ה. חברי טוב מתקשקש איתי במסנג'ר ואנו משתעשעים בשאלה המהותית על סיגריות ז'יטאן והקשיחות שהיא משדרת בחוגים מסויימים.
אני עם כוס המשקה שלי מגלגל לגימה איטית מציין שיש רעל שאני חובב ממש והוא ישראלי והוא מפיל, בעל ארומה ייחודית שעושה אותי חרמן.
לצד כל הדרינקים המלוקקים והנחשבים מהדיוטיפר אני מוצא את עצמי מאד נהנה לבסוף לחזור אליו.
ככלל אוהב את כל הפסטיס הצרפתי הנפוח והפרנוד חברו הצהבהב,
האוזו היווני לצד הבוזוקי,
והסמבוקה מולינארי האיטלקית המתוקה,
הזחלאווי הלבנוני לבעלי הזיפים או הראקי הטורקי לקשוחות מעוטרות השפמים,
האניסאדו הספרדי כאשר אני במצב רוח של אנימאזו
והסוג'ו הקוריאני המדקר את הלוע כמו דיקור סוג'וק מסורתי.
איזווקה הפולנית הקפואה
האבסינט ירוקת העין השוויצרית ולמהדרין אפשר לנסות את הצ'כית - לא לבעלי גרון עדין או אנין. אפילו השוודים בהירי העור לוגמים טיפות מהסלמיאקי קוסקנקורבה כסוכריות אויר קרירות במזג האויר המיוזע שלהם.
האניסים למינהם שוש, סוס, אבסוס, שוושי, במביליק וליקריץ
"איכסססססססס" הוא כותב לי ואני מתעלם.
יודע שערק נמצא בקבוצת האיכות הזאת שאוהבים מאד או שונאים מאד, יחד עם חצילים, אבוקדו, צדפות ויתר המטעמים בעלי הטעם הייחודי.
אבל להבדיל מכל השאר, האיילה לוקחת אולי למחוז ילדותי בשכונת הדר שהדרה נס בשלושת העשורים האחרונים.
חטיבת ביניים ואני בורח עם שניים מחברי מבית הספר, צריכים להספיק לפגוש את סבא שלי בעשר ליד הכניסה לבית קולנוע מירון.
כמדי בוקר מקרינים 3 סרטים בכרטיס אחד:
מדע בדיוני או פעולה שאפילו במאי הסרט לא זכה לראות את תוצר הזוועה שלו בפעם שניה
קרטה, ותמיד זה ברוס לי, גם אם השחקן הראשי הוא כושי
וסקס. תמיד זה שוודיות, גם אם השחקנית הראשית היא כושי.
הסכמה שבשתיקה, גו זקוף וראש מורכן עוקבים אחר סבא במורד המדרגות המצחינות משתן לקראת דלת ברזל אפורה לתוך חדר ההקרנה.
לאחר הסתחבקות עם יוסף המקרין ורגע לפני הפרידה מאיתנו תמיד היה מזכיר שאחרי הסרט השני עלינו לצאת מהקולנוע ולבוא אליו.
בחושך פולשים לאולם בית הקולנוע, מנסים לאתר שלושה מושבי עץ במצב סביל.
אנחנו בפנים ובחינם.
שני סרטים מאחורנו ואנחנו קרועים בין ההבטחה לבין החשקים ומושכים את שהותנו עוד קצת עם אנג'ליקה הנחשקת ועוד גמירה עם בריז'יט המגמרת.
רק עוד קצת לפני שאני נשבר ויוצא בצעדים זריזים, חברי באי חשק אחרי, רק כדי לנסות להגיע בזמן.
והוא בפנים חמורות סבר היה לבסוף מגניב חיוך ואומר הסרט היה ארוך נגמר שוב פעם מאוחר? והיינו מהנהנים בראשנו כן כן.
בעוד אנו יושבים ומעבירים חוויות על אחד הסרטים הראשונים סבי היה קם ממושבו, מכופף את גבו לאחור ומסדר את שערו בשתי ידיו משני צידי הפדחת, משחיל את רגיו לפנטופאלך השחורים ושם פעמיו בצעדים איטיים למטבח. כעבור דקות מספר היה חוזר עם מגש מאזטים. מלפפון ירוק מקולף חתוך לרצועות מומלחות, בוטנים קלויים עם קליפה אדמדמה פריכה וזיתים דפוקים בטעם של פעם.
לאחר מכן היה ניגש לארונית העץ, מה שנקרא מזנון, ושולף משם בטקסיות רבה 3 כוסות אצבע מחוספסות, מוזג לנו מגביע הזכוכית הורוד, בעל פקק היהלום, הפקק שדאג כי הגביע יוותר לעולם חוסן, הגביע הקדוש שלא יגמר לעולם, זופ קטן של ערק איילות.
מוזג ומברך "טיזו בידה" שכל הכוונה להגיד "חברה, פינקתי אתכם בצ'ייסר אז עכשיו תוכיחו לי שאתם גברים ותורידו את כל הכוסית בשלוק אחד."
ואנו שולקים ואף אחד משרירי הפנים לא נע לא מסגיר את הבערה היורדת ומחממת את הבטן ומיד שוב עולה ומתפשטת לפנים המאדימות ולאזניים המצלצלות.
ותוך כדי מאמץ מסווה להיראות הכי קשוחים בעולם סבא מוזג באהבה כבר את הסיבוב הבא.
תמונות חיפואיות
* נדמה לי שצ'יטה דווקא יאהב *
לפני 15 שנים. 20 בנובמבר 2009 בשעה 0:29
