אל תפריעו לה למות,
הכאב כבר רצח את
נשמתה בדם קר, ליבה
נותר לו שם מדמם בתוך
שלולית של בדידות קרה.
היא כבר מזמן מתהלכת
כרובוט בין החיים, לא
מרגישה שלחיות זה
זכות אלא שמדובר
במעמסה שגדולה עליה
מסרבת לטעום את הטעם
המתוק של החיים.
פניה כבר קיבלו גוון חיוור
איבדו מהחיות שלהן
מלאך המוות טפח על
שכמה והחתים אותה על
חוזה שם למעלה בשמיים.
אל תפריעו לה למות,
היא כבר הכינה לכם
נאום פרידה והיא לא
מבקשת הספד מרגש
רק שתניחו לה לפרוס
כנפיים, לעוף לעולם
אחר , רחוק מכאן.
אל תפריעו לה למות,
היא הסניפה מנת יתר
של עצבות. היא נכנסה
למבוך מסורבל ללא יציאה,
יונקת מים מבאר רעילה
שוחה בתוך פסימיות פעילה.
אל תפריעו לה למות,
התולעים באדמה עשו
כבר הזמנה והן ממתינות
בשקיקה לאכול את בשרה
הטרי, להשאיר רק
שלד עצמות רקוב ,
עקבות של אנושות.
אל תפריעו לה למות,
היא מתהלכת בין
סדקים פוצעים מן
העבר, נדקרת מעלבונות
בהווה, מגששת דרכה
בחשכה אחרי אופטימיות
אבודה מזה שנים.
אל תפריעו לה למות,
היא כבר ארזה מזוודה
עם זיכרון בוער
השלימה עם העובדה
שלא תראה שמש יותר
רק חושך יעטוף אותה
מחייכת לכוכבים, הלא
הם הולכים להיות חבריה
הטובים בגן עדן.
אל תפריעו לה למות,
כי זה כבר לא משנה
זה ניצח אותה,
היא אינה לוחמת
מאוחר
היא כבר מתה,
מתה מבפנים.
לפני 15 שנים. 10 ביוני 2009 בשעה 21:10
