מאדים בשמי הלילה

תקציר הפרק הקודם: רדבלוד לקח את ווליריה החרפדית תחת חסותו, זיין אותה ועכשיו מצפה ממנה להיות שפחתו הנאמנה בתמורה לזה שילמד אותה להיות ערפדה מן המניין. הוא לא מקבל משכורת נורמלית, חי במלון מתפורר ועצבני על ה(אל)חיים.

***

עם נפילת החשיכה רדבלוד קם מהמיטה, וחש בשינוי הערנות של החרפדית. היא החלה לנוע, עדיין ישנה, לבסוף פקחה עיניה בהפתעה. כאשר הביטה סביב, עינייה ננעלו עליו במבט מוזר, היא שינתה את תנוחתה לתנוחת זינוק חייתית בעודה שומרת עימו על קשר עין, ואז זנקה לעברו במהירות המואצת של החרפדים, אך הוא כבר לא היה שם. היא המשיכה בקפיצה והתגלגלה על הרצפה, ושוב נכנסה מחדש לתנוחה וחיפשה את הערפד בחדר, אך לא ראתה אותו, לפתע הרגישה מגע מלטף על ראשה.
הוא עמד לצידה וליטף את שערה, היא נרתעה ממגעו וניסתה לזנק עליו שוב, אך ללא הועיל. ואז היא הריחה ריח מרגיע ומרדים מגיע מאזור המוסתר של המיטה. האחרונה עקבה אחרי שובל הריח בחשדנות לאט לאט, שם ראתה את הערפד עם מקלון קטורת ביד, הריח הימם אותה היא הרגישה עיפות אופפת אותה ולאיטה שקעה לריצפה ועצמה עיניה. כאשר פקחה את עיניה ראתה את פניו של הערפד מביטות עליה בחיוך יהיר "שכחתי, ליל ירח חסר, בלילות אלו את נסחפת לתכונות החיתיות שלך",
"מה עשית לי?" שאלה בתמיהה,
"קטורת עץ הסנדל" הפטיר רדבלוד "היא מחזירה לך את שפיותך, יש לנו לילה שלם לפנינו, ויש לך הרבה מה ללמוד".
החרפדית התיישבה על עקביה, שלבה את ידיה סביב ברכיה והביטה בו בשאלה.
"על הברכיים" הורה לה הערפד, אך לא השתמש בקול הדורש ציות. היא צייתה.
הוא ניגש אל המכתבה שעמדה ליד החלון ולקח משם את המכתב שקיבל. החרפדית עקבה אחריו במבטה.
"מה שמך?" שאל אותה ברוך
החרפדית פתחה את פיה לענות אך סגרה אותו והנידה בראשה.
"שאלתי שאלה" לחש
"אני לא זוכרת" אמרה
"אני-לא-זוכרת" גיחך "זה שם טפשי"
"התכוונתי שאני לא זוכרת מה השם שלי" התפרצה החרפדית
הערפד גלגל את עיניו. "חינוך מחורבן מהטירה" אמר "מי היה החונך שלך?"
"המפקד אנדריי" אמרה בלחש
"כתמיד מזלזל בנימוסים ולעולם לא חותם על מכתביו המודפסים" אמר הערפד ורחרח את המכתב "או נוגע בהם"
החרפדית הרכינה את ראשה.
"ומי הסביר לך את הלכותנו כאשר נולדת לחושך?" שאל
"האחות" אמרה החרפדית
"אני יודע שזו הייתה אחות" אמר "מה היה שמה?"
"היא מעולם לא אמרה" אמרה בלחש
"ובכן" אמרה הערפד בנימה מעשית יותר ופתח את המכתב "ניתן לך השם וויליריה. כתוב שהיית חניכה מצטיינת בהכשרה הבסיסית מבחינת כושר לימוד, הסוואה והתגנבות. נימוסייך היו תוצאה של פחדנות וכישורייך החברתיים היו עלובים כדי בושה. מאידך, גילית פטפטנות לא נילאית ב..." הוא חיפש את מקום המדוייק "מתיחת ביקורת על שיטת לימוד מסוימות בזמן שהיה במקלחת, מעבר לרמה הרצויה"
החרפדית השתופפה עוד יותר.
