דולר

לי.

האתר וואלה לא ידוע בנטיותיו הימניות:
http://news.walla.co.il/?w=//1126271

75% מתושבי ירושלים אינם רוצים לראות את ההומואים, הלסביות, הבי והטרנס צועדים ברחובות הבירה, ורק 17% מביעים תמיכה בזכותם לעשות כן.

זוג הורים שקל אם ללכת לטיול ברחובות העיר ירושלים, בו בזמן שמתקיים מצעד הגאווה השנתי.
לא מכיוון שהם מתנגדים למצעד חלילה, אלא היות וקיימת סכנה כלשהי לפעילות קיצונית מצד גורמים חרדיים. זה מסוכן לילד.
לבסוף הוחלט לקחת את הסיכון הקל ולהנות מהססגוניות של המצעד.
זוג הורים וילד צועדים ברחובות ירושלים. עומדים בצד ברחוב. רואים את שיירת הגאים עוברת בגיל, שמחה וגאווה.
- מה זה? שואל הילד בן החמש.
- מצעד הגאווה עונה האבא.
- מה זה מצעד הגאווה?
- המצעד של ההומואים והלסביות.
- מה זה הומואים ולסביות?
- הממ.. נכון שאמא היא החברה הכי טובה של אבא?
- נכון.
- אז להומו יש חבר הכי טוב ולא חברה הכי טובה.
הילד חושב קצת.
- אז גם אני הומו? הוא מפנה מבט אל אביו.
האבא מרים גבה
- למה הומו?
- כי החבר הכי טוב שלי זה דני.



חצי שנה מאוחר יותר.
פורים.
מהחדר יוצאים שני הזאטוטים שלובי זרוע, הבן ודני, החבר הכי טוב.
אמא רואה אותם ושואלת
- למה התחפשתם? מה זה כל הצבעים האלה?
- התחפשנו להומואים. צוהלים השניים.






חשבתי לכתוב ילד בן 7, אבל חששתי לקבל תגובות בנוסח: "זה לא נשמע אמין - ילד בן שבע שלא יודע מה זה הומו??"
הייתי צריך ללכת על בן 6?

מאמינים בשכר ועונש?
וזה כבר עניין של אמונה. יש שיגידו שניסיון החיים הוכיח להם שיש שכר ועונש.
או שמא הינכם מאמינים שאין שכר ועונש. אדם יכול לשדוד, לרצוח ולעשות ככל העולה על רוחו. כל עוד הוא לא נתפס על ידי רשויות החוק - אין לו ממה לחשוש.
אבל מי היה רוצה לחיות בעולם כזה?

יתכן ובאמת אינכם מאמינים בשכר ועונש. אבל המעניין הוא שרבים דוקא כן מאמינים בשכר ועונש. חלק מתוך מחשבה, חלק מתוך תחושה וללא שום קשר לדת כלשהי!
ועכשיו הפניה היא אל המאמינים בשכר ועונש - מה דעתכם על תרגיל הגיון?

אם קיימת מערכת אוניברסלית של שכר ועונש. עולות לפחות שתי שאלות.
1. מי מנהל ומקיים את המערכת הזו?
2. על פי אילו חוקים נקבעים השכר והעונש?

על השאלה הראשונה יש שיענו "העולם", "החיים", "הטבע", "האנרגיה האוניברסלית" ועוד. (קשה לומר אלוקים..?)
לגבי השאלה השניה זה כבר יותר מסובך. אני ארחיב את השאלה.
בפוסטים הקודמים דיברתי על ערכים. כל חברה קובעת לעצמה את ערכי החברה שלה. היות וכל חברה קובעת לעצמה את ערכיה, כמובן שלכל חברה תהיה מערכת ערכים שונה.
בעבר או אולי אפילו כיום במקומות נידחים בהם עדיין מתקיימים שבטים, היה נהוג להקריב קורבנות אדם. היו תקופות שסחרו בעבדים. יש המון דוגמאות לכך שערכי החברה של המערב כיום, רחוקים מערכי החברה של החברה שהיתה נהוגה בעבר.
אבל לא רק הבדלים בין עבר להווה. אצל הערבים קיים המושג "כבוד המשפחה" שלכבודו אב ואח רוצחים את האחות. ועוד.
הכל עניין של ערכי חברה הנהוגים באותה חברה.
רוב האנשים יסבירו לי שעל אדם בחברה לנהוג על פי אותם ערכי חברה בה הוא חי. שהרי זה מה שמאפשר חיי חברה תקינים. זה ההגיון המערבי.

