מוסר..
אני רק מגלגל בראש את המלה הזו ומיד מתגלגלת לי בראש גם מילה אחרת - צביעות.
כל האנשים המתהדרים בהיותם מוסריים.
אך מוסר מהו?
מוסר.
חיפשתי בבבילון. לא סיפקה אותי ההגדרה שם. אומנם חיפשתי גם במילון אבן שושן, אבל להתחיל להעתיק..? הממ.
אני אדלג על המלה "מוסר" ואקפוץ ישר ל"מוסריות" מתוך אבן שושן.
מוסריות:
נ.
אתיקה, נהג לפי עקרונות המוסר. התנהגות ישרה; המוסריות שוללת את האכזריות וההתעללות.
טוב. אני אצטרך להסתפק בהבנה שלי מהמלה הזו.
לפי איך שאני מבין, כשמדברים על מוסר, מתכוונים למערכת חוקים "טבעיים" שכל אדם "תרבותי" מקבל על עצמו, גם מבלי שיהיה חוק כתוב על ידי המדינה בה האדם חי.
כלומר. אדם "תרבותי" לא ירצח אדם אחר סתם ככה, לא בגלל שיש חוק שאוסר רצח, אלא כי רצח כזה הוא "לא מוסרי"
אבל לא מדובר באמת על חוקים שאדם מקבל על עצמו, כשמדובר על מוסר יהיה מדוייק יותר לדבר על חברה. החוקים המוסריים הם חוקים שהחברה מקבלת על עצמה. אלו כללים לא כתובים.
יחסיות.
כאן נכנס החלק המעניין - עניין היחסיות, עליו בנה איינשטיין תורה שלמה.
1. מה שבעיני חברה מסויימת יחשב כמוסרי, לא יראה כך בעיני חברה אחרת.
איזו חברה צודקת יותר?
מי בכלל יכול לקבוע?
2. מה שבעבר היה נחשב למוסרי, היום לא נחשב למוסרי ולהיפך.
המוסר התקדם? או נסוג?
מי בכלל יכול לקבוע?
כשאומרים על מישהו שהוא מוסרי, אפשר לייחס זאת לחברה בה הוא חי בלבד.
בחברה אחרת הוא יכול להחשב לא מוסרי לחלוטין.
מה זה אומר בעצם?
כלומר.. אם בחברה אחת משהו נחשב למוסרי ובחברה אחרת אותו דבר נחשב ללא מוסרי.
מה זה אומר? זה אומר שבאופן תיאורטי כל חברה יכולה לקבוע לה חוקי מוסר משל עצמה.
גם בסדום ועמורה היו חוקי מוסר. אחד מחוקי המוסר היה איסור אירוח אנשים זרים.
מה זה אומר שכל חברה יכולה לקבוע לעצמה חוקי מוסר משל עצמה?
זה אומר שהמוסריות היא לא דבר אבסולוטי.
אז רגע.
איך נדע שחוקי המוסר שלנו הם אכן טובים? אולי הם מעוותים ומנקודת המבט הנוכחית שלנו אנו חושבים שהם אכן חוקים לגיטימיים וטובים?
אז זהו.
אנחנו לא יכולים לדעת. כל עוד מוסר זה משהו נזיל שמשתנה מחברה לחברה, אנו לא יכולים לדעת מה מוסרי באמת ומה לא.
אגדה או אמת?
אסקימואים זקנים שהחלו מגלים סימני תלות ולא היו מסוגלים לתרום להישרדות החברה, היו נשלחים אל מותם ברעב או בטריפה.
ומה עם המוסר תשאלו? כנראה שהדבר היה מוסרי בחברה זו.
ובחזרה לשורה השניה בפוסט זה - צביעות למה?
כי יש אנשים בחברה שלנו המייחסים לעצמם תכונות מוסריות. ומבחינתם כל מה שהם "חוקקו" וקבעו כ"מוסרי" הוא אכן כזה. ולכן כל מי שעובר על החוקים האלו שלהם - אינו מוסרי. והיות ומדובר באנשים שנתפסים בחברה כ"אנשי רוח" הרי שזה גורם לאנשים לחשוב שהם גם צודקים. או לפחות "לא טועים".
אבל הם מלאים בצביעות ולא במוסריות, היות והם יעברו אפילו על חוקי המוסר שלהם עצמם בכדי לקדם את האינטרסים האישיים שלהם או של חבריהם.
ומכיוון שזה כל כך נפוץ היום, המלה מוסריות מעלה בי גיחוך. והיא איבדה מכוחה מבחינתי.
מצפון
2. הערכת אדם את מעשיו מנקודת ראות עקרונותיו המוסריים.
מה בין מוסר ומצפון?
המוסר הוא בתפיסה חברתית בעוד המצפון הוא עניין אישי.
כל המהללים את המצפון. בואו נתמקד בו באמת.
המצפון הוא אותו "שד קטן" בתוכנו הנוזף בנו כאשר אנו פועלים בניגוד לאמת הפנימית שלנו.
זה הכל. זה המצפון.
מה קורה כשהאמת הפנימית שלנו מעוותת? (בעיננו לפחות)
אותו גרמני שיורה מבלי להניד עפעף באמא ובתינוקה, או דורך על זקן באכזריות עם המגף.
