שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

היכן הצדק

אבודה בתוך ים של כאב
לפני 15 שנים. 20 במאי 2009 בשעה 11:21

יקירה שלי
אף אחד לא באמת יודע איך זה מרגיש לי בלעדיך
אף אחד לא יודע כמה עצוב לי
כמה קשה לי בלעדייך
כמה אני חושבת עליך, רוצה לדבר אייתך
כמה את חסרה לי
כולם אומרים "העיקר שהיא לא סובלת"
ואני אומרת מה עם הסבל שלי?!?
כמה אני סובלת הם לא רואים
הם רק אומרים לי להמשיך האלה.
אבל לא אומרים לי איך
איך ממשיכים האלה? בלעדייך אמא?!
איך אפשר להמשיך האלה בלי לראות אותך
בלי לדבר איתך בלי החיבוק שלך
בלי לצחוק איתך על כל העולם
איך אני אמשיך האלה?
אם רק מישהו יגיד לי איך אפשר להמשיך
כי בלעדייך העולם שלי שומם וקר
בלעדייך העולם שלי חסר משמעות
בלעדייך בעצם אין לי עולם
ואי אמא כמה את חסרה לי רק אלוהים יודע
כמה הצחוק שלך חסר לי
אהבה שלך החיבוק שלך שהיה מנחם אותי בימים קשים
כמה את חסרה לי אף אחד לא יודע כמה
אוהבת אותך למרות הכל, למרות המרחק הגדול
ואוהבת אותך תמיד אמא עד שנפגש שוב.

מתפוצצת מגודל הגעגועים אלייך.

Citizen​(שולט) - שפחה מתוקה,
לא ינחם הרבה, אבל רק הזמן הוא המרפא {}
לפני 15 שנים
בן כנף​(שולט) - רווי עצב עמוק, כמעט אינסופי.
כמעט, כי יש לו סוף, הוא מתעדן ומתקהה.
ראיתי אחורה שהזמן חולף ולא ראיתי שממש מוקל לך.
קבלי אור ואנרגיה טובה ממני, בבקשה.
לפני 15 שנים
zmanii - ואני , אני אפילו לא ידעתי שאפשר כך לאהוב אמא, מתנצלת מראש , אמא (שלי).
שפחה מתוקה , אין לי מילים .
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י