(הערה מנהלתית: אחרי שנים של הפסקה, חזרתי לכתוב! לפרקים הקודמים העזרו ב. ועכשיו, להמשך הסיפור!)
🧛♂️
תקציר הפרקים הקודמים: ולריה, החרפדית הצעירה ותלמידתו הלא יוצלחת של רדבלוד, מסתבכת בצרות כאשר מי שהפך אותה לערפד מגיע לטעון בעלות עליה. למרבה המזל ראש השבט שלה מצליחה להציל אותה בפלפולים פוליטיים וגם מתחילה למזמז אותה כהוגן.
🅰️🆎️🅱️🅾️
וליריה קברה את פניה בחזה של טניה בזמן שידה של ראש השבט עשתה מה שעשתה בין רגליה. היא לא לחלוטין הייתה בטוחה מה היא עשתה שם, אבל היא יכלה לשמוע שהיא טפטפה מעט על הרצפה, ובהחלט יכלה להריח את הריח שלה. לעזאזל, קרוב לוודאי כל החדר מריח את זה. אבל היא לא יכלה להפסיק לגנוח אל תוך החזה של טניה, וגם לא רצתה שתפסיק. למזלה טניה גם חסכה לה את הצורך לתהות אם היא צריכה לענג גם אותה, בתפיסה קלה של אגודליה בידה השניה. וליריה כבר גילתה כמה התפיסה הזו רק נדמית כקלה. כאשר גלי העונג עברו דרך גופה ואיימו להפריד את ידיה, היא מצאה שאחיזתה הקלה של טניה לא משתנה. חוסר האונים שלה בידי ראש השבט רק הגביר את הגירוי שלה. וכאשר היא הרגישה את אצבעותיה של טניה מחליקות לתוך נרתיקה היא יבבה. היא לא יכלה לעמוד עוד במגע הזה. היא ניסתה לסגור את רגליה, אבל בלי הצלחה מיוחדת. טניה המשיכה והמשיכה, ווליריה התפתלה ויבבה. זה המשיך והמשיך, עד שמשהו בתוך ראשה התנתק. היא המשיכה להרגיש את המגע, אבל כבר לא הגיבה לו. טניה הוציאה את אצבעותיה מתוכה ושחררה את ידיה. וליריה הרימה את ראשה. היא תהתה אם היא אכן רואה אכזבה על פניה של ראש השבט.
"שבי מולי על הרצפה" אמרה קצרות, ווליריה מצאה את עצמה כמעט מיידית מצמידה את ראשה אל הרצפה מול נעליה ואומרת "כן מלכתי".
"חופשי" מלמלה טניה, ווליריה הזדקפה באותו הקצב. הפקודה הנשכחת מהטירונות הקפיצה אותה בלי שום בעיה. היא תהתה למה היא קופצת ככה כל פעם שזה קורה. היא נשפה בתסכול קל ופנתה להביט ברדבלוד וטניה.
"לא מפתיע אותי שזה קרה" אמרה ראש השבט למורה שלה, שהביט בשתיהן במבט מבולבל, ידו עדיין בתוך מכנסיו. הוא נאנח והוציא את ידו באכזבה גלויה.
"זה לא קרה בעבר" אמר לה, קולו נשמע מעובה מעט. הוא כחכח בגרונו והמשיך, "לא היו לה בעיות כאלו קודם"
"זו הפגישה עם האב שלה, שכנראה עוררה קצת...תסביכים מחייה האנושיים"
וליריה לא יכלה לפספס את נימת הגועל בקולה של טניה.
"טיפלתי במצבים דומים בעבר" אמר רדבלוד בנחת "אבל זה לא משהו שאוכל לתקן כאן ועכשיו"
"לא ציפיתי לתיקון מיידי" אמרה טניה והחזירה את מבטה אל וליריה. וליריה התכווצה.
