היכן הצדק

הולכת בשביל בלי סוף
משאירה אחרייך
שברים וחתיכות
שכבר לא תוכלי לאסוף
ולחבר מחדש

כבר הרסו לך יותר מידי
שברו לך הכל
ואת צועקת חזק
אבל אף אחד לא שומע
ואת רצה על השביל שלך
מקווה שבסוף מישהו מחכה לך
עם חיוך גדול וחיבוק מוחץ

מישהו שיגיד לך שהכל בסדר
שיש לך מקום
ושיש מי שישמור עלייך
שייגן עלייך
כי את כבר לא יכולה לבד

אבל ככל שאת רצה יותר
ככה את מגלה
שאין סוף לשביל הזה
ואף אחד לא עומד באמצע
אף אחד לא מחכה לך
וגם לא מחפש אותך
וכל מי שהיה
אבד כבר מזמן

והחלומות שלך
ישארו בגדר חלומות
והשביל הזה ארוך מידי , בשבילך
כנראה שאין לו סוף
.אז את תישארי עליו לנצח
וכנראה שאיפשהו בדרך את תיפלי
את עדיין מקווה שמישהו יגיע
אבל את יודעת שכל מי שהיה
כבר הלך .
וחצי תקווה זרוקה ליידך
אבל מרוב דמעות את כבר לא רואה

הפסקת להלחם
כי כשרצית
לא נתנו לך
והפסקת לדבר
כי אף אחד לא הקשיב לך
והפסקת לחפש
כי אפ פעם ..
לא מצאת את המקום שלך

השתקפות של עצב
ניכרת מעינייך הקטנות
כל כך הרבה כאב
נשמתך מכילה וסוחבת
על גבה ואין מי שיוריד
את המעמסה הכבדה.

שברי זכוכיות זרוקות
בחדרי ליבך ואת נפצעת,
מזילה עוד דמעה.
לא לימדו אותך לשחות
ואת כמעט טובעת בבריכת
הבכי שיצרת סביבך.
השתיקה הפכה לחלק
משמעותי מחייך וזה
צורם לך באוזן, בלב
חרשת אפילו לציוץ הציפורים,
את מקשיבה רק לריקנות.
הגעגוע תוקף בכל
הכוח, געגוע לאותם
ימים של חיוך לא מזויף
את שותה נס בתקווה
שזה יקל על הסימפטומים
אבל אפילו הסוכר המתוק
נבלע בתוך המרירות.
מחכה ללילה, להתנחם בו
להתכסות בחלומות, לברוח
למקום אחר עם שמש,
לחוות השתקפות מרעננת
תשני ילדה מלאך, תמלאי
את עצמך באור, תדלקי
את ליבך באנרגיות חיוביות
כי מחר תמיד יבוא יום חדש

אבל עדיין ישאר אותו הדבר

כוכב נופל,
שוב והזכיר לי אותך.
שירים ישנים עטופים בדימדומי אבק,
ניגנו רגעים של עבר נסתר.
יש משהו שונה בשמיים
עכשיו,
כשאיבדו עוד דמעה.
יש משהו דומה בהרגשה,
של הגעגוע המר.
אנשים מסתובבים
וחוזרים לאותה הנקודה.
זכרונות באים ונעלמים,
משתנים עם קול הזמן.
להעלם בבת-אחת,
בנשימה עמוקה.

כוכב נופל,
שב והזכיר לי אותך.
מילים רחוקות של אהבה,
ניגנו עצבות קרובה
כשאיבדו עוד דמעה.
יש משהו דומה בהבנה,
זה לתמיד, הלבד.
כוכבים קטנים תופסים מקומם מעלה,
ואור הדועך פועם בי בדרכו מטה.
עוד געגוע,
בשיר שלא נגמר.
בזיכרון שלי.
שלך.

אל תפריעו לה למות,
הכאב כבר רצח את
נשמתה בדם קר, ליבה
נותר לו שם מדמם בתוך
שלולית של בדידות קרה.
היא כבר מזמן מתהלכת
כרובוט בין החיים, לא
מרגישה שלחיות זה
זכות אלא שמדובר
במעמסה שגדולה עליה
מסרבת לטעום את הטעם
המתוק של החיים.
פניה כבר קיבלו גוון חיוור
איבדו מהחיות שלהן
מלאך המוות טפח על
שכמה והחתים אותה על
חוזה שם למעלה בשמיים.

אל תפריעו לה למות,
היא כבר הכינה לכם
נאום פרידה והיא לא
מבקשת הספד מרגש
רק שתניחו לה לפרוס
כנפיים, לעוף לעולם
אחר , רחוק מכאן.

אל תפריעו לה למות,
היא הסניפה מנת יתר
של עצבות. היא נכנסה
למבוך מסורבל ללא יציאה,
יונקת מים מבאר רעילה
שוחה בתוך פסימיות פעילה.