נחזור לשכר ועונש. השכר בא על דבר טוב שעושים, עונש בא על דבר רע.
האם יש טוב ורע מוחלטים? (מישהו מכיר את משל הציפור והחרא?)
מי קובע מה טוב ומה רע - בכדי לישם את תשלום השכר והעונש?
מהו קנה המידה?
האם אב ערבי בחברה מוסלמית שחיסל את ביתו כי פגעה בכבוד המשפחה יענש על ידי מערכת השכר והעונש האוניברסילית?
אם כן. מדוע? הרי הוא פעל על פי כללי החברה בה הוא חי.
הוא פעל על פי הנורמות הנהוגות בחברה בה הוא חי. אף אחד לא לימד אותו משהו אחר.
האם יעלה על הדעת שאדם יענש כשבכלל לא היה לו מושג שהוא עושה דבר רע?
תארו לכם שאתם הולכים על המדרכה. פתאום צץ שוטר משום מקום, מבקש ממכם להציג תעודת זהות וכותב לכם דו"ח.
בשלב הזה אתם קצת המומים.
- סליחה אדוני השוטר, על מה בדיוק הדו"ח?
- לא קיפצתם פעמיים על רגל שמאל ואז פעם אחת על ימין. הלכתם, שמאל ימין, שמאל ימין, זו פשוט עברה על החוק!
מגוחך, לא?

האם זה נשמע לכם הגיוני שאם קיימת מערכת כזו של שכר ועונש, מין הראוי היה שתהיה קיימת גם מערכת חוקים ושהיא תפורסם על מנת שאנשים יוכלו להיות מודעים למה מותר ומה אסור? על מה מקבלים שכר ועל מה נענשים?

על פי חוקי מדינת ישראל: "אי ידיעת החוק, אינה פותרת מעונש"
אבל יש חוק. קיימים חוקים שמי שרוצה לדעת אותם, יכול לפתוח את ספר החוקים של מדינת ישראל ולקרוא.
מי יכול לספר לי היכן כתובים חוקי המערכת האוניברסלית של השכר והעונש?



לאלו שלא מאמינים במערכת אוניברסלית של שכר ועונש אין מה להסתבך.
הכל פשוט יותר.
"כל דאלים גבר"

- אבל למה?!
- אסור להשתין בבריכה
- אבל כולם משתינים בבריכה!
- כן. אבל לא מהמקפצה.



למה אתם חייבים להשתין מהמקפצה?
סליחה. לצעוד ברחובות ירושלים עיר הקודש?



אפרופו דמוקרטיה.
בסקרים שנעשו על דעת הקהל בנוגע למצעד בירושלים, התוצאות היו חד משמעיות נגד המצעד בירושלים.
האם זה שינה משהו לאלו הרוצים בכח לצעוד - מתוקף זכותם הדמוקרטית?
ואני שואל באיזו זכות דמוקרטית מדובר? או נכון יותר - דמוקרטיה של מי?
דמוקרטיה שלהם? או דמוקרטיה של כלל הציבור?


יחי ההבדל הקטן?

כשאני קורא על מקרים כאלה. של אנשים עם פיקחות כל כך גדולה. אני קצת מקנא בהם. אבל קנאת סופרים. כן?


סיפור הברומטר
מארי גל-מן, הקווארק והיגואר

לפני זמן מה התקשר אלי אחד מעמיתי ושאל האם אהיה מוכן לשמש כשופט חיצוני במתן ציון לשאלת בחינה. מסתבר שהוא עמד לתת לסטודנט שלו אפס על תשובתו לשאלה בפיזיקה, ואילו הסטודנט טען שעליו לקבל ציון מעולה ואף היה מקבל אותו, אלמלא עשתה המערכת יד אחת נגדו. המדריך והסטודנט הסכימו להגיש את הבעיה לפוסק בלתי תלוי ואני נבחרתי …

