מאדים בשמי הלילה

תקציר הפרק הקודם: רדבלוד לקח את וליריה לפיקאפבר שם התחבב על אוכלוסיית הלסביות המקומית, בזמן שוליריה הצליחה לשכנע את מישל הנאווה לעלות ל... קפה.


" אני אשמח ללוות אותך למלון שלך" אמרה מישל "יהיה יותר נוח לדבר במלון, ואפילו בדרך"
"הרעש פה מחריש" השיבה ולירה בשמחה, הן קמו מהשולחן נפרדות לשלום משאר הבנות.
ולירה העיפה מבט בחדר וראתה את רדבלוד הולך עם נערה מהיציאה האחורית של המועדון, ולא הקדישה לו יותר מחשבה. הן החלו ללכת במורד הרחוב האפלולי המוליך למועדון מהשדרה, וליריה שלא עשתה את הדרך דרך הרחובות התקשתה ללכת לכיון המלון. היא הרגישה נוכחות מוכרת, קרובה. זה היה רדבלוד. היא הייתה בטוחה בכך. היא הביטה מעלה וראתה אותו צופה בה מאחד הגגות, והמשיכה לדבר עם מישל, אבל התקשתה לענות תשובות שישמעו אמיתיות לשאלות כמו "איפה את עובדת?" ו"מה את לומדת?", היא גילתה שמישל עובדת בחנות בגדים בקרבת מקום ולומדת לתואר שני בכימיה, וסיפרה על עצמה: היא לומדת פה בשליחות והיא לומדת אדריכלות, למרות שלא ידעה הרבה באדריכלות. הן התקרבו למלון, למרות שהיא לא ידעה מה לעשות במישל, היא לא רצתה להרוג אותה, אבל ידעה שאסור שהיא תדע את האמת עליה ועל רדבלד.
קריאת התפעלות יצאה מפיה של מישל כשנכנסו ללובי של המלון. וולריה שהביטה סביב אף היא ראתה עתה את ההזנחה רבת השנים – חתיכות הקריסטל החסרות בנברשות, הטפטים שנקרעו פה ושם ופסי הזהב המתפוררים על השטיחים האדומים, שהיו קרחים במקומות אחדים. המקום הזכיר לה את הטירה פחות עתה, שעל אחזקתה הפנימית עמלו לא מעט הערפדים הטירונים.
"בואי" אמרה ומשכה בידה של מישל. עלתה בה מחשבה שתרצה קפה. היא לא ידעה מה רדבלוד מחזיק בארונות שלו (היא התכוונה לברר בהזדמנות הראשונה) והחליטה לא להסתכן.
"תוכלו להביא בבקשה עגלת קפה לחדר 1252?"שאלה את פקיד ישנוני מאחורי הדלפק. "וגם תה חמוציות. על חשבון החדר" הוסיפה בזריזות. הפקיד הביט בה בנמנום "אין לנו תה חמוציות."
"מה כן יש?" שאלה וולריה
הפקיד דקלם "תפוזים, נענע, דובדבנים, צ'אי מסלה, ארל גריי..."
"דובדבנים" קטעה אותו ולרייה. הפקיד הרים את שפופרת הטלפון ואמר "עגלת קפה בתוספת קנקן תה דובדבנים ל1252". לאחר מכן הניח את השפופרת למקומה וחזר לנמנם.
היא הובילה את מישל במעלה המדרגות.
"את נראית לחוצה" אמרה מישל
"אני... אף פעם לא..."
"אנחנו רק הולכות לשתות קפה" אמרה מישל
"כן" אמרה "קפה"
היא פתחה את הדלת במפתח שמצאה בכיסה (כנראה רדבלוד החליק אותו פנימה בלי שהרגישה) והניחה למישל להיכנס. היא נכנסה אחריה, הורידה את נעליה והניחה אותן ליד הכניסה.
"רעיון טוב" אמרה מישל וחלצה את נעלי העקב האדומות שלה. רק עתה שמה לב ולרייה לבגדיה. המפקד אנדרי תמיד הטיף על תשומת לב לכל פרט ופרט. עליה להשתדל יותר. בהכשרה הבסיסית הרי הייתה טובה בכך.
