דולר

פילוסופים לכל אורך ההיסטוריה שאלו את השאלה: מהו תפקידו של האדם בעולם?
אני מניח שיש כל מיני תשובות מגוונות, אבל אני אתייחס כרגע לשתיים בלבד:
1. לתקן את עצמו ואת העולם תוך כדי.
2. להנות מכל רגע.

הדרך מושפעת מהיעד.
אדם הנמצא בתל אביב יבחר בשתי דרכים שונות לחלוטין, אם ברצונו להגיע לאילת או למטולה.
אדם יבחר בשתי דרכים שונות לחלוטין לחיות את חייו במידה ויאמין באחת משתי התשובות המופיעות למעלה לגבי תפקידו של האדם בעולם.
אם האדם יאמין שתפקידו בעולם הוא לתקן את עצמו, התנהלות חייו תהיה בהתאם למטרה. הוא ימנע מקלקול נוסף ויעשה ככל שביכולתו על מנת לתקן.
אם אדם מאמין שהמטרה היא להנות מהחיים. הוא יתנהל אחרת לגמרי. מתוך מטרה להנות כמה שיותר. רדיפה מתמדת אחר התענוגות - "כי מחר נמות". צריך להספיק כמה שיותר. האדם הוא במרכז העולם. כל עוד טוב לי - סבבה לי.

אדם המאמין בתשובה השניה - מטרת האדם היא להנות בעולם הזה, יתפוס אחרת את משמעות קיומם של גברים הנמשכים אל בני מינם.
ההבנה במקרה זה היא שככה הגברים האלו נולדו, זה הטבע שלהם וזכותם לחיות את חייהם בהתאם לאיך שהם נולדו. כמו כן מגיעה להם הכרה מלאה מהציבור כולו וכו'

לעומת זאת, אדם המאמין בתשובה הראשונה - מטרת האדם היא לתקן את עצמו, אם זה בעקבות גלגולים כושלים קודמים או כל סיבה אחרת הידועה אך ורק לבורא עולם. הרי שהוא יתפוס אחרת את משמעות קיומם של גברים הנמשכים אל בני מינם.
לפחות מהפן היהודי. היות והתורה אסרה על קיום יחסים בין שני גברים. ובנוסף על פי הטבע, גבר נמשך אל האשה ולהיפך (סביר מאוד להניח, שזה על מנת שהחיים לא יפסקו מעל פני כדוה"א). ההבנה היא שהמשיכה הזו בין שני הגברים היא לא תקינה, כמו דברים אחרים בחיים ובטבע שלא יוצאים תקינים.
יש גברים שנולדים עצבניים יותר. יש גברים שנולדים עקשניים יותר. אחרים רגישים יותר, אחרים קשים יותר. התפיסה ביהדות היא שהאדם צריך לתקן את עצמו בהתאם לחוקי התורה, כדי להיות אדם טוב יותר ולהתקרב עד כמה שאפשר לקב"ה.
כך גם הגבר שנמשך לגברים אחרים אמור לתקן את עצמו בהתאם לחוקי התורה. זה המבחן שלו בעולם הזה.
ובנימה אישית. אני לא מקנא בגברים עם המבחן הקשה הזה. כמו שאני לא מקנא באנשים אחרים עם קשיים אחרים (קשים יותר וקשים פחות) וגם אין לי מושג איך הייתי נוהג בעצמי במצב כזה.

זו היתה הקדמה קלה בכדי לנסות אולי להעביר את מעט ממה שאני הבנתי לגבי התפיסה של היהדות את עניין המשיכה בין גברים.


שוב מתוכנן מצעד הגאווה - כך מכריזים בוואלה: http://news.walla.co.il/?w=/1/1075294

אנגליה 1659: סר ג'ון זרק הלצה מעליבה לעבר סר אליוט. סר אליוט לא היה מוכן למחול על כבודו שנרמס והזמין את סר ג'ון לדו קרב לחיים ולמוות. השניים יצאו לעיני כולם אל החצר הפתוחה, שלפו חרבות, קלינג, קלינג, פלאח.
מישהו מת.

קליפורניה 1856: ג'ק הריץ בדיחה על ויליאם. ויליאם לא נשאר חייב והזמין את ג'ק לדו קרב לחיים ולמוות. השניים יצאו לעיני כולם אל מחוץ לבר, ספרו צעדים, שלפו אקדחים, בום, טראח.
מישהו מת.

אני לא בקיא בחוקים "המודרניים" של מדינת ישראל, אבל אני נוטה להאמין שהאדם שהרג בכל אחד משני המקרים הללו היה מואשם לפחות בהריגה אם לא ברצח. מכיוון שלא ניסה למנוע מלהגיע למצב כזה או מכל סיבה אחרת. ואם ההורג הוא האדם שהזמין לדו קרב, אז בכלל. הרשעה בטוחה.

"התקדמנו" מאז. לחיים יש ערך גבוה יותר. אבל כפי שכולם יודעים החיים רצופים בעליות וירידות, ככה גם ההיסטוריה.
ומי יודע? אולי דברים הולכים שוב להשתנות?

הזכות לחופש הדיבור היום כבר נמצאת ברמה כזו של פגיעה בביטחון המדינה, אבל לוחמי הצדק ורוב שופטי בתי המשפט מייצגים מבחינת תפיסת עולמם את אותם לוחמי הצדק ובל אשכח - החירות.
החירות לומר מה שרוצים.
הזכות להתנהג איך שרוצים. מתי שרוצים. איפה שרוצים.
לאט לאט מכרסמים בשם חופש וזכות וחירות במוסר או במה שנחשב בעבר למוסר.