אל תפריעו לה למות,
התולעים באדמה עשו
כבר הזמנה והן ממתינות
בשקיקה לאכול את בשרה
הטרי, להשאיר רק
שלד עצמות רקוב ,
עקבות של אנושות.

אל תפריעו לה למות,
היא מתהלכת בין
סדקים פוצעים מן
העבר, נדקרת מעלבונות
בהווה, מגששת דרכה
בחשכה אחרי אופטימיות
אבודה מזה שנים.

אל תפריעו לה למות,
היא כבר ארזה מזוודה
עם זיכרון בוער
השלימה עם העובדה
שלא תראה שמש יותר
רק חושך יעטוף אותה
מחייכת לכוכבים, הלא
הם הולכים להיות חבריה
הטובים בגן עדן.

אל תפריעו לה למות,
כי זה כבר לא משנה
זה ניצח אותה,
היא אינה לוחמת
מאוחר
היא כבר מתה,
מתה מבפנים.

יקירה שלי
אף אחד לא באמת יודע איך זה מרגיש לי בלעדיך
אף אחד לא יודע כמה עצוב לי
כמה קשה לי בלעדייך
כמה אני חושבת עליך, רוצה לדבר אייתך
כמה את חסרה לי
כולם אומרים "העיקר שהיא לא סובלת"
ואני אומרת מה עם הסבל שלי?!?
כמה אני סובלת הם לא רואים
הם רק אומרים לי להמשיך האלה.
אבל לא אומרים לי איך
איך ממשיכים האלה? בלעדייך אמא?!
איך אפשר להמשיך האלה בלי לראות אותך
בלי לדבר איתך בלי החיבוק שלך
בלי לצחוק איתך על כל העולם
איך אני אמשיך האלה?
אם רק מישהו יגיד לי איך אפשר להמשיך
כי בלעדייך העולם שלי שומם וקר
בלעדייך העולם שלי חסר משמעות
בלעדייך בעצם אין לי עולם
ואי אמא כמה את חסרה לי רק אלוהים יודע
כמה הצחוק שלך חסר לי
אהבה שלך החיבוק שלך שהיה מנחם אותי בימים קשים
כמה את חסרה לי אף אחד לא יודע כמה
אוהבת אותך למרות הכל, למרות המרחק הגדול
ואוהבת אותך תמיד אמא עד שנפגש שוב.

מתפוצצת מגודל הגעגועים אלייך.

כבר הרבה זמן שהיא כבויה
האור שהיה מופץ ממנה הולך ודועך עד שכמעט נעלם.
הצבע בפנייה נותר שחום, העיינים החומות שחורות מתמיד, קצות שערותיה הבהירות שנצבעות ע"י קרני השמש בורקות
אך היא נותרת כבויה.
היא לא יכולה להצביע על הנקודה שבה הכל התהפך
אך ניכר לראות שזה קרה די ממזמן.
היא אוהבת הרבה דברים.
היא אוהבת שקר לה לגעת במים רותחים שגורמים לצמרמורת שמתפטשת בכל הגוף
היא אוהבת לקום בבוקר ולשמוע את הבוקר מתחיל ומתנהל בקצב הקבוע שלו.
אפילו שרק 6 בבוקר והיא צריכה בשעה כזאת לחזור ממסיבה,
היא נהנת להקשיב, לשירים הרגילים שלה לשתות תנס על הבוקר
להתכונן לעוד אימון.
היא אוהבת לסיים את האימון לעשות מקלחת חמה לפטפט קצת בטלפון
וללכת לישון.
היא אוהבת שנגמר היום והיא יודעת שהמשימה היחדיה שנותרה לה היא להרפות את הגוף ולתת לעיניים להעצם ולחזור לעולם החלומות , בו הכל יכול לקרות.
היא אוהבת להקשיב למוזיקה שמנגנת על כל וריד ועורק בגופה,
היא נושמת את המוזיקה עד שכמעט ויכולה להזין אותה במקום אוכל.
היא אוהבת להיות עם חברות שלה.
היא אוהבת את הזמן הפנוי שיש לה למרות כל העיסוקים שלה.
היא אוהבת אותך פשוט כמשמעו אוהבת.
אך כל האהבות האלה לאט לאט מאבדות מערכן.
למקלחת היא כבר לא אוהבת להכנס כדי לא לעמוד ויודעת שהיא לבד
בטלפון היא כבר לא מפטפטת כדי לא לשמוע מה מסביב
בבוקר היא מצטערת שהתחיל עוד יום.
האימונים נהפכים לעונש כי פשוט חייב זה ההרגל.
היא לא אוהבת לסיים את היום,
כי היא קולטת שהיא שוב לבד.. נכנסת לעולם החלומות..שרק הוא נותר מיוחד ורק בו הכל יכול לקרות.
זה גורם לה רק סבל.
המוזיקה ממשיכה לנגן על גופה אך בעיקר על מנגנון הגעגועים,
געגועים לתקופה שנראת כאילו לעולם לא תחזור.
את האנשים שהיא אוהבת היא מרחיקה, ולא כי היא לא צריכה אותם אלא כי היא מפחדת שיפגעו בה שוב..או שיגלו את מה שנהיה ממנה בתקופה האחרונה. ילדה עצובה שפשוט אין לה טעם לחיות.
היא עצמה מפחדת מכך וכל עוד שנותר לה לעשות הוא להרחיק ולנסות לתקן עד שתוכל לקרב אותם חזרה.
לראשונה.. היא התחילה לרחם על עצמה והכאב חד יותר מכל דבר שחשה בעולם.
בדיעבד כל אדם שיגיע מבחוץ יראה ילדה מאושרת מלאת חיים חברים ואנשים סביבה,
אך אם יסתכלו היטב בעינייה יראו שכבר הרבה זמן היא כבויה.
האור שהיה מופץ ממנה ..הולך ודועך עד שכמעט נעלם.

