזוממים, מרגיש את ההתקרבות, הנינוחות. יוצאים חזרה לרחוב.
לפני 15 שנים. 4 באוקטובר 2009 בשעה 18:45
