נורמה - טיבית?

יש לה שיר, ללאה הזאת, שהוא אחד היפים בעיני.
"מחר אולי, אני אהיה יפה מאוד, ובשחור אישוניך אהיה למלכה........"
היא משוררת דגולה, היא מיטיבה כלכך לבטא את מה שאני, מכוערת השבט, חשה פעמים רבות.
הרי אין מחר, אין דבר כזה מחר.
מחר הוא אשלייה.
מחר הוא חלום, פנטזייה שלא יכולה להתגשם.
מחר הוא תקוות שוא.
מחר הוא אותו מקום, בו לעולם לא נצליח להיות.
היא יודעת, לאה הגדולה, שהמחר הזה לא יגיע לעולם.
גם אני מבינה את זה, ולכן אני קצת עצובה, וקצת מפוייסת, כי תמיד יש את היום.
היום אולי אני לא אהיה יפה מאוד, אבל אהבתי, תמיד תאיר מאוד.

מעניין , שנים רבות לא חזרתי לקרוא שירה, גם אני חטאתי בה כמו הרבה נערות מאוהבות ונשים צעירות.
חזרתי אליה לפני כשנתיים, ומדי יום אני מגלה בה , בשירה, צד חדש.
לא רומנטי, אגב, אני די סולדת מרומנטיקה, בינינו....
כל מיני שירי אהבה מתקתקים לא עושים לי את זה.
תנו לי את הייאוש הכבד של לאה גולדברג.
תנו לי את השליטה ללא מיצרים של אלתרמן.
תנו לי את העצב של רביקוביץ'.
תנו לי את הגדולה של עמיחי.
תנו לי את המופרעות של וולאך.
תעשו לי טובה, נתן יונתן הוא לא משורר, הוא פזמונאי ענק.
ולא, אני לא אוהבת "שירה" של יונתן גפן.
יש עוד רבים וטובים, אני לא יוצרת פה ביביליוגרפיה של משוררים ישראלים.
אני סתם אוהבת אותם.
שבת שלום.