מישל לבשה גרביונים כהים וחצאית לבנה, מעט גבוהה מהברך. חולצה שחורה וצמודה הייתה על גופה, ומעל שדה הימני זהרה סיכה עגולה בצבעי הקשת. לאוזניה לא היו עגילים ולא היו לה שום תכשיטים על גופה. ציפורני אצבעותיה היו קצרות. קרוב לוודאי לו הייתה שמה לב יותר הייתה שמה לב – הרמזים המכוונים על נטייתה המינית היו ברורים למדי.
מישל התיישבה על הספה בנוחות וגרדה ברגליה את השטיח.
"חדר נחמד" אמרה "את גרה כאן לבדך?"
"טוב, אה... הבן דוד השתלטן שלי הזמין אותי להתארח איתו. זה יוצא זול יותר"
"המלון נראה די יקר" אמרה מישל וכיווצה את אפה
"קצת קשה לשים לב לחורים בשטיח בהתחלה. תראי" אמרה והצביעה על רגלי שולחן הקפה – כולן היו שונות זו מזו ואף אחת מהן לא נראתה קשורה ללוח העץ המקורי.
"בחיי" אמרה מישל מששמה לב
"והם מעסיקים רק מנקה אחת, שלא עושה כלום. אני מנקה פה כי בן הדוד שלי עצלן. כאשר באתי הנה הכול היה מזוהם. היו גרביים בכיור!"
מישל התגלגלה מצחוק.
"היו לו גם תחתונים על הנברשת" אמרה ולרייה שנראה שעלתה על נתיב בטוח. מישל התגלגלה מצחוק והחלה לספר על אחיה שהיה "בלגניסט נורא"
כעבור דקות שיחה אחדות הניחה מישל את ידה על ירכה של ולרייה. וולריה זכרה שלא להוריד את ידה ונהגה כאילו לא שמה לב. וולריה השעינה את ראשה על כתפה של מישל תוך כדי צחוק כשהשנייה סיפרה סיפור משעשע למדי שנגע משום מה לדגים ששחו באריזת תקליטורים.
"אחיך נשמע יותר גרוע מרדבלוד"
"איזה מן שם זה רדבלוד?" שאלה מישל
"הבן דוד שלי" אמרה וולריה. מישל נראתה כתוהה. האווירה הנחמדה נהרסה. בדחף הצמידה ולרייה את שפתיה לשפתי מישל. עתה לא תוכל לתשאל יותר, חשבה. מישל שתפה פעולה ברצון ובאופן כלשהו מצאה את עצמה ולריה שוכבת על מישל ומתנשקת איתה בלהט, ומשתדלת למנוע ממשל לנסות ללק את אוזנה. זו תהיה הפתעה לא נעימה לשתיהן.
"בחיי, ווליריה, את צריכה לזכור לאסוף את עגלת הקפה אחרי שאת מזמינה אחת" נשמע קולו של רדבלוד "הם לא מביאים אותן לחדר בעצמם"
וולריה הרימה את ראשה וראתה את רדבלוד עומד בפתח הדלת ומביט בשעשוע בה ובמישל. הוא סגר את הדלת וגלגל את עגלת הקפה אל השולחן. מישל נחלצה מחיבוקה של וולריה והתיישבה במבוכה.
"אל תרגישי לא בנוח" אמר רדבלוד "זה טבעי להתמזמז על הספה עד שהקפה מגיע"
וולריה חשה את הרטט שגרם לה להרגיש כאילו זה אכן הדבר הטבעי ביותר בעולם. כוחו של ערפד, הרהרה לעצמה, אף כי לא הצליחה להתנגד לתחושה. רדבלוד ערך את השולחן, מזג לעצמו תה והביט בהן מעבר לשולי הספל. מישל מזגה לעצמה קפה לספל.
"חשבתי שתישאר עוד הרבה זמן" אמרה לרדבלוד
"לא היה לי מצב רוח" אמר רדבלוד "אז חשבתי לחזור למלון, לא חשבתי שאמצא כאן את בת דודתי..."
"מה, לא היו בחורות לטעמך?" המשיכה וולריה במשחק. רדבלוד לגם מהתה והציץ לעבר מישל.
"למרבה הצער, הן הלכו..."