את מילותיך את משאירה עליי
מסעירה כל איבר בגופי
מסעירה לי את הדף
גורמת לי לדמם מילים
שולחת לי רסיסים שנקברים.

את מכתיבה לי רגשות
שכבר מזמן נקברו בי
נקברו לי בדפים
שהפכו צהובים.
את חוסמת את דרכי נשימתי
רק כדי שאכתוב את מילותייך
את משכיחה לי את היום והלילה
ואז פשוט נעלמת.

את גורמת לי לזכור את הכול
מגיעה אליי
ופשוט מטריפה אותי
כובשת לי את הדף
מחממת לי את הלב
אני שומע את פעימות ליבך
ושרה לך שירים
יורה אלייך חצים
רק כדי ששוב תופיעי.

בין שיר לשיר מוסיפה עוד שריטה
עוד שריטה שתעלם בקרוב
ותשכיח אותך
לאיזה כמה רגעים.

את מתגלה אליי רק בלילות
מדירה את שנתי
גורמת לי לקרוע דפים
לצעוק אל האלוקים
משתיקה כל איבר בגופי,
את הכוכבת שבכל לילה מופיעה בחלומותי

אני מנגנת את דמעותייך
כותבת את פצעייך
פעימות ליבי מתערבבות עם ליבך,
שתיקותייך הופכות להיות שתיקותיי
מילותייך הופכות להיות מילותיי.

את מכתיבה לי שירים בקצב פעימות ליבך
מטפטפת לי מנגינות
מזכירה לי נשכחות
וכל זאת כדי שאכתוב לך עוד שיר
שינציח את יופייך,
שישאיר עוד זיכרון בלכתך

אמא
בלכתך, הרגשתי כמנותחת על שולחן הניתוחים שוכבת על המיטה, האור מסנוור
גופי חשוף לכל..
הם עוקרים את הלב אמא
אמא, תעצרי אותם או שתעירי אותי מהסיוט הזה
אך אני עדיין שווכבה על המיטה הזו, פגועה, כואבת ורדומה
לא מרגישה שום תחושה,קהות רגשית
רק ליבי הקטן חשוף, הולם בחוזקה
אמא
מאותו היום שהלכת, אני עדיין הולכת, אוכלת, נושמת, מדברת
הכול לפי ההוראות של היצרן.
אמא אני רובוט,
בפנים הכול רקוב
התרופות לא עוזרות.. הכול רדום אמא..
אמא מאותו היום שהלכת, המציאות הפכה למכוערת
כל חלום הפך לסיוט
גם השמיים שנהגתי לצייר בציורים כל כך יפים
הנוף נפסטורלי הכול הפך למכוער
בלכתך, ניסיתי להיאחז בחוזק הפנימי שלמתי ממך
אבל נקרעתי, כשלתי, לא הצלחתי.
אני לא מצליחה לאסוף את עצמי
אני מנסה אבל זה כל כך כואב
אמא..
בלכתך הצטערתי.
הצטערתי על כך שלא שמעתי בקולך
הצטערתי שלפעמים כעסתי
הצטערתי על כך הטריקות דלת
הצטערתי על לא שיתפתי אותך יותר
הצטערתי על המילים שלא במקום
הצטערתי שלא הראתי לך עד כמה אני אוהבת אותך יותר!!
הצטערתי על כל יום ושעה שלא הייתי לידך יותר
אמא מאותו היום שהלכת
עמדתי בפעם הראשונה כל כך קרובה לקבר
לא יודעת איך לעכל שלא תהי יותר לידי
אמא
בלכתך איבדתי חברת נפש
איבדתי אישה נאמנה עד אין סוף
איבדתי אישה שאהבה ללא גבולות
איבדתי אישה שנתנה עצות בחוכמה
איבדתי את מי שהביאה אותי לעולם
איבדתי את מי שנתנה לי חיים
חיים של פינוקים, תענוגות וחיוכים
איבדתי אישה שהייתה אמא שלי, שלי!

