|
|
|
החיים מלמדים אותי סודות
שלא שיערתי
החיים פורסים לפני חוויות
שלא פינטזתי
החיים בונים בי עמוד שדרה מזהב
ורוקמים בנפשי ציורים של שמחה
אני חולמת
אני אוהבת
אני מרשה לעצמי לחוש
הנשמה מתרחבת
WOW
את המילים האלה אצטרך לשמור לרגע של אפור
להישיר מבט למראה
להגיד לאשה שמביטה בי בצפייה
"התבלבלת, העונג וההתרגשות עלו לך לראש"
את מאמינה בשקרים, בפנטזיות עטופות במילים פריכות
את נותנת למחמאות לטשטש את תפיסת המציאות
את נותן להשתוקקות של הלב לצייר לך מציאות שגויה.
התבלבלת
תבכי ותנקי את הלב.
תכניסי לשם רק מי שבאמת אוהב
מי שבאמת אוהב אותך.
יש משהו מדבק בישירות שבאה מאהבה
אפילו אמא מושפעת ממנה
וגם הילדה.
3 דורות באהבה עוטפת וישירות חושפת.
עונג אפל
"מי שגר בבית זכוכית, שיזהר כשהוא זורק אבנים"
ככה אמרה לי אמא שכל חייה התנהגה כאילו היא בבית זכוכית שקוף תחת זכוכית מגדלת
ככה אמרה לי אמא והמשיכה לזרוק חצץ על כל האנשים שבחיים שלה.
מביטה על איש
שבתסכולו הרב
זורק חצץ כאילו זה מה שיגרש את הצער שלו
מביטה ומבינה
הוא שכח את התקפת ההשמצות עליו
הוא שכח ואולי לא ידע איך שחטו אותו בפורומים של סאביות
הוא שכח שמציאות ויחסים חזקים מוירטואליה והשתוקקות
הוא שכח שהוא בבית זכוכית.
ואולי, כל ההתרחשות, זו דרכו לחפש אהדה בגלל שאיבד הזדמנות לאהבה.
בדידות צורבת מתגנבת
לפינות הרטובות של העינים.
עוצמת עינים ורואה
את כפות הידים הגדולות והרכות
עוטפות פנים משתוקקות
כבר לא ילדה
והילדה הקטנה עדין בוכה
יושבת מול אמא
מביטה בדמותה השברירית
חייה תלויים בשבריר שניה ובשבריר של אהבה
הצורך שלה להכרה, לקבלה, ואהבה
זועק לשמים
והרוע הצורב שנובע ממנה בטבעיות
כבר לא מפעיל מרעומים ישנים.
לתת לה אהבה - - - - בלי לשכוח את הכאב הישן
ללטף את הידים - - - - שפגעו
לאהוב את השפתיים - ששנאו
לחייך אל העינים - - - - שידעו לצרוב פצעים אנושים
להיות נינוחה - - - - - - בלי לשכוח את הטינה שהביעו הפנים שלה כשהיו צעירות
אשרי האיש
נקי כפיים ובר לבב
נקי מביקורת ונקמה
בצבעים
על ארוטיקה ועל מלאכים
חולמת בצבעים
על מלחמה ועל פצועים
רוצה לחלום על אהבה ורוך
חשבת שההתחשבות שלי - היא חולשה
חשבת שהאהבה שלי - היא נקודת תורפה
חשבת שההמתנה שלי - היא כניעה
חשבת - שלא אוכל להתנגד לך
לא הבנת - שרגישות זו היכולת להיות גלוי
לא הבנת - שהחמלה זו הדרך לריפוי
לא הבנת - שהתחשבות זה המרחב לשותפות
לא הבנת - שהתלוצצות זו דרך להתרגעות
לא ידעת
שכאן נבנה
היכל של קרבה ושיתוף פעולה
לא ידעת
כי חשבת
שהכח מעל לכל.
לא ידעת
כי חשבת
שאתה כל יכול.
מגחכת
פורצת בשלל צבעים
בשלל תשוקות
בשלל רגשות
אל החיים
אל הימים הנוראיים,
אל הלילות המרגשים
פורצת
לא עוצרת בעצור
לא מצייתת לרמזור
כחיה לכודה בפנסי מכונית
קופאת חצי משותקת חצי תזזיתית
תחת זרקורי ההקשבה שלך
חשה את הכאב הישן זורם מתוך עורקי על פני
מדממת את הרעל הישן, משתכרת ממנו
מאבדת שליטה
מאבדת עוצמה
כאילו נלחמת על חיי
ובעצם,
אני עומדת במרכז האיצטדיון
הבמה שלי
ההקשבה אלי
הזרקורים מסירים כל צל
מאפשרים
לי
להביא את כולי לכאן
ואני מאובנת, כחיה בפנסי המכונית
חוששת לפשוט את עורי.
רוקעת ברגלים
זועקת מילת ביטחון