"יש משהו שהיית רוצה לומר?" שאלה טניה
"מלכתי, יש לי שאלה" אמרה בנימת הכבוד הכי גדולה שהצליחה לגייס. היא בלעה את אנחתה כאשר עלתה בראשה המחשבה שנמאס לה לפחד מכל ערפד שרק נושף לכיוון שלה.
"רק שאלה אחת, וליריה"אמרה ראש השבט בחומרה "ואחר כך נפנה לעיסוקים מעניינים יותר"
"כן מלכתי" וליריה קדה "רציתי לשאול..." אמרה בהיסוס "אם מלכתי לא מאוכזבת ממני בגלל משהו..."
"לא אכזבת אותי וליריה" אמרה טניה בחמימות "לפחות, לא ביינתיים." הנימה שלה שוב הייתה מאוד מינית. וליריה לא הספיקה לתהות הרבה כאשר שוקה השמאלי של טניה נחת על כתפה, והיא משכה לעברה את וליריה בכף רגלה, עם דרבון קל מעקבה המחודד. כאשר אפה של וליריה היה במרחק של עשרה סנטימטרים מערוותה של טניה, הדרבון עצר, וטניה הניחה את ירכה הימנית על כתפה של וליריה והרימה את חצאיתה באיטיות למותניה. וליריה הביטה בהדפס הצבעוני של תחתוניה של טניה.
"האם מלכתי רוצה ש..." פתחה וליריה, ונקטעה במכת אצבע קלה על אפה.
"אני רוצה שתתחילי בלהוריד לי את התחתונים, בלי להשתמש בידיים שלך" אמרה טניה. וליריה הרימה את מבטה וראתה שטניה קורצת לה בשובבות. היא לעולם לא תבין ערפדים.
"כן מלכתי" וליריה מלמלה בזמן שרדבלוד תהה אם כדאי להחזיר את ידו למכנסיו. טניה פטרה אותו מכך כאשר פנתה אליו.
"אני רוצה לשמוע את הסיבות בגללן ניסית להתחמק מלהיות המורה של וליריה". אפילו וליריה עצרה, פיה מלא בתחתונים הצבעוניים בהבעת תמיהה. "לא אמרתי לך להפסיק" נזפה בה, ונענתה בהמהום כלשהו וקול קריעת בד כאשר וליריה ניסתה לענות. טניה התעלמה מקריעת התחתונים, והחזירה את ראשה של וליריה למקומו הראוי. וליריה קלטה את הרמז וחיסלה את שארית התחתונים בשבריר שניה. לאחר דחיפה רומזת נוספת הלשון שלה עסקה בליקוק נמרץ. טניה נאנחה בסיפוק והחזירה את תשומת ליבה אליו.
"ובכן, ראש שבט הפילרנהם, מדובר בעניין אישי שהתחיל עוד לפני שבכלל קיבלתי את וליריה כתלמידה, או ידעתי שאקבל אותה. למעשה, לא הייתי מודע לכך שאקבל ערפדית צעירה כל כך."
ראש השבט זקפה גבה. ידיה עסקו בעידודה של וליריה על ידי ליטוף עדין של ראשה, אם כי נראה האחרונה לא הייתה זקוקה לעידוד. היא גנחה כאילו מישהו מלקק אותה.
"נקראתי לאזור ונאמר לי שאקבל עבודה. הגשתי בקשה שאינה משתמעת לשתי פנים לתלמיד או תלמידה בני חמש לפחות."
"ידוע לך כמובן שההחלטה הסופית נתונה בידי הטירה"
"במקרה שלי הייתה לי סיבה מאוד טובה להניח שבקשתי תכובד. הבהרתי שמצבי הגופני אינו מאפשר מתן תשומת לב רציף כפי שתינוק זקוק לו."
טניה חבטה קלות על אפה של וליריה, והרחיקה אותה מערוותה. "מותר לך להקשיב, אבל אל תנשכי כשאת מופתעת ממה שאת שומעת" אמרה בחומרה. וליריה צייצה בחשש וניסתה שוב לשים את ראשה על הרצפה, וטניה עצרה אותה. היא הוציאה ממחטה ולחצה שניות אחדות בין רגליה. "תמשיכי" הורתה לוליריה והחזירה שוב את תשומת ליבה אל רדבלוד. הכלבתה אפילו לא מצמצה בתגובה לנשיכה, הרהר רדבלוד. החתולה למעשה, תיקן במחשבתו.