מישל לגמה מהקפה ונאנחה. "זה טעים כל כך" אמרה
"כן, הם מוסיפים קצת קינמון" מלמל רדבלוד, אבל אני בטוח שאת יותר, חשב לעצמו.
הוא ראה שהלהט של מישל יורד לאיטו, הוא רצה אותה, בכל המובנים. הוא קם ממושבו והתקרב למישל, וליריה צפתה בו בעיניים חשדניות, הוא אניח את קצות אצבעותיו על לחיה והחליקן במורד לחייה עד לסנטר. ואז אחז בסנטרה והביט עמוק לתוך עיניה.
רדבלוד קירב את פניו לפניה "בואי נמשיך במה שהתחלתן" לחש לה בעדינות, הוא הניח את הספל על השולחן, בעודו אוחז בסנטרה ששימש לו מעיין ידית לכוונה, היא הייתה שבויה בקסמיו, הוא הניע אותה בעדינות לכיוון המיטה. בידו השנייה סימן לווילירה לעקוב, הוא הפנה מבטו אליה ולחש בקול חלש משמישל תוכל אי פעם לשמוע "יש כמה דברים שאת יכולה ללמוד".
הוא הוביל את מישל למיטה ובעדינות השכיב אותה. ואז בתנועה מהירה הוא קרע ממנה את החולצה. היא אפילו לא שמה לב, היא רק הביטה לתוך עיניו כמהופנטת.
כל התהליך ארך כחמש שניות מהשלוחן למיטה לבני אדם לוקח בדרך כלל יותר זמן להגיב. רדבלוד ליטף בעדינות את צאוורה, עבר לכתפה ליטף את שדה הימני ופרק את מרכז החזיה כך שנפרסה וחשפה את שדיה המלאים והעגולים של מישל הוא ירד לאיטו לביטנה שם פתח את כפתורי חצאיתה, הכפתור הראשון היה פתוח. היא תכננה משהו עם וולירה, חשב לעצמו, קשה לי להאמין שוולירה עשתה דבר כזה. הוא הפשיל את חצאיתה תחתוניה וגרביוניה בקלות ובמהירות. הוא הרגיש את ווליריה לצידו "מה דעתך?" הוא שאל.
וולריה המהמה דבר מה לא ברור והביטה בצאוורה של מישל בתשוקה. מישל חזרה לחושיה מעט והתיישבה והחלה ללטף את רגלה של וולריה. "חכי רגע" אמר לה רדבלוד ומשך את ידה, מנשק את אצבעותיה. מישל צחקקה.
"אני לא לסבית, אבל יש לי סטיות משלי" אמר
"ומה הן?" שאלה מישל
"יש לי חיבה לתחפושות..." אמר רדבלוד ונישק את ידה שוב.
מישל קרבה את גבותיה זו לזו "תחפושות?" שאלה
"זה מגרה אותי" לחש על אוזנה "שוטרות, שפחות, מורות, אחיות, חתולות, שפנפנות. את יודעת, זה נחמד."
מישל חככה בדעתה. "אתה רוצה שאני אתחפש?" שאלה
"את לא חייבת" אמר בלחש והחליק את ידו בין רגליה. מישל גנחה. "אבל לדעתי זה יהיה מגרה...אם נוסיף לך כתר של נסיכה על הראש...לא צריך יותר" אמר. הוא התכופף ונישק את ברכיה "את כל כך יפה" לחש.
"זה יכול להיות נחמד" אמרה מישל. רדבלוד העביר את אצבעותיו בין רגליה. היא הייתה רטובה כל כך. היא גנחה.
"אבל מה עם וולריה?" שאלה
"אה...גם אני אוהבת את זה..." אמרה וולריה "נטיה משפחתית". היא התכופפה ולחצה את שפתיה כנגד שפתי בת האדם, מצצה את שפתה התחתונה והחדירה את לשונה בעדינות, לפגוש בלשון של מישל.
"אני לא אתעכב זמן רב" אמרה וולריה והלכה לשירותים.
"חכי כאן" אמר רדבלוד, והלך אחרי וולריה, וסגר את הדלת.
"זה מטורף!" לחשה וולריה כשהוא סגר את הדלת.
"תתפשטי" אמר לה.