למה המצפון שלו לא מתעורר? המצפון שותק היות והגרמני הזה פועל לפי האמת הפנימית שלו. יהודים הם ג'וקים ועכברושים ואף גרוע מזה.
המנהג הנהוג בקרב חלק מהערבים של חיתוך איבר מינה של האשה בהיותה ילדה קטנה על מנת למנוע ממנה את ההנאה. נחשב בעיני החברה שלנו למעשה אכזרי. אך זהו חלק מהמוסר הערבי.
רצח בת משפחה על ידי אח או אב על רקע "חילול כבוד המשפחה", נחשב למעשה חברתי מוסרי בקרב רבים מבין הערבים, בעוד בחברה שלנו זה נתפס כמעשה אכזרי ונפשע.
גם המוסר.
גם המצפון.
שניהם סובייקטיבים לחלוטין. אין בהם טיפת אובייקטיביות.
כיצד אם כן יוכל אדם לדעת כיצד לנהוג ואיך לפעול? אלו חוקים לאמץ?
קיימות שתי חלופות:
1. אין השגחה עליונה - מסקנה מכאן "כל דאלים גבר" או בעברית: החזק שורד.
2. יש השגחה עליונה - מסקנה מכאן שיש השלכות לכל מעשה שאנו עושים.
לפי האפשרות הראשונה, אם אין השגחה, כל עוד אחרים לא יודעים מזה (במקרה שיש חוקי מדינה) אין בעיה לעשות כל מה שרוצים.
איך עונה המורה כששואלים אותה אם מותר להעתיק? "מותר, אבל אסור להיתפס"
כך שאם אין השגחה עליונה, נוצר המצב של "החזק שורד".
אפשר לראות את זה במצב השלטון שלנו, היות ורוב האנשים בשלטון לא ממש מאמינים בהשגחה עליונה, הם פועלים בצורה של "החזק שורד" כל אחד מנסה לטרוף כמה שיותר בשביל עצמו.
והכל מותר. לשקר. לרמות. לגנוב. לרצוח?
לרצוח?? הגזמת! (האומנם..)
אפשרות שניה - יש השגחה.
במקרה זה, על מעשים טובים שלנו נקבל גמול טוב ועונש על מעשינו הרעים.
הנקודה המעניינת היא שיש אנשים רבים המאמינים שיש השגחה כלשהי ושאנשים משלמים על הרע שהם עושים ומקבלים גמול על הטוב. אבל אותם אנשים לא עוצרים לחשוב על מה שזה אומר.
אם יש שכר ועונש, הרי מין ההכרח שנותן השכר והעונש יתן גם רשימת חוקים.
היעלה על הדעת שאדם יענש מבלי שכתוב היכנשהו שאסור לעשות את אותו מעשה עליו נענש הוא?
לכאורה, יאמרו אותם אנשים שמספיק שאדם שומר על החוקים המוסריים של החברה ופועל על פי צו מצפונו.
הממ.. האם המוסר והמצפון הינם אובייקטיבים? האם כל האנשים בעולם פועלים על פי אותו מוסר ואותו מצפון?
לא.
לכן סביר להניח שאלו לא הכלים על פיהם נקבע השכר והעונש.
האם יש מישהו החושב שאין צורך בהצגת אותם חוקים על ידי נותן השכר והעונש?
האם אותו אסקימוסי ששילח את אביו הזקן אל הקור ודובי הקוטב יקבל עונש על מעשיו? למה? כי לפי המוסר שלכם מדובר במעשה אסור? תשאלו את כל האנשים בקהילה של אותו אסקימוסי, הם לא יבינו על מה אתם מדברים. וכמובן שיצדיקו את מעשיו.
סיבכתם את זה שנותן את השכר והעונש - "נו?" הוא לוחץ. "להעניש או לא?!"
אם כן. מהם אותם כלים? על פי אלו חוקים וכללים נקבע השכר והעונש?
אם אתם מאמינים בקיומם של השכר ועונש. אין ברירה אלא גם להאמין שנותן השכר ועונש גם חיבר רשימת חוקים.
ועכשיו.
קחו כמה צעדים אחורה. מנטלית לא פיזית.
תסתכלו על ההסטוריה האנושית - מהר! איזה ספר נקרא "ספר הספרים"?
התנ"ך. יפה.
לאיזה עם שייך התנ"ך?
ליהודים. יפה.
אתם קולטים? אתם "עם הספר". כבוד. לא?
מסתבר שלא כל היהודים רואים בזה כבוד. יש לא מעט שמתנצלים על כך.
אם חיפשתם את אותה רשימת חוקים. תמצאו אותם בתורה, במשנה ובגמרא.
חוקי מוסר אבסולוטיים? - בתורה.
נ.ב.
רק המפעל המייצר מכונה מסויימת, יכול לכתוב חוברת הוראות להפעלה של אותה מכונה.
רק אותו אחד (שום שילוש) שיצר את האדם יכול לכתוב עבורו מהי הדרך הטובה ביותר לחיות את חייו. מהם החוקים עליו לשמור וממה עליו להיזהר.
הגיון בריא. לא?
לפני 17 שנים. 10 במרץ 2007 בשעה 20:19