"חטפת הרבה מכות?" שאל והציץ לעברה
"לפעמים" אמרה
"מצויין" אמר והמשיך לבחון את המכתב "כתוב כאן שאת צריכה לשתות חלב עצמות, וכמובן הבעיה הקטנה בלילות ירח חסר. את לא מגיבה טוב לאלכוהול ו... אכן, יכולה לעכל תה צמחים. כמו כן, מפקדך לשעבר ציין בדאגה שלא היו לך התנסויות מיניות לפני הלידה לצל. אם כי, אני מבין שלא תהיה בעיה בנושא"
הוא הציץ אליה. היא הרכינה את ראשה עוד יותר.
"שבי זקוף מיצי" אמר בחומרה והיא הזדקפה. פניה היו אדומות.
הוא הניח את המכתב על המכתבה. "אם הייתה לי חניכה כמוך בזמן שהדרכתי בהכשרות הבסיסיות מן הסתם היו ממשיכים לכנות אותך מיצי עוד עשרים שנה לפחות. אגב, איך אנדרי כינה אותך?"
"הבעיה הפרוותית" אמרה בקול נחנק
"אין סיבה לבכות" אמר "אני אקרא לך בשמך כי אני זקן נחמד, ואת תקראי לי 'אדוני' או 'המורה' או 'מר רדבלוד' – באירועים שאגדיר אותם מראש. את תצייתי לי ציות מוחלט. יהיו לך שני לילות חופשיים בחודש – כאשר הירח מקבל צורת חצי מעגל, ואת תאכלי רק מהכלים שלך."
וויליריה הנהנה.
"את אומרת 'כן אדוני' כאשר זה מגיע להוראות." אמר "את צריכה לרכוש כישורים חברתיים, וזה מתחיל בנימוס בסיסי. ובאופן עקרוני, את צריכה להיות מנומסת עד גיחוך כלפי ערפדים כל עוד את בהכשרה."
"כן אדוני" מלמלה החרפדית
יותר טוב, ציין לעצמו. אין צורך להשפיל אותה לאחר מה שקרה עתה. " ובכן, הוראה לטווח ארוך ראשונה – אסור לך לגעת בעצמך אלא אם אומר אחרת"
"כן אדוני" אמרה והרימה את ידיה מברכיה
"התכוונתי באופן המיני של המושג"
החרפדית נראתה נבוכה. "כן אדוני" אמרה והניחה את ידיה בהקלה על ברכה.
"הוראה לטווח ארוך שניה – את תנקי את החדר כאן. המלון הזה מעסיק רק מנקה אחת והיא לא מנקה את החדרים לעולם."
"כן אדוני"
"והוראה לטווח ארוך שלישית... " אמר, ותהה מה לומר לה עתה. הוא שכח מה הייתה ההוראה השלישית בדרך כלל. לא משנה, הוא ייזכר אחר כך, "את תצחצחי את מגפי כל ערב... " אה, הוא נזכר עכשיו... "עם התחתונים שלך."
החרפדית פתחה את פיה בתמיהה אך הספיקה לפלוט "כן אדוני" זריז.
"ממילא, את לא אמורה ללבוש לבנים כלשהם. אני מתעב את הדברים האלו על התלמידים שלי. הם טובים יותר כסמרטוטי אבק. לגבי החזיות שלך, את יכולה לנסות לעשות איתן משהו יצירתי יותר."
"כן אדוני" אמרה במבוכה.
"ועתה" אמר ופנה אל ארון הבגדים שלו "הוציאי משהו נחמד מהארגז שלך התלבשי ונצא. שמעתי שפתחו פיק אפ בר באזור. האוכלוסייה הגאה מתה עליו."
היא הוציאה מהארגז חצאית שחורה , וחולצה בגווני האפור כהה, וסרט ראש שחור, הוא הניחה אותם לרגליו של הערפד, "כן , אדוני" אמרה חרישית. הוא ציין זאת לעצמו.
"לבשי אותם, הלילה עוד צעיר אך הוא לא אינסופי", היא התכופפה להרים את הבגדים, וכשהרימה את עיניה הוא היה לבוש במכנסי עור שחורים צמודים, חולצה שחורה מבריקה ומעיל עור יוקרתי, לראשו עטה בנדנה שחורה עם גולגולת.