"תחפושת ? איך חשבת על זה?" שאלה ולירה בעודה מתפשטת
"זה הדרך הכי פשוטה להסביר את הזנב והאוזניים שלך" ענה לה כשבגדיו מקופלים בערימה יפה על מכסה האסלה.
הוא הוציא מאחד הארונות כתר תחפושת מפלסטיקה "סיפור ארוך" אמר לולירה שהבטה בו בתדהמה, הוא שטף אותה ויבש אותו במהירות. וליריה פתחה את הדלת וראתה את מישל מענגת את עצמה על המיטה.
היא התקרבה אליה "אפשר לעזור לך עם זה" אלה בקול שחשבה למפתה "בשמחה" ענתה מישל.
וליריה העבירה את ידה בעדינות בין רגליה של מישל, היא הייתה רטובה, היא פסקה את רגליה של מישל ותחבה את פיה, והיא ליקקה בעדינות את דגדגנה של מישל, לבסוף תפסה בפיה והחללה ללקק בעוצמה לשמיעת גניחותיה הגוברות של מישל, היא חשה אצבעות עדינות נוגעות בין רגליה, היא הרגישה את הרטיבות שם, הוא חשה באמצעות זנבה את רדבלוד מתקרב אליה מאחור, הוא החדיר לתוכה אחת מאצבעותיו, היא הרגישה ניפלא.
תוך זמן מה היא איבדה ריכוז והרגישה את ידיה של מישל באחורי ראשה דוחפות אותה יותר קרוב. היא הרגישה את רדבלוד בתוכה והיא לא רצתה שהוא יפסיק. אבל הוא הוציא מתוכה את אצבעו ושפשף את דגדגנה, וחדר לתוכה לעוצמה שדחפה אותה לעבר מישל, היא שמעה את מישל גונחת בהנאה כשהיא הגבירה את אחיזתה, היא הרגישה את רדבלוד חודר לתוכה שוב ושוב.
היא המשיכה לענג את מישל, שצעקותיה היו עתה כבר מעט חזקות מידי לטעמה, והכאיבו לאוזניה שמישל טרחה לקמט לפעמים.
רדבלוד טפח על ישבנה והתרחק ממנה, והיא חשה באכזבה כאשר ניגש אל מישל וכרע ברך, מניח את הכתר בשערה.
"את הנסיכה הכלואה בממלכה שלי" אמר לה והניח את הכתר על ראשה. מישל צחקקה. וולרייה המשיכה להביט בהם מעבר לבטנה של מישל.
רדבלוד התכופף ונשק לה ארוכות, ידיו מלטפות את שדיה הרכים במעגלים, אצבעותיו מתעכבות על פטמותיה. מישל דחפה את ראשה של ווליריה עמוק יותר לתוך ערוותה. וולריה השתדלה ככל יכולתה לענג אותה אך התחושה של אפה שנמחץ כנגד החיק של מישל לא נעמה לה במיוחד. היא הרחיקה מעט את ראשה והחדירה אצבע לתוך נרתיקה של מישל, שהפסיקה לצעוק והחלה לגנוח בקול עמום. רדבלוד שלח את ידו על מצחה של וולירה ודחף אותה לאחור. וולריה התנגדה, אך הוא הגביר מעט את הלחץ והיא התרחקה.
"די לך לשחק עם חיית המחמד שלי נסיכה" אמר לה "הייתי רוצה להראות לך הרפתקה אחרת"
הוא החליק ונשכב עליה, וולריה ראתה שחדר לתוכה. היא גנחה, והוא החל לנוע בתוכה, מהר יותר ויותר.
ואז, הוא נשך את צאוורה. היא צעקה ועורה הסמיק כולו. עפעפיה רטטו מעל עיניה שבהו למעלה. ידיה שרטו את גבו של רדבלוד.
וולריה הביטה בשניים בתשוקה. ידה נשלחה אל בין רגליה.