"אני … על סף שינה" הבהיר, משתמש בכינוי המקטין והשנוא עליו.
"כמה זמן נשאר לך?"
"אני מעריך שבין שלושה לשבעה חודשים. אולי שנה, אם מסדר האחיות יספקו לי מעכבים."
"שלושה חודשים זה אכן מעט מאוד" אמרה טניה בהרהור.
לפתע ידה הכתה בכח במסעד הכיסא, ווליריה קפצה מעט. "טמבלים מטומטמים" נהמה "אנחנו הערפדים חושבים שאנחנו טובים מבני אדם, אבל להיות ערפד רק מקצין את האנושיות, כולל הטפשות והאגו."
רדבלוד הופתע מדברי התוכחה שהעלתה פתאום. הוא נמנע מלומר שרק חלק מהערפדים הם כאלו. זה רק היה גורר דיון פילוסופי עקר ומעצבן, במיוחד כי ידע היטב מה אחרים אומרים על האגו שלו עצמו.
"מה הודיעו לך לגבי התחשבות במצבך?"
רדבלוד משך בכתפיו. "הודיעו שזה בטיפול. מה שאומר, שזה לא."
טניה נשענה לאחור, הרחיקה את פניה של ווליריה מערוותה, וסימנה לה לשבת ליד רדבלוד. ולריה התיישבה על השטיח לצד הכורסא שלו, והרכינה את ראשה.
"אתה צריך עזרה, ואני אדאג שתסופק" אמרה טניה בנחרצות, תוך כדי קריעת שארית התחתונים מהאגן שלה והשלכתם הצידה. רדבלוד התמלא בכעס ותחושת השפלה. מי שם אותה להחליט על התלמידה שלו? מי שם אותה להתערב?
"מספיק עם האגו" נזפה בו טניה והחלה לסדר את שמלתה. נראה שניחשה את מחשבותיו, שסביר שהשתקפו בפניו. "אם הטירה לא עוזרת, אני אעזור. אתה הרי ביקשת התחשבות מהגורמים הרשמיים. אפשר לומר שאני אהיה הגורם הרשמי שיספק אותה."
"איך בדיוק?" שאל בקול שכמעט, כמעט, רעד מכעס.
"יש לי כמה רעיונות, אבל אני לא חושבת שזה הזמן או המקום המתאימים לתכנן תכניות. אני גם רוצה לתת לך מעט זמן לחשוב על זה בעצמך, ולהציע תכנית או רעיונות משלך. אני לא מעוניינת להתערב בשיטות החינוכיות שלך, אבל תוך זמן קצר אתה לא תהיה זמין לחנך אותה באופן רציף, ומעט אחר כך לא תהיה זמין כלל לכמה חודשים לפחות. אי אפשר להשאיר אותה לבד בלי סמכות והשגחה בזמן הזה."
רדבלוד בלע את גאוותו. הוא ידע שהיא צודקת. וטניה הוכיחה היום שטובתה של ולריה חשובה לה, ויש לה גם את הכח הפוליטי במידת הצורך להגן עליה אם גרינגו החלאה יחליט שוב לנסות לקחת את ולריה.
"אני רוצה לערב את פרספוני"
רדבלוד נאנח, אך לא אמר דבר. המעורבות שלה הייתה צפויה.
"וגם את דימיטרי. סביר שגם את איוון."
"מה פתאום דימיטרי? ומה הקשר לאיוון?"
