גם וגם

כך היא נראתה בעיני, מושלמת.
נינוחה לחלוטין בשמלת הקטיפה השחורה, בוהקת בקימורי גופה. חזיה אדומה מבצבצת מעל חמוקיה המונחים בעריסתם בשלווה. מזמינים אותי להישיר מבט ברצוני או כנגד רצוני.
ומעל הכל היא פשוט היא.
צוחקת ועולזת, עדינה ונעימה ובעיקר יודעת מה היא רוצה.
והיא רוצה כרגע להיות היא, והיא רוצה להינות מזה.

"מזל טוב" הוא אמר לי, בחיוכו הביישני הכן, "יומולדת"?
אתה מתבלבל עניתי לו, זה טרום יומולדת אותה אנחנו חוגגים כבדרך חיים.

מדלגת בין שני כלבלבים נרגשים, מנצחת על סימפוניית הגירוי והריצוי.
הרמוניה של מגע, בעוצמת הרכות שלה אנו סרים למרותה כבמטה קסמים, לשונותינו משתרבבים ומחישים את אנקותיה בפעם המי יודע כמה.
גומרת ממושכות ומתחילה את המנגינה מתחילתה שוב ושוב.

הזין הזקור נירמס תחת עול סנדלי עקב אדומים עדינים, מרטיב את סולייתם, לחץ גובר באיזור החלציים גורם לי לפלוט אנחת תחנונים.
"הוא לפחות עונה לי בכן מלכתי" מטיחה לעברי וממתינה לתשובתי. "כן מלכתו" אני עונה ללא היסוס ומסנן תוספת בלתי נמנעת, ספק לעצמי ספק לשותפי "מלכת הגמירות".
שתי סטירות מפתיעות מנסות למחוק את חיוכי הבלתי נשלט, "לי מותר לצחוק, לך אסור" מרצינה.
אשר יגורתי בא לי, מפנים את מקומי בשמחה מוחצנת. מלכת הגמירות מוכיחה לי שיש רק מלכה אחת בבית ורק לה מותר לגמור או למי שהיא תחפוץ ביקרו. "אתה תאלץ לשמור עבורי על לזין נזקק וזקור, לשימושי ככל שאחפוץ. הכלבלב אורח רשאי לגמור לספירתי" והיא סופרת והוא מתחכך, מרגיש איך ניבנת בתוכו הגמירה המיוחלת לה שיווע, והיא סופרת עד שמחליטה שמספיק ודי.

צוחקת ומצחיקה, שולטת בעיצוב הקומפוזיציה שזה עתה יצרה, שתהא לרוחה ולטעמנו.
ואיזה טעם נפלא יש לכל זה ולה.