נכנסתי למשרדו של עמיתי וקראתי את שאלת הבחינה בזו הלשון: "הראה כיצד אפשר לקבוע את גובהו של בניין גבוה בעזרת ברומטר". תשובת הסטודנט הייתה, "קח את הברומטר לגג הבניין, חבר אליו חבל ארוך, שלשל את הברומטר לרחוב, משוך אותו בחזרה למעלה ומדוד את אורך החבל. אורך החבל שווה לגובה הבניין". ובכן זוהי התשובה מעניינת מאוד, אבל האם זכאי הסטודנט לקבל עליה ציון מעולה? אמרתי כי, למען האמת, מגיע לסטודנט ציון מעולה, שכן תשובתו לשאלה הייתה מלאה ונכונה, אך ציון גבוה אמור להתפרש כאילו הסטודנט יודע את פרקו בפיזיקה, ואילו התשובה לשאלה אינה מאמתת זאת. כיוון שכך, הצעתי לסטודנט לנסות את כוחו במתן תשובה אחרת לשאלה. לא הופתעתי מזה שעמיתי הסכים להצעה, אבל הופתעתי שהסטודנט קיבל אותה. לפי תנאי ההסכם, נתתי לסטודנט שש דקות להשיב על השאלה, והתרעתי בו מראש שהתשובה חייבת לשקף ידע כלשהו בפיזיקה.

מקץ חמש דקות, הוא עדיין לא כתב דבר. שאלתי אותו אם הוא מוכן להרים ידיים, משום שהייתי צריך להגיע לכיתה אחרת, אך הוא אמר שהוא אינו מוותר, פשוט יש לו תשובות רבות לשאלה, והוא רק שוקל בדעתו איזו מהן הטובה ביותר. ביקשתי סליחה שהפרעתי לו וביקשתי ממנו להמשיך, בטובו. במשך הדקה הבאה כתב הסטודנט בשטף את תשובתו, כדלקמן: "קח את הברומטר לגג הבניין והתכופף מעל המעקה. הפל את הברומטר ארצה ומדוד את משך הנפילה בשעון עצר. אחר כך, לפי הנוסחה S = 1/2at2 [מרחק הנפילה שווה למחצית תאוצת הכבידה כפול ריבוע זמן הנפילה], חשב את גובה הבניין". בשלב זה שאלתי את עמיתי האם הוא מוכן להרים ידיים. הוא נכנע ונתן לסטודנט ציון מעולה.

כשפניתי לצאת ממשרדו של עמיתי, נזכרתי שהסטודנט אמר שיש לו עוד תשובות לבעיה, ושאלתי אותו מהן. "אה, כן", אמר הסטודנט. "יש המון דרכים לחשב את גובהו של בניין גבוה בעזרת ברומטר. למשל, תוכל לצאת עם הברומטר ביום שמש בהיר ולמדוד את גובה הברומטר, את אורך הצל שלו ואת אורך הצל של הבניין, ולפי ערך משולש פשוט תוכל למצוא את גובה הבניין". "יפה", אמרתי, "ומה עוד?" "טוב" אמר הסטודנט, "יש מדידה בסיסית מאוד שתמצא חן בעינך. בשיטה זו אתה מחזיק ברומטר ומתחיל לעלות במדרגות. תוך כדי עליה, אתה מסמן את האורך על קיר חדר המדרגות, וזה נותן לך את גובה הבניין ביחידות ברומטר. שיטה ישירה מאוד. כמובן, אם אתה רוצה שיטה מתוחכמת יותר, אתה יכול לקשור את הברומטר לקצה חוט, לטלטל אותו כמטוטלת, ולחשב את אורכו של g [תוצאות הכבידה] בגובה הרחוב ובגובה גג הבניין. לפי ההפרש בין שני הערכים של g , אתה יכול עקרונית לחשב את גובה הבניין". לבסוף, סיים, "אילו לא היית מגביל אותי למתן פתרונות פיזיקליים לבעיה זאת, יש עוד הרבה תשובות אחרות. למשל, בוא עם הברומטר לקומת הקרקע ודפוק על דלת דירתו של מנהל הבניין. כשיפתח המנהל את הדלת, אמור לו כך: 'אדוני המנהל, יש בידי ברומטר נאה ומשוכלל. אם תאמר לי מה גובה הבניין, אתן לך את הברומטר הזה …"

(מארי גל-מן, הקווארק והיגואר, ספרית מעריב, 1995, עמ' 269-266).

