אבלות,
אבל
מעבר לכאב באובדן ולגעגוע, מבחין בחוסרים שכבר נוצרים כמו שריפות קטנות שמתפשטות בפילם נואר של סרט ישן שניצבט בלהבה של חום ומתפשט במהירות, מכלה חלקים מהסרט העתידי שמבחינתי עוד לא נוצר.
שומע את המסרטה מכה בסרט הקטוע, עם כל גלגול של פילם נגוס שנבלע והמבט עוקב אחרי הריטואל המקיש בעוד המחשבות נודדות.
אבלות
אבל
המסורת המנחמת נתנה לנו מתנה של זמן להכיל.
מתנה של מקום להכיר,
יותר לעומק,
אנשים שכבר היכרת, סיפורים שכבר שמעת אבל ממקור אחר ומזוית שונה.
מתנה שמאפשרת לצחוק ולבכות באותו זמן מבלי שתאסר או תובל למכון תשושי נפש פסיכיאטרי באשמת מניה-דיפרסיה רוויית אדומים וכחולים.
אבלות
אבל,
אני מרגיש שלכם כאן, בשושו אני יכול לספר
על המקום הנמוך, השפוף
הכל כך טבעי
שאליו אפשר להתמסר בטבעיות כזאת של עצבות ונתינה
כי נשבע לכם
שכל החזקים נחלשים
וכל השולטים מאבדים שליטה וכל הידעונים מתבלבלים ושוכחים ומתגמדים
ונאלמים
ונעלמים
וכאן, מותר להרגיש את זה
ואפילו באבלות מותר לצעוק את הכל
ולהתחיל להתאמן בכבוד הזה של להיות שפוף ונמוך ולהילקח
מתוך בחירה וללא התנגדות בחיוך,
להעיז להיות בשקט ושלווה בעולם עוטף ומגונן של ההוא מעלי, מעליך שיחליט.
כך זה קורה
באבלות
אבל
סבל
אסלות