"אל תעזי" לחשש אליה רדבלוד שכבר הפסיק לנשוך את צאוורה של מישל והמשיך במלאכתו. היא הרחיקה את ידה מייד. רדבלוד, מן הסתם במיומנות של ארבע מאות חמישים ושמונה שנים, התהפך, מחזיק את מישל עד שהיא הייתה מעליו, הוא אחז בה והמשיך להניע את אגנו באותו קצב מהמם שווליריה זכרה מהלילה הקודם. וולריה ראתה את סימני הנשיכה על צווארה. רדבלוד סימן לה וגם היא עלתה על אגנו וחבוקה עם מישל החלה להתחכך בה. מישל החלה לנשק אותה בלהט.
הוא נשקה את צווארה של מישל ורגישה את טעם הדם על שפתיה, ורק אז הרגישה עד כמה היא רעבה, הטעם של הדם עורר את רעבונה לדם.
היא מעולם לא שתתה דם מאדם חי קודם לכן, אבל היא ידעה שהיא צריכה, היא רוצה, היא חייבת, החיכוך במישל, ובאברו של רדבלוד גירה אותה יותר. היא הביטה בפעם האחרונה בפניה החיות של מישל, עיניה היו חסרות מיקוד, חיוכה האקסטטי ניראה כמוטבע על פניה, היא הייתה קרובה מאוד לאורגזמה, וליריה הרגישה זאת. היא המשיכה לנשק את צווארה של מישל בצידו השני, הלא פצוע. היא הרגישה את העורק פועם תחת שפתיה, היא הרגישה את הדם זורם במעלה העורק, היא רצתה אותו, היא פתחה את פיה וכיסתה חלק מצאוורה של מישל, ונעצה את שיניה עמוק בבשרה של עד שפגעה בעורק. ווליריה הרגישה את הדם זורם לתוך פיה במורד גרונה, היא הרגישה את הטעם המתכתי מתקתק שלו, את הכוח שהוא נתן לה, היא שמעה במרוחק את מישל גונחת גניחות אורגזמה. למרות שהגניחות היו ליד אוזנה היא שמעה אותן כאילו הן בחדר אחר, כל כך מרוכזת הייתה בשתיית הדם, סם החיים - עלה בזכרונה הביטוי. לפחות היא נהנתה פעם אחת לפני הסוף, חשבה ווליריה בטשטוש.
היא הרגישה את דמה של מישל זורם לתוכה, היא כל כך נהנתה מההרגשה עד שלא שמה לב שרדבלד הפסיק לנוע, ושהיא כעת שוכבת על המיטה על גבי מישל, שאינה נעה עוד. ידיו של רדבלוד הזיזו את פיה מצאוורה של מישל והוא חסם באצבעותיו את זרימת הדם.
"עוד!" אמרה וניסתה להזיז את ידו של רדבלוד.
"די" אמר ברוך "היא תמות ככה. אנחנו לא יכולים להרוג אותה"
ולירה התגלגלה מגופה החמים של מישל לצידה, היא הסתכלה על החדר, לא מצליחה ליצב את עצמה.
"תנוחי", אמר רדבלד, "זה משפיע על כולם ככה בפעם הראשונה, זה כמו סמים, צריך להתרגל לשימוש, שיהיה לך בוקר טוב"
וולריה הביטה בטשטוש על גופה של מישל. הפעימה המסחררת של הדם שלה עברה בגופה והיא השתרעה על המיטה.
"למה אי אפשר?" שאלה את רדבלוד
"יותר מידי אנשים ראו את שתיכן ביחד." ענה בשקט. "תלחצי כאן" הורה על הפצע בצווארה של מישל. וליריה עשתה כדבריו. רדבלוד הלך והוציא מאחת המגירות תחבושת, וניגש ולחץ על פצעה של מישל.
זרימת הדם הפסיקה תוך זמן קצר.
"תעזרי לי להלביש אותה" הורה לה רדבלוד, והסיר משערה את כתר הפלסטיק שהיה תלוי על כמה תלתלים. קמה מהמיטה וצעדה בחוסר יציבות על פני החדר, אוספת את הבגדים. היא נתקלה בשולחן ונפלה ברעש.
"במחשבה שנייה" אמר רדבלוד "תחזרי למיטה. לכי לישון"
וולירה נשכבה על המיטה וצפתה כיצד רדבלוד מלביש את מישל ששכבה רפויה על המיטה. תוך זמן קצר נרדמה. כאשר התעוררה לא נותר כל רמז ללילה הקודם.
גם לא ריח.