לפני 15 שנים. 18 באוקטובר 2009 בשעה 21:12
השתקפות של עצב
ניכרת מעינייך הקטנות
כל כך הרבה כאב
נשמתך מכילה וסוחבת
על גבה ואין מי שיוריד
את המעמסה הכבדה.
שברי זכוכיות זרוקות
בחדרי ליבך ואת נפצעת,
מזילה עוד דמעה.
לא לימדו אותך לשחות
ואת כמעט טובעת בבריכת
הבכי שיצרת סביבך.
השתיקה הפכה לחלק
משמעותי מחייך וזה
צורם לך באוזן, בלב
חרשת אפילו לציוץ הציפורים,
את מקשיבה רק לריקנות.
הגעגוע תוקף בכל
הכוח, געגוע לאותם
ימים של חיוך לא מזויף
את שותה נס בתקווה
שזה יקל על הסימפטומים
אבל אפילו הסוכר המתוק
נבלע בתוך המרירות.
מחכה ללילה, להתנחם בו
להתכסות בחלומות, לברוח
למקום אחר עם שמש,
לחוות השתקפות מרעננת
תשני ילדה מלאך, תמלאי
את עצמך באור, תדלקי
את ליבך באנרגיות חיוביות
כי מחר תמיד יבוא יום חדש
אבל עדיין ישאר אותו הדבר