במשך כמה שנים טובות הייתי בהפסקה מבדס"מ. זה התחיל בדום שהקשר איתו צילק אותי בצורה שכבר לא יכולתי ממש להנות מבדס"מ יותר, שהיה בין הדרכים היחידות בהן הצלחתי להתחבר למיניות/לדחוק למטה מספיק את החרדה בשביל להיות במצב מיני עם אנשים.
אחר כך קרו דברים שהתבקשתי לא לדבר עליהם, והמיניות שלי הלכה לגמריי. זה צילק אותי מספיק כדי לשנות את הנטייה המינית שלי. יש מקרים נדירים בהם אנשים מאבדים יכולת דיבור, או חוש, בעקבות טראומה. אני הפסקתי להיות דמיסקסואל (נמשך רק במצבים של קשר קרוב, וגם אז לא הרבה) לא-מיני כמעט לחלוטין. התחלתי מנקודת מוצא קרובה לא-מיניות, ורוב הא-מיניים מתחילים א-מיניים, ולא הופכים לכאלו בעקבות טראומה, אז אצלי לא היה צריך אפילו שיקרה משהו משמעותי או קשה או חמור כדי לאבד גם את מה שהיה תלוי על בלימה ממילא.
במשך כמה שנים טובות לא יכולתי להתקרב לבדס"מ, או לתוכן מיני. ואז נחשפתי להגות אחרת, שדיברה על בדס"מ א-מיני, אחריות הדדית, והחלק הרגשי בכל העניין.
התחלתי לחשוף את עצמי לאט לאט לתכנים, בעיקר בלוגים של הגות בנושא וערוצי יוטיוב (אני ממליץ על Evie Lupine המצויינת, וWatts the safe word הקורעים מצחוק וחמודים). דרך איווי הכרתי מחדש את המושג בדס"מ א-מיני, והבנתי שזה משהו שהייתי רוצה להפתח אליו. היכולת להמשך מינית אולי תחזור ואולי לא תחזור (אולי מעולם לא הייתה ממש שם?), אבל אין סיבה לוותר על בדס"מ.
השנים עברו, והחיים שלי, שהתנפצו יחד עם הנפש שלי עד שהייתי לצל אדם, התחילו להשתפר משמעותית. אני יכול לומר בפה מלא שמעולם מצבי הנפשי לא היה טוב כל כך. מצאתי אושר שליו שלא חשבתי שאפשרי עד לפני כמה שנים. התחלתי לעבוד על חלום מיקצועי שחשבתי שכבר לא אוכל להגשים, ושיניתי הרבה בחיי, ועבדתי ועודני עובד קשה על החלמה מהטראומות. ואז התחברתי לקהילה הבדס"מית המקומית. אמנם הצד היותר סטרייטי שלה, ביינתיים, אבל אני לא ממהר במיוחד. הלכתי למאנץ' או שניים, ושקלתי אופציות עם אנשים קרובים לסשנים, אבל זה לא קרה.
ואז עלתה ההזדמנות ללכת למסיבה עם האנשים בקהילה המקומית. עוד מאז שגיליתי על בדס"מ, אי שם בסוף התיכון בשנות ה2000 המוקדמות, כאשר היו עדיין בלוגים בוואלה, דרך הבלוג של פט, חלמתי ללכת לדאנג'ן. אז היה רק דאנג'ן.
היום מסתבר שיש מגוון ליינים ומקומות, כולל כאלו בהם העישון אסור בפנים. תשאלתי ותשאלתי חברה על כל הפרטים הקטנים במקום שהלכנו אליו. האם יש אורות מהבהבים. מה הטמפרטורה. מה הגודל של המקום. מה הכללים על מין, מה הכללים על בטיחות. פרט למוזיקה חזקה עבורה הצטיידתי באטמי אוזניים, התשובות הניחו את דעתי. נרגעתי.
בערב האירוע דפקתי הופעה מרשימה במלמלות שחורות ורשתות, ונפגשנו כולנו מהקהילה המקומית במקום. הופתעתי מכמה שנהניתי. רקדתי בכלוב, רקדתי עם חברים, פטפטנו, רקדתי בישיבה בכיסא או רבצתי באופן מלכותי על ספה. ואז הצעתי לחברה שאעשה לה ספנקינג. הרגשתי אומץ כמו שלא הרגשתי זמן רב, והיא הסכימה בהתלהבות.
להיות נשלט הבנתי שביינתיים אני לא מוכן. אבל לשלוט? הרגיש יותר בטוח. אני חושב שבדיעבד הייתי יכול לשמור על עצמי קצת יותר טוב, אבל נהניתי, החברה נהנתה, ואחרי שסיימנו לקחתי כוס מים עם קרח וקיררתי עליה את כף היד המעקצצת.
ראיתי במהלך הערב כמה קשירות ועוד סשנים. זוג אחד משך את תשומת הלב שלי במיוחד. בקשירה שקטה, אוהבת, כאשר הוא מביט בה באהבה, וכל קשר בחבל ומתיחה שלו הם כמו חיבוק, הוא קשר אותה בכלוב. מאוחר יותר על הצלב. היו עוד קושרים שקשרו, בעיקר בתלייה. טכנית זה נראה יפה, אבל בניגוד לנוכחות המורגשת של שני בני הזוג זה עם זו, שם נראה היה לי שהיה איזה ניתוק. הן נכנסו עמוק לסאב ספייס, ויצאו מהחוויה מתקשות לעמוד. כן, ברור שהיה שם הרבה עונג, אבל משהו שם היה גם מנותק באיזו מידה שאין לי מושג איך לתאר.
הבנתי שמשהו כמו של הזוג ההוא, הייתי רוצה שיהיה בחיי. ואולי אפילו ראיתי הדגמה לבדס"מ לא מיני. מה שאני עשיתי היה לא מיני במיוחד, בשבילי כלל לא, אבל זה כן היה שם, במיוחד לחברה.
אני כבר לא יכול לחכות לצאת שוב למסיבה כזו שוב, עם אנשים מהקהילה המקומית, ואני מתכנן להביא את הפלוגר המיניאטורי שלי.