סקס סקס סקס סקס

נכנסתי לקניון.
רואה בחורות ואני פשוט מתחיל להרגיש את ההתעוררות המינית.
הקיץ מגיע, כולם לובשים פחות בגדים, גם הנשים. רואים יותר, העיניים נמשכות והמוח משתולל.
לא יודע מה לעשות.
אני צריך להתחתן.

http://news.walla.co.il/?w=//1075784

פילוסופים לכל אורך ההיסטוריה שאלו את השאלה: מהו תפקידו של האדם בעולם?
אני מניח שיש כל מיני תשובות מגוונות, אבל אני אתייחס כרגע לשתיים בלבד:
1. לתקן את עצמו ואת העולם תוך כדי.
2. להנות מכל רגע.

הדרך מושפעת מהיעד.
אדם הנמצא בתל אביב יבחר בשתי דרכים שונות לחלוטין, אם ברצונו להגיע לאילת או למטולה.
אדם יבחר בשתי דרכים שונות לחלוטין לחיות את חייו במידה ויאמין באחת משתי התשובות המופיעות למעלה לגבי תפקידו של האדם בעולם.
אם האדם יאמין שתפקידו בעולם הוא לתקן את עצמו, התנהלות חייו תהיה בהתאם למטרה. הוא ימנע מקלקול נוסף ויעשה ככל שביכולתו על מנת לתקן.
אם אדם מאמין שהמטרה היא להנות מהחיים. הוא יתנהל אחרת לגמרי. מתוך מטרה להנות כמה שיותר. רדיפה מתמדת אחר התענוגות - "כי מחר נמות". צריך להספיק כמה שיותר. האדם הוא במרכז העולם. כל עוד טוב לי - סבבה לי.

אדם המאמין בתשובה השניה - מטרת האדם היא להנות בעולם הזה, יתפוס אחרת את משמעות קיומם של גברים הנמשכים אל בני מינם.
ההבנה במקרה זה היא שככה הגברים האלו נולדו, זה הטבע שלהם וזכותם לחיות את חייהם בהתאם לאיך שהם נולדו. כמו כן מגיעה להם הכרה מלאה מהציבור כולו וכו'

לעומת זאת, אדם המאמין בתשובה הראשונה - מטרת האדם היא לתקן את עצמו, אם זה בעקבות גלגולים כושלים קודמים או כל סיבה אחרת הידועה אך ורק לבורא עולם. הרי שהוא יתפוס אחרת את משמעות קיומם של גברים הנמשכים אל בני מינם.
לפחות מהפן היהודי. היות והתורה אסרה על קיום יחסים בין שני גברים. ובנוסף על פי הטבע, גבר נמשך אל האשה ולהיפך (סביר מאוד להניח, שזה על מנת שהחיים לא יפסקו מעל פני כדוה"א). ההבנה היא שהמשיכה הזו בין שני הגברים היא לא תקינה, כמו דברים אחרים בחיים ובטבע שלא יוצאים תקינים.
יש גברים שנולדים עצבניים יותר. יש גברים שנולדים עקשניים יותר. אחרים רגישים יותר, אחרים קשים יותר. התפיסה ביהדות היא שהאדם צריך לתקן את עצמו בהתאם לחוקי התורה, כדי להיות אדם טוב יותר ולהתקרב עד כמה שאפשר לקב"ה.
כך גם הגבר שנמשך לגברים אחרים אמור לתקן את עצמו בהתאם לחוקי התורה. זה המבחן שלו בעולם הזה.
ובנימה אישית. אני לא מקנא בגברים עם המבחן הקשה הזה. כמו שאני לא מקנא באנשים אחרים עם קשיים אחרים (קשים יותר וקשים פחות) וגם אין לי מושג איך הייתי נוהג בעצמי במצב כזה.

זו היתה הקדמה קלה בכדי לנסות אולי להעביר את מעט ממה שאני הבנתי לגבי התפיסה של היהדות את עניין המשיכה בין גברים.


שוב מתוכנן מצעד הגאווה - כך מכריזים בוואלה: http://news.walla.co.il/?w=/1/1075294

אנגליה 1659: סר ג'ון זרק הלצה מעליבה לעבר סר אליוט. סר אליוט לא היה מוכן למחול על כבודו שנרמס והזמין את סר ג'ון לדו קרב לחיים ולמוות. השניים יצאו לעיני כולם אל החצר הפתוחה, שלפו חרבות, קלינג, קלינג, פלאח.
מישהו מת.