מצעד הגאווה.
גאווה. כבוד.
חשוב חשוב חשוב. הגאווה והכבוד מעל לכל. צריך לשמור עליהם.
לא סתם לשמור עליהם. צריך לפתח. לפתח את הגאווה, את הכבוד.
מכירים את הסיפורים על המאפיה? לגאווה יש מחיר - חיי אדם.
ילדינו בעתיד יקבלו חינוך טוב וילמדו שכבוד זה דבר חשוב. ואם מישהו פוגע בכבוד שלנו. בגאווה שלנו, מותר לפגוע בו חזרה.
בהתחלה יאשרו לקלל אותו בלבד. לאחר מכן בשם הכבוד והגאווה יאפשרו לירוק. אחר כך רק לדחוף.
המוסר ישתכלל (כפי שכבר כתבתי בפוסט הקודם, המוסר הוא דבר נוזלי מאוד) ואם יפגע כבודו של אדם, תהיה לו מתוקף החוק הזכות להגן על עצמו בכל אמצעי הנראה לו - כולל רצח.

אדם ירק עלי ללא סיבה. קילל אותי כדי להרשים את החברים שלו. זכותי להגן על כבודי! זכותי להרוג אותו.


אני שומע מעל הראש את הקריאות. "איך הבנאדם מקצין", "קיצוני", "לאן הוא רץ עם החשיבה שלו", "הוא לא רציונאלי בכלל".
אני לא הגיוני? אני מגזים?
מישהו בכלל יודע מה הדורות הבאים יחליטו וישנו?
האם יש חוק אחד! שיש סיבה שלא יוכלו לשנות בכח הרוב? נניח שדור העתיד ירצה לזרום לכיוון של כוחניות, סתם כי זה נהיה טרנד או כי זה הצליח לתפוס ככה את הנוער.
מה ימנע מדור העתיד לחוקק חוק המתיר להרוג אדם שהעליב אדם אחר?
אנחנו הדור הישן, אנחנו הדור שהלך לעולמו - אולי ניסינו להשאיר את חותמנו. אולי ניסינו לשנות, אבל אחרי שנהיה "six feet under" אין שום דבר שאנו יכולים לעשות, לומר או להשפיע.
אז תעזבו את דור העתיד מהמוסר שלנו, הם המציאו את המוסר שלהם. אל תשכחו שאנו עשינו את אותו הדבר, על פי מה שהתאים לנו.

אני לא קיצוני. אני לא מגזים. אני פשוט לא מזלזל בבני האדם וביכולת שלהם לשנות דברים בהתאם למה שמתאים להם וטוב להם.

עמים עלו וירדו. דתות באו והלכו. רק כשקבוצה מאמינה שיש מערכת חוקים שהיא ניתנה על ידי גורם עליון לא אנושי ושמערכת החוקים הזו נוצרה עבורם לטובתם מתוך היכרות של אותו גורם, את הטבע האנושי, רק אז יש לקבוצה סיבה לשמור על מערכת החוקים הזו מכל משמר, מבלי לשנות מאומה מאותה מערכת חוקים.
אם צאצאי אותה קבוצה היו יודעים שאת מערכת החוקים האלה כתבו אבותיהם, הם יכולים בכל שלב לטעון שמדובר במערכת חוקים ישנה ולא תקפה ולשנות אותם עד כדי מחיקתם המוחלטת.
זה טבע האדם.

אם אנו ממציאים את המוסר שלנו בעצמנו. אנו יכולים לשכוח מכך שצאצאינו ימשיכו לאמץ את אותו מוסר. הם ימציאו לעצמם מוסר אחר. אולי כדוגמת סדום ועמורה?



מצעד הגאווה.
למה צריך להתגאות?
"יעקב איש תם יושב אוהלים"
"והאיש משה עניו מכל אדם"
"רבי עקיבא איש צנוע, היה רועה בין הרועים"

אבותינו היהודים התפרסמו בהיותם צנועים וענוים. התורה קוראת לאדם להיות עניו וצנוע.
אז בשביל מה?


ולא מדובר כאן סתם ברצון להחצין משהו. יש כאן גם פגיעה ברגשותיהם של ציבור ענק שלא רוצה לראות את כל התהלוכה הזו מול העיניים?
זה לא משנה אם היה מדובר במצעד גאווה או בכל מצעד מיני אחר.
דתיים גם חילונים רבים אינם רוצים בכל ההחצנה הזו של המיניות.


וכאן שוב נכנס עניין הצביעות.
כמו גם במוסר עליו כתבתי בפוסט קודם.
אותם אלו הקוראים לדמוקרטיה ולחופש (להרוג?) פעולה, הם אותם אלה הרומסים את זכותם של שאר הציבור.

ויותר מזה, סקרים שנעשו בשנה שעברה לגבי קיום המצעד, הראו בצורה חד משמעית שהציבור נגד קיום המצעד ולא מדובר רק על הציבור הדתי. הציבור לא רוצה לראות את התהלוכה המינית הזו ברחוב.

מארגני המצעד שקוראים לזכות ולחופש, מתעלמים מרצונם של כל שאר האנשים. זאת צביעות.