"איך עשית את זה?" שאלה בתמיהה, החינוך ... חשב לעצמו ולא ענה, הוא הטה את ראשו להורות לה להתלבש בזריזות, היא התלבשה במהירות אנושית למדי, אך כמובן היא תלמד... חשב לעצמו.
הם יצאו מהחלון וטפסו לגג בית המלון, משם קפצו לגג הבא, ותוך מספר דקות חצו את העיר והגיעו לאותו מוקד בילוי.
"אחרי" אמר הערפד וקפץ מהגג, וליריה קפצה אחריו, מצפה לפגישה חזקה עם הקרקע והכינה עצמה לנחיתה, אך הנפילה לא נמשכה זמן רב והיא נחתה בקלילות לקרקע, "שוב נופלת כמו בול עץ" שאל הערפד את וליריה, "כן אדוני" השיבה ללא מחשבה, "אז כדאי שתפסיקי" "כן אדוני" השיבה בשנית, רק עתה מעכלת את כוונתו.
הם נגשו לבאר, התור בחוץ לא היה ארוך במיוחד והוא החליט להמתין בתור על מנת להיטמע מעט בסביבה. תוך זמן קצר הם הוכנסו.

הריחות הטריפו את אפה, ריחות של פרמונים ואלכוהול ושירותים מזוהמים, זיעה, תשוקה, פחד, הוא התישב על הבאר והזמין ודקה, והיא בצייתנות התיישבה לצידו והזמינה גם כן וודקה, היא הביטה בו מדמה שתייה, היא עשתה כך גם כן, לאחר מספר דקות ניגשה אליה בחורה שחומת שיער ובהירת עור עם עיניים כחולוץ, גבוהה קצת יותר מוליריה. הבחורה הניחה את ידה על כתפה
"שלום מותק , מחפשת חברה?" ,
"כן" ענתה וליריה מעט בביישנות
"אז בואי" היא משכה בידה של ולירה, והיא נענתה למשיכה והלכה עם הבחורה לשולחן בו ישבו חמש נשים בגילאי העשרים פלוס, רגליה רועדות מעט.
"מה שמך?" שאלה הבחורה "ו ו וליריה" ענתה בגמגום קל החרפדית,
הבחורה לא שמה לב ככל הנראה, כי המשיכה בטבעיות לבבית מהממת "אז ולירה אני מישל, תכירי את הבנות, זאת דונה ;עם התלתלים" היא הצביע לעבר בחורה צעירה עם מחשוף עמוק ותלתלים חומים, "אלו התאומות גיין וריקי" היא הצביע על שני נשים בלונדיניות אשר ככל הנראה היו תאומות זהות, "וזאת מירה הגינג'ית" היא הצביעה על בחורה חיוורת ואדמונית, "וזאת דאיאנה " היא הצביע על בחורה בעלת שיער שחור ארוך וחלק, "ואחרונה והכי חביבה פיית' , את מהקהילה נכון, או שסתם הובלתי אותך לכאן?"
"אה..." התחילה ווליריה בחשש "למה את מתכוונת?"
דונה והתאומות צחקו. מירי הביטה בה ברצינות ודיאנה ופיית' שוחחו בניהן ולא שמו לב אליה.
מישל הצביעה על סיכה בצבעי הקשת שהייתה על חולצתה.
"או..." אמרה ווליריה "אפשר לומר שכן"
"אפשר לומר?" צווחה דונה "או שאת אוהבת בנות, או שלא, מותק"
"אה, כן, בטח" אמרה ווליריה ברתיעה.
"את נכנסת לכזה מקום בפעם הראשונה?" שאלה מישל
ווליריה חשה הקלה. הן יחשבו שהיא חדשה ולא יתייחסו לזה שהיא לא יודעת הרבה על הקהילה הגאה. מה טוב. היא הגניבה מבט אל הערפד. הוא פלירטט עם נערה והגניב מבטים לבחור מאחוריה בו זמנית.
"כן, אני..."
"היא עוד לא יצאה מהארון, הא?" שאלה מירה
"טוב, אם ככה אז צריך לתת לה חוויות חיוביות" אמרה אחת התאומות.