קליפורניה 1856: ג'ק הריץ בדיחה על ויליאם. ויליאם לא נשאר חייב והזמין את ג'ק לדו קרב לחיים ולמוות. השניים יצאו לעיני כולם אל מחוץ לבר, ספרו צעדים, שלפו אקדחים, בום, טראח.
מישהו מת.

אני לא בקיא בחוקים "המודרניים" של מדינת ישראל, אבל אני נוטה להאמין שהאדם שהרג בכל אחד משני המקרים הללו היה מואשם לפחות בהריגה אם לא ברצח. מכיוון שלא ניסה למנוע מלהגיע למצב כזה או מכל סיבה אחרת. ואם ההורג הוא האדם שהזמין לדו קרב, אז בכלל. הרשעה בטוחה.

"התקדמנו" מאז. לחיים יש ערך גבוה יותר. אבל כפי שכולם יודעים החיים רצופים בעליות וירידות, ככה גם ההיסטוריה.
ומי יודע? אולי דברים הולכים שוב להשתנות?

הזכות לחופש הדיבור היום כבר נמצאת ברמה כזו של פגיעה בביטחון המדינה, אבל לוחמי הצדק ורוב שופטי בתי המשפט מייצגים מבחינת תפיסת עולמם את אותם לוחמי הצדק ובל אשכח - החירות.
החירות לומר מה שרוצים.
הזכות להתנהג איך שרוצים. מתי שרוצים. איפה שרוצים.
לאט לאט מכרסמים בשם חופש וזכות וחירות במוסר או במה שנחשב בעבר למוסר.

מצעד הגאווה.
גאווה. כבוד.
חשוב חשוב חשוב. הגאווה והכבוד מעל לכל. צריך לשמור עליהם.
לא סתם לשמור עליהם. צריך לפתח. לפתח את הגאווה, את הכבוד.
מכירים את הסיפורים על המאפיה? לגאווה יש מחיר - חיי אדם.
ילדינו בעתיד יקבלו חינוך טוב וילמדו שכבוד זה דבר חשוב. ואם מישהו פוגע בכבוד שלנו. בגאווה שלנו, מותר לפגוע בו חזרה.
בהתחלה יאשרו לקלל אותו בלבד. לאחר מכן בשם הכבוד והגאווה יאפשרו לירוק. אחר כך רק לדחוף.
המוסר ישתכלל (כפי שכבר כתבתי בפוסט הקודם, המוסר הוא דבר נוזלי מאוד) ואם יפגע כבודו של אדם, תהיה לו מתוקף החוק הזכות להגן על עצמו בכל אמצעי הנראה לו - כולל רצח.

אדם ירק עלי ללא סיבה. קילל אותי כדי להרשים את החברים שלו. זכותי להגן על כבודי! זכותי להרוג אותו.


אני שומע מעל הראש את הקריאות. "איך הבנאדם מקצין", "קיצוני", "לאן הוא רץ עם החשיבה שלו", "הוא לא רציונאלי בכלל".
אני לא הגיוני? אני מגזים?
מישהו בכלל יודע מה הדורות הבאים יחליטו וישנו?
האם יש חוק אחד! שיש סיבה שלא יוכלו לשנות בכח הרוב? נניח שדור העתיד ירצה לזרום לכיוון של כוחניות, סתם כי זה נהיה טרנד או כי זה הצליח לתפוס ככה את הנוער.
מה ימנע מדור העתיד לחוקק חוק המתיר להרוג אדם שהעליב אדם אחר?
אנחנו הדור הישן, אנחנו הדור שהלך לעולמו - אולי ניסינו להשאיר את חותמנו. אולי ניסינו לשנות, אבל אחרי שנהיה "six feet under" אין שום דבר שאנו יכולים לעשות, לומר או להשפיע.
אז תעזבו את דור העתיד מהמוסר שלנו, הם המציאו את המוסר שלהם. אל תשכחו שאנו עשינו את אותו הדבר, על פי מה שהתאים לנו.

אני לא קיצוני. אני לא מגזים. אני פשוט לא מזלזל בבני האדם וביכולת שלהם לשנות דברים בהתאם למה שמתאים להם וטוב להם.

