גם וגם

את באה אלי
דומעת מכאב, זולגת משמחה..............את באה אלי.
כמו פלג מים הזורם לים
כמו גדי היונק מלשד אימו...................את באה אלי.
לרוות את צמאונך, לבוא על סיפוקך
למלא את החלל שבך חסר
זורמת לתוכי נמסה בקרבי...................את באה אלי קרוב.
נמשכת למילותי, נרקמת בעורקי.

מזרים בך רעדים רעדים
מזריע בך ריגושים ריגושים
ואת באה אלי רוטטת, זועמת
זועקת מכאב, זוהרת בשמחה...............את באה אלי
נפעמת ומתעלה
נפערת ומתגלה................................נשרפת מעלי.

וכשתבואי, אני אהיה צור, סלע חזק
ואת מקור מעין זורם סביב, רענן
ולעולם אחוש את העוצמה...................מאז שבאת אלי
ואת זורמת סביבי כטבעת חנק לאבן
נשחק אט אט באדוות הקלות ועדיין חזק
נחלש אט אט ומתפורר ועוד לא נזעק
סוחפת אותי אתך, מובילה את פרורי
לאן שיבחר ליבך, גופך
ולא ארגיש מאום
עד שאעלם ואיהפך בידך לכלום.

ואז תבואי אלי, נלהבת אל סלע ניצב
ביגונך השש לקרב
הבסת אותי לשווא,
לשווא סדקת סדק בסלע הניצב.

ואז תבואי בשנית אל חוד הלהב
אך לא אלי
כך מוטב.

(כתבתי את השיר, כמו רבים אחרים, בדיוק לפני 20 שנה כנער מתבגר ומבולבל.
נזכרתי בו היום מתוך סיטואציה שהזכירה לי משפט אחד בלבד ונברתי בארכיון, פשפשתי בכתובים המצהיבים בכדי לגלות אוצרות עבר.
הטעויות והסגנון במקור)

לילו - יכולה להירגע להשתיק את פעמוני האזהרה שלך.