אמא,
בלכתך הפכתי לקנאית
קנאית לכל מגע של אמא
קנאית לכל שיחת טלפון שחברתי מקבלת מ"אמא"
קנאית לכל מילה טובה ותמיכה של אמא
'קנאית לכל טיול של אם ובתה.
קנאית לארוחה חמה של אמא
קנאית לכל חיבוק של אמא
קנאית לאוזן קשבת של אמא
קנאית לכל חלום של אמא.
קנאית לנוכחות של אמא
קנאית לאלה שיש להם אמא

אמא
שהלכת.. השארת געגוע שלא ניתן לכמת אותו
אני מרגישה עצבות על כך שלא תוכלי לקחת חלק ברגעים בחיים שלי
השארת אהבה גדולה שלעולם לא תתפוגג
את נצורה בליבי , את חרוטה בזיכרוני
את נוכחת לכל משאלות ליבי
דמותך שזורה בכל החלומות שלי
את מקועקעת בליבי לנצח נצחים

אמא,
בלכתך נפער חור לבלב
כעת הלב הקטן שלי עדין חשוף
אמא , אמרי לי בבקשה
האם יש מנתח לב במקרה שלי?
האם הוא יכול לתפור לי את הלב החשוף הפצוע?
האם יש מומחה לסוג כזה של ניתוח לב פתוח?
אמא מאותו היום שהלכת. הרגשתי כמנותחת על שולחן הניתוחים שוכבה על המיטה
האור מסנוור
גופי חשוף לכל.

הבטחת שלא תעזבי
והנה אני לבד בלי אף אחד לדבר בלי שמישהו שידע להגיד מילים מנחמות
יש בכלל מילים שיכלות לנחם דבר כזה?
יקירה שלי את עכשיו ליד מלאכים
ואני עכשיו ליד... כלום בעצם
זה מה שנשאר, הגעגוע . איך בין לילה הלכת? דווקא את שהחיוך לעולם לא ירדת מהפנים היפות שלך , הפסקתי לשאול למה את. יש לי שאלה אחרת
איך מתמודדים?איך ממשיכים? בלילה זה הכי קשה להתגעגע אלייך
זה הכי קשה לישון להרדם פשוט לעצום את עיניי,
אני ישנה רק בשביל לחלום אותך
אני אוכלת בשביל להתקיים, הרצוך לצחוק נעלם ביום שהלכת
הרצון להמשיך האלה נעלם גם הוא
אמא למה עזבת אותי פה לבד? את לא יודעת שאני אבודה בלעדייך
מה עשיתי שמגיע לי דבר כזה
אלוקים לקח אותך ממני אמא
איך יעברו הימים בלעדייך? איזה חיים יהיו לי בלעדייך
לקחת איתך כל דבר טוב שהיה לי בחיים. איך אחייה בלעדייך? איך אשרוד?
אמא תביני
בלעדייך לא תהיה שמש בשמיים, גם הירח לא יזרח יותר בשבילי.
אני אבודה כי איבדתי אותך!!!
היית הדבר הכי אמיתי הכי אוהבת הכי מבינהן הכי תומכת הכי הכי שבעולם היית הכל עבורי
אם רק היית יודעת כמה אני זקוקה לך
ועכשיו את לא כאן לראות אותי פורחת.. ואת לא כאן בשביל לפרוח יחד איתי.
הכל ריק שאת לא כאן, אפילו הלב מתרוקן לאט לאט.
כל מה שאני עושה מזכיר לי אותך כל מקום שאני הולכת מרגיש לי כאילו את עדיין כאן
אפילו הריח שלך עדיין עליי מהחיבוק האחרון שנתת לי כאילו מעולם לא הלכת.
אמא את בחיים לא תעדי כמה חסרה לי דמותיך כמה חסר לי צחוקך וחיוכך
כמה חסרה לי אהבה שלך החיבוק שלך הרצון שלך שיהיה לי טוב.
אני בקושי יכולה לנשום צריכה אותך כאן איתי..
לעולם לא אשכח
אמא יקרה שלי
מקווה שאת מסתכת עליי מלמעלה .. בבקשה ממך חזקי אותי תני לי כוחות להמשיך האלה
למרות שלא באמת אפשר

הכל לא אותו דבר בלעדייך!!
תשמרי עליי מלמעלה עד שיבוא היום שנפגש שוב!!

אהבתי אוהבת ותמיד אוהב.

אמשיך רק למענך.