"ניראה לי יש לנו כאן עסק עם קטינה שעדיין מגלה את עצמה" אמרה דיאנה "שאולי חושבת שזה מגניב להתנשק עם בנות"
"אני בת עשרים ושתיים..." מלמלה ווליריה
"נו, באמת, דיאנה" אמרה דונה "אפשר לחשוב שבפעם הראשונה שנכנסת למקום כזה נישקת כל בחורה שרק הסתכלה עלייך"
"אני עשיתי את זה" הודתה אחת התאומות
"היית שיכורה" אמרה השניה "כמעט נישקת את אמא כשראית אותה"
"אז תגידי, מותק" נשמע קול עמוק ומפתיע מפיית' "נישקת פעם בחורה?"
ווליריה הסמיקה והנידה בראשה.
"בחיי, היא ירוקה לגמריי!" אמרה התאומה שישבה מימין
"היא יותר ירוקה מירוקה" אמרה השניה.
מישל טפחה על כתפה בחביבות. "אל תקחי ללב" אמרה "אני יודעת שזה קשה לעשות זאת בפעם הראשונה"
"מה, להתנשק?" שאלה אחת התאומות
"את מתנשקת אם כולן, אפילו איתי" אמרה השניה
"רק כאשר אני שותה מספיק בשביל לא לזהות את עצמי במראה"
"להיות גלויה עם הנטיה המינית שלך" אמרה מישל בחומרה, ופנתה אל וולריה "אל תעלבי, הן ליצניות שתיהן. הן עושות את זה כדי שתרגישי יותר בנוח."
"אה" אמרה ווליריה. היא תהתה אם עליה לנסות לפתות את אחת הנשים לתא השירותים הקרוב, או לחכות להוראות מרדבלוד הנפוח. לאחר מחשבת מה הגיעה למסקנה שהכישורים שלה מספיקים בקושי לפתות מנת דם טרייה, לכן החליטה "לעבוד על הכישורים החברתיים שלה" לעת עתה.

לאחר שעה בערך המשיכו הבנות לפטפט בערנות. "זה אולי פיק-אפ בר, אבל אנחנו סתם אוהבות להיפגש כאן" אמרה מירה ונשענה לעבר ווליריה באופן מחשיד. "לפעמים אנחנו מכירים כאן אנשים נחמדים."
הבנות ישבו וצחקו, שותות אלכוהול ומגניבות מבטים לעבר נשים (פיית הביטה גם לעבר הגברים) וצחקקו.
"הו, בחיי, הנה הבחור החתיך הזה" אמרה אחת התאומות
"חשבתי שאת לסבית" אמרה השנייה
"לסבית או לא" אמרה מירי "אבל בשביל בחור כזה הייתי חוזרת בתשובה"
"כן, לפעמים יש גברים כאלו" אמרה דיאנה בחולמנות "את נגעלת מכל גבר אחר וכלי השרברבות שלהם, אבל לפעמים יש איזה אחד שאת מוכנה לשכב לרגליו."
ווליריה הביטה מעבר לכתפה וראתה את הערפד מתקרב. היא הסכימה איתן. כאשר הביטה בו הייתה מוכנה לעשות יותר מזה רק כדי שיהיה מרוצה. אבל הוא עדיין נאד נפוח, ציינה לעצמה. רדבלוד ניגש והניח את ידו על כתפה.
"אתם מכירים?" שאלה פיית' בהשתאות
"אנחנו קרובים רחוקים" אמר רדבלוד בחיוך. כל הבנות צחקו. "אני מראה לה את נפלאות העיר" אמר והביט באופן מודגש לעבר מחשופי הנשים.
"כולן כאן לסביות" אמרה פיית'
"חברה מהנה ביותר" אמר "אני בטוח שתוכלו להדריך את בת דודתי הרחוקה בצעדיה הראשונים" הוא התיישב לצד ווליריה. היא לא יכלה שלא לשים לב שכל הנשים מרותקות אליו. והן היו לסביות!
"אה, אתה יודע עליה..." אמרה מישל
"כן, עד אתמול לא התנשקה..."
"מי היה בר המזל?" שאלה אחת התאומות (ריקי, ככל הנראה)
רדבלוד חייך באופן ממזרי. "אנחנו יותר רחוקים מקרובים."
במקום להזדעזע, כפי שