|
|
|
קוצר רוח כפת אותי ,
וגזל את החיוך.
גל קור לא צפוי שטף את חופי נפשי
וצמרר אותי
והבת שלי
המומחית לקריאת רגשותי
שמה ראש על כתפי
מחבקת אותי
והנשיקה שנוגעת בלחי
היא משב רוח חמה.
מדהימה
הזכרונות האפלים כאן, הם אמת לאמיתה
אבל הם לא התמונה המלאה.
כמ שצילומים במרתף האפל לא משקפים את מראה הטירה שמתנוססת מעל.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=101547&blog_id=27679
אני רוצה לאמץ לתוכי רק את העליצות.
שמחת החיים, אהבת הסקס, הגרגרנות -
דומים בעיני לקסם הבריאה בהתגלמותה.
אבל
גם העייפות הזו - זו אני
גם ההתבודדות הזו - היא חלק ממני
גם העצב, הדכאון והתסכול - הם חלק מחווית החיים
לפעמים אני רוצה רק את המתוק והמלוח
ודוחה את החריף והמריר.
ולפעמים אני יודעת
לחוש את קשת הרגשות - זה לחיות.
להקשיב דרך נקבוביות עור
לשמוע את השערות הקטנות זועקות.
לחוש את התחושות הבטן
מבעבעות
מטפסות בצינורות הגוף
מדגדגות את חללי הנשמה
לתת לקור שמתגנב ללב
לרענן את הקיום
כמו וורמוט קר שממלא את חלל הפה
לתת לנשמה מקום
לנשום
להקשיב לו, לה, לך
להקשיב לעצמי
לחבק את מי שאת , אתה , היא
לחבק את הילדה שבועטת
לחבק את העבר
לסמוך על העתיד
להקשיב
לפעמים צריך להפסיק לדבר, כדי להקשיב.
הסטירות של אמא היו התפרצות של היסטריה, של אובדן שליטה
הסטירות שלך ביטוי של קור רוח ושליטה עצמית
הסטירות של אמא לא היו מכוונות
הן פגעו בעין, לפעמים ברקה,
לפעמים באוזן, לפעמים גרמו לשריטה
הסטירות שלך מכוונות היטב, ובעוצמה,
מרעידות את הלחי כמו חבטת אגרוף חזקה
הסטירות של אמא , היו עטופות שנאה
הסטירות שלך מוגשות באהבה
כורעת ברך
מגישה פנים לסטירה
מרגישה סטירה מצלצלת
אני מרוצה ...
כל כך אוהבת את הטקסט הזה, מפרסמת אותו שוב
אני מקשיבה לאמא, היא מספרת על הילדות שלה.
ואז אני מבינה את השורשים לאכזריות שלה,
לבוטות שלה,
לרגישות שלה,
לעדינות שלה
ואז אני מבינה את השורשים לאלימות שלה, לשתלטנות שלה, לכאב שהיה חלק מחייה
אני מבינה את השורשים לבדסמ שבחיי
יש בי רוך אליה.
היא לא השלימה עדין עם מי שהיא
טיפות של מלח ממיסות מחילות של רגש לתוך זכרונותי
טיפות של זעה נגרות אל תוך קליפת סודותי.
דמעות נובעות כמעיין מהעלבון הישן
והלב מדמם כי אתה גוסס, ואני לא שם.
רוקעת ברגלים - כמו ילדה קטנה
מתרגזת על התגובה
היתה לי ציפיה
חשבתי שיש על מי לסמוך
חשבתי שטוב שיש לי חברה כמוך
חשבתי שכמו שאת יודעת לקחת,
תדעי גם לתת, חברת אמת.
רוקעת ברגלים,
כועסת עם כל זוויות הפנים
אם היית כאן הייתי שורפת אותך במבטים.
מרוגזת.
חשה בגידה
רוקעת ברגלים
למה לא יוצאת הצעקה?
נהנתנות חסרת גבולות
זורמת עם החיים
לוקחת לעצמי בכף גדולה את העונג שהם מציעים
סקס, הרבה סקס
חזק
קשה
מפעים
עונג
הרבה עונג
החיים הם כאן ועכשיו
הרגע .
זורמים.
זוכרת מקרה, של פגישה משפחתית
העלבת אותי, היית גועלית
רציתי רק להעלם, לברוח
לא לחוש
חפשתי אילחוש
שכבתי בחדר, בחושך
בוכה מתיפחת , כמו ילדה קטנה
לא ידעתי איך להוציא מתוכי את הכעס והבושה
תוך כדי הבכי, נגעתי בעצמי,
האוננות לא הרגיעה אותי
לקחתי חפץ קשה, הנחתי על הדגדגן
בעצם יצרתי לי סוג של מצבט קטן
הכאב שבגוף הסיט את התחושה
מהלב אל תוך הערווה.
רגיעה