עמים עלו וירדו. דתות באו והלכו. רק כשקבוצה מאמינה שיש מערכת חוקים שהיא ניתנה על ידי גורם עליון לא אנושי ושמערכת החוקים הזו נוצרה עבורם לטובתם מתוך היכרות של אותו גורם, את הטבע האנושי, רק אז יש לקבוצה סיבה לשמור על מערכת החוקים הזו מכל משמר, מבלי לשנות מאומה מאותה מערכת חוקים.
אם צאצאי אותה קבוצה היו יודעים שאת מערכת החוקים האלה כתבו אבותיהם, הם יכולים בכל שלב לטעון שמדובר במערכת חוקים ישנה ולא תקפה ולשנות אותם עד כדי מחיקתם המוחלטת.
זה טבע האדם.

אם אנו ממציאים את המוסר שלנו בעצמנו. אנו יכולים לשכוח מכך שצאצאינו ימשיכו לאמץ את אותו מוסר. הם ימציאו לעצמם מוסר אחר. אולי כדוגמת סדום ועמורה?



מצעד הגאווה.
למה צריך להתגאות?
"יעקב איש תם יושב אוהלים"
"והאיש משה עניו מכל אדם"
"רבי עקיבא איש צנוע, היה רועה בין הרועים"

אבותינו היהודים התפרסמו בהיותם צנועים וענוים. התורה קוראת לאדם להיות עניו וצנוע.
אז בשביל מה?


ולא מדובר כאן סתם ברצון להחצין משהו. יש כאן גם פגיעה ברגשותיהם של ציבור ענק שלא רוצה לראות את כל התהלוכה הזו מול העיניים?
זה לא משנה אם היה מדובר במצעד גאווה או בכל מצעד מיני אחר.
דתיים גם חילונים רבים אינם רוצים בכל ההחצנה הזו של המיניות.


וכאן שוב נכנס עניין הצביעות.
כמו גם במוסר עליו כתבתי בפוסט קודם.
אותם אלו הקוראים לדמוקרטיה ולחופש (להרוג?) פעולה, הם אותם אלה הרומסים את זכותם של שאר הציבור.

ויותר מזה, סקרים שנעשו בשנה שעברה לגבי קיום המצעד, הראו בצורה חד משמעית שהציבור נגד קיום המצעד ולא מדובר רק על הציבור הדתי. הציבור לא רוצה לראות את התהלוכה המינית הזו ברחוב.

מארגני המצעד שקוראים לזכות ולחופש, מתעלמים מרצונם של כל שאר האנשים. זאת צביעות.

מוסר..
אני רק מגלגל בראש את המלה הזו ומיד מתגלגלת לי בראש גם מילה אחרת - צביעות.

כל האנשים המתהדרים בהיותם מוסריים.
אך מוסר מהו?





מוסר.
חיפשתי בבבילון. לא סיפקה אותי ההגדרה שם. אומנם חיפשתי גם במילון אבן שושן, אבל להתחיל להעתיק..? הממ.
אני אדלג על המלה "מוסר" ואקפוץ ישר ל"מוסריות" מתוך אבן שושן.
מוסריות:
נ.
אתיקה, נהג לפי עקרונות המוסר. התנהגות ישרה; המוסריות שוללת את האכזריות וההתעללות.

טוב. אני אצטרך להסתפק בהבנה שלי מהמלה הזו.
לפי איך שאני מבין, כשמדברים על מוסר, מתכוונים למערכת חוקים "טבעיים" שכל אדם "תרבותי" מקבל על עצמו, גם מבלי שיהיה חוק כתוב על ידי המדינה בה האדם חי.
כלומר. אדם "תרבותי" לא ירצח אדם אחר סתם ככה, לא בגלל שיש חוק שאוסר רצח, אלא כי רצח כזה הוא "לא מוסרי"
אבל לא מדובר באמת על חוקים שאדם מקבל על עצמו, כשמדובר על מוסר יהיה מדוייק יותר לדבר על חברה. החוקים המוסריים הם חוקים שהחברה מקבלת על עצמה. אלו כללים לא כתובים.