"זה מאוד בולט שנקשר אצלה קשר עם דימיטרי, והוא בחירה טובה יותר מאיזה ערפד אקראי, גם אם הוא חסר ניסיון. ואיוון הוא ערפד מנוסה ונמצא באזור לטווח ארוך. אני יודעת שאתה סומך עליו, וזה שהוא המעסיק של דימיטרי רק מצמצם את המעגל של המעורבים, שכרגע זה מה שאנחנו מעוניינים בו"
האינטואיציה שלה טובה, טובה מידי. הוא תהה כמה ברור היה לאחרים שהייתה תקרית עם דימיטרי. לעזאזל.
"טוב שלא עירבת את ירח" לא התאפק רדבלוד.
"לא, הוא מוכר ופופולרי מידי לזה כרגע" אמרה טניה ברצינות תהומית "אבל סביר שיוכל קצת להדריך אותה בהמשך בהתנהגות חברתית. הוא מומחה לתחום…אבל זה עדיין מוקדם מידי"
רדבלוד בלע רוק. הוא ציין את ירח רק כהלצה אירונית, והחליט שלא ינקוב עוד בשמות סתם ככה. בקצב הזה היא עוד תערב את הסגן השני לראש המועצה.
"בכל מקרה, אני רוצה שתעלה על הכתב את התכנית החינוכית שלך לפרטי פרטים ותשלח לי עותק. אם יש תחומים בהם אתה יודע שתוכל להעזר בסיוע כשתהיה פחות זמין, תציין זאת."
"כן, ראש שבט הפילרנהאם" אמר רדבלוד, שהתחיל להשלים עם המצב, ונכנע לסדר החברתי. ועדיין, זה לא שימח אותו.
הוא קיבל מה שביקש, אבל זה לא היה מה שרצה. הוא כבר נקשר לולריה כמורה בשבועות שעברו, והמחשבה על למצוא מורה חלופי כבר הייתה בלתי נסבלת. הטירה גררה רגליים, וזו הייתה התוצאה. מצב גופני טבעי שקורה לערפדים ככל שהם מתבגרים, כנראה כפיצוי על אובדן היכולת האנושית לישון, היה משפיל דיו ממילא. התסכול מזה שהוא נאלץ להתמודד עם המצב הזה תוך כדי חינוך תלמידה, שתיראה את החולשה הזו שלו הכאיב לו. תלמידה שכבר הספיק להיקשר אליה, בקשר שהיחודי של מורה ותלמיד ערפדים. וככל שהתלמיד צעיר יותר, הקשר לשני הכיוונים, צומח בעוצמה ומהירות גדולים יותר. לכן אהב להיות מורה. לכן לא רצה יותר לקחת תינוקות.
טניה שברה את השתיקה "וכמובן, אני אציע את שירותי ואצטרף להדרכה של ולריה בשיעורים שבועיים"
ולריה זקפה את ראשה, וגם רדבלוד הביט בה בהפתעה.
"לא תמצא ערפד מנוסה ממני לכוחות הפילרנהם" אמרה, כנראה בעיקר כדי שולריה תבין את הצעתה.
הצעה שהייתה קביעת עובדה. ובכל זאת, זו הייתה הזדמנות מדהימה עבור ולריה. אירוע חד פעמי בנדירותו. תינוקות לא מקבלים מורה מנוסה מאותו השבט בהכרח, אלא לפי התאמת אישיות. עבור שבט זעיר ונדיר כמו החרפדים, הסיכוי לזה שואף לאפס.
לקבל הדרכה אישית ממנהיגת השבט הוא הזדמנות נדירה, יחודית, כמעט חסרת תקדים למישהי בגילה של ולריה.
גאוותו נמסה לחלוטין והשאירה מקום רק לשיקולים שלו כמורה, לטובת התלמידה שלו. לקשר בניהם שעד עכשיו העדיף להתכחש לו.
רדבלוד מצא את עצמו קם, ניגש לטניה, כורע מולה ברך ומרכין את ראשו.
"אני מודה לך בכל טיפת דם, בשם האם והאב, ובשם האפלה" עלו על שפתיו המילים הרשמיות, בלי שחשב על כך בכלל.
הכרת תודה שלא חשב שאפשרית עבורו בכלל, במיוחד לא על מעשה שלא עבורו, הציפה אותו.