יחסיות.
כאן נכנס החלק המעניין - עניין היחסיות, עליו בנה איינשטיין תורה שלמה.
1. מה שבעיני חברה מסויימת יחשב כמוסרי, לא יראה כך בעיני חברה אחרת.
איזו חברה צודקת יותר?
מי בכלל יכול לקבוע?
2. מה שבעבר היה נחשב למוסרי, היום לא נחשב למוסרי ולהיפך.
המוסר התקדם? או נסוג?
מי בכלל יכול לקבוע?

כשאומרים על מישהו שהוא מוסרי, אפשר לייחס זאת לחברה בה הוא חי בלבד.
בחברה אחרת הוא יכול להחשב לא מוסרי לחלוטין.

מה זה אומר בעצם?
כלומר.. אם בחברה אחת משהו נחשב למוסרי ובחברה אחרת אותו דבר נחשב ללא מוסרי.
מה זה אומר? זה אומר שבאופן תיאורטי כל חברה יכולה לקבוע לה חוקי מוסר משל עצמה.
גם בסדום ועמורה היו חוקי מוסר. אחד מחוקי המוסר היה איסור אירוח אנשים זרים.

מה זה אומר שכל חברה יכולה לקבוע לעצמה חוקי מוסר משל עצמה?
זה אומר שהמוסריות היא לא דבר אבסולוטי.
אז רגע.
איך נדע שחוקי המוסר שלנו הם אכן טובים? אולי הם מעוותים ומנקודת המבט הנוכחית שלנו אנו חושבים שהם אכן חוקים לגיטימיים וטובים?

אז זהו.
אנחנו לא יכולים לדעת. כל עוד מוסר זה משהו נזיל שמשתנה מחברה לחברה, אנו לא יכולים לדעת מה מוסרי באמת ומה לא.

אגדה או אמת?
אסקימואים זקנים שהחלו מגלים סימני תלות ולא היו מסוגלים לתרום להישרדות החברה, היו נשלחים אל מותם ברעב או בטריפה.
ומה עם המוסר תשאלו? כנראה שהדבר היה מוסרי בחברה זו.

ובחזרה לשורה השניה בפוסט זה - צביעות למה?
כי יש אנשים בחברה שלנו המייחסים לעצמם תכונות מוסריות. ומבחינתם כל מה שהם "חוקקו" וקבעו כ"מוסרי" הוא אכן כזה. ולכן כל מי שעובר על החוקים האלו שלהם - אינו מוסרי. והיות ומדובר באנשים שנתפסים בחברה כ"אנשי רוח" הרי שזה גורם לאנשים לחשוב שהם גם צודקים. או לפחות "לא טועים".
אבל הם מלאים בצביעות ולא במוסריות, היות והם יעברו אפילו על חוקי המוסר שלהם עצמם בכדי לקדם את האינטרסים האישיים שלהם או של חבריהם.
ומכיוון שזה כל כך נפוץ היום, המלה מוסריות מעלה בי גיחוך. והיא איבדה מכוחה מבחינתי.



מצפון
2. הערכת אדם את מעשיו מנקודת ראות עקרונותיו המוסריים.

מה בין מוסר ומצפון?
המוסר הוא בתפיסה חברתית בעוד המצפון הוא עניין אישי.

כל המהללים את המצפון. בואו נתמקד בו באמת.
המצפון הוא אותו "שד קטן" בתוכנו הנוזף בנו כאשר אנו פועלים בניגוד לאמת הפנימית שלנו.
זה הכל. זה המצפון.
מה קורה כשהאמת הפנימית שלנו מעוותת? (בעיננו לפחות)
אותו גרמני שיורה מבלי להניד עפעף באמא ובתינוקה, או דורך על זקן באכזריות עם המגף.
למה המצפון שלו לא מתעורר? המצפון שותק היות והגרמני הזה פועל לפי האמת הפנימית שלו. יהודים הם ג'וקים ועכברושים ואף גרוע מזה.

המנהג הנהוג בקרב חלק מהערבים של חיתוך איבר מינה של האשה בהיותה ילדה קטנה על מנת למנוע ממנה את ההנאה. נחשב בעיני החברה שלנו למעשה אכזרי. אך זהו חלק מהמוסר הערבי.
רצח בת משפחה על ידי אח או אב על רקע "חילול כבוד המשפחה", נחשב למעשה חברתי מוסרי בקרב רבים מבין הערבים, בעוד בחברה שלנו זה נתפס כמעשה אכזרי ונפשע.



גם המוסר.
גם המצפון.
שניהם סובייקטיבים לחלוטין. אין בהם טיפת אובייקטיביות.
כיצד אם כן יוכל אדם לדעת כיצד לנהוג ואיך לפעול? אלו חוקים לאמץ?


קיימות שתי חלופות:
1. אין השגחה עליונה - מסקנה מכאן "כל דאלים גבר" או בעברית: החזק שורד.
2. יש השגחה עליונה - מסקנה מכאן שיש השלכות לכל מעשה שאנו עושים.

לפי האפשרות הראשונה, אם אין השגחה, כל עוד אחרים לא יודעים מזה (במקרה שיש חוקי מדינה) אין בעיה לעשות כל מה שרוצים.
איך עונה המורה כששואלים אותה אם מותר להעתיק? "מותר, אבל אסור להיתפס"
כך שאם אין השגחה עליונה, נוצר המצב של "החזק שורד".
אפשר לראות את זה במצב השלטון שלנו, היות ורוב האנשים בשלטון לא ממש מאמינים בהשגחה עליונה, הם פועלים בצורה של "החזק שורד" כל אחד מנסה לטרוף כמה שיותר בשביל עצמו.
והכל מותר. לשקר. לרמות. לגנוב. לרצוח?
לרצוח?? הגזמת! (האומנם..)

אפשרות שניה - יש השגחה.
במקרה זה, על מעשים טובים שלנו נקבל גמול טוב ועונש על מעשינו הרעים.

הנקודה המעניינת היא שיש אנשים רבים המאמינים שיש השגחה כלשהי ושאנשים משלמים על הרע שהם עושים ומקבלים גמול על הטוב. אבל אותם אנשים לא עוצרים לחשוב על מה שזה אומר.
אם יש שכר ועונש, הרי מין ההכרח שנותן השכר והעונש יתן גם רשימת חוקים.
היעלה על הדעת שאדם יענש מבלי שכתוב היכנשהו שאסור לעשות את אותו מעשה עליו נענש הוא?
לכאורה, יאמרו אותם אנשים שמספיק שאדם שומר על החוקים המוסריים של החברה ופועל על פי צו מצפונו.
הממ.. האם המוסר והמצפון הינם אובייקטיבים? האם כל האנשים בעולם פועלים על פי אותו מוסר ואותו מצפון?
לא.
לכן סביר להניח שאלו לא הכלים על פיהם נקבע השכר והעונש.
האם יש מישהו החושב שאין צורך בהצגת אותם חוקים על ידי נותן השכר והעונש?
האם אותו אסקימוסי ששילח את אביו הזקן אל הקור ודובי הקוטב יקבל עונש על מעשיו? למה? כי לפי המוסר שלכם מדובר במעשה אסור? תשאלו את כל האנשים בקהילה של אותו אסקימוסי, הם לא יבינו על מה אתם מדברים. וכמובן שיצדיקו את מעשיו.
סיבכתם את זה שנותן את השכר והעונש - "נו?" הוא לוחץ. "להעניש או לא?!"

אם כן. מהם אותם כלים? על פי אלו חוקים וכללים נקבע השכר והעונש?
אם אתם מאמינים בקיומם של השכר ועונש. אין ברירה אלא גם להאמין שנותן השכר ועונש גם חיבר רשימת חוקים.

ועכשיו.
קחו כמה צעדים אחורה. מנטלית לא פיזית.
תסתכלו על ההסטוריה האנושית - מהר! איזה ספר נקרא "ספר הספרים"?
התנ"ך. יפה.
לאיזה עם שייך התנ"ך?
ליהודים. יפה.
אתם קולטים? אתם "עם הספר". כבוד. לא?
מסתבר שלא כל היהודים רואים בזה כבוד. יש לא מעט שמתנצלים על כך.

אם חיפשתם את אותה רשימת חוקים. תמצאו אותם בתורה, במשנה ובגמרא.
חוקי מוסר אבסולוטיים? - בתורה.


נ.ב.
רק המפעל המייצר מכונה מסויימת, יכול לכתוב חוברת הוראות להפעלה של אותה מכונה.
רק אותו אחד (שום שילוש) שיצר את האדם יכול לכתוב עבורו מהי הדרך הטובה ביותר לחיות את חייו. מהם החוקים עליו לשמור וממה עליו להיזהר.
הגיון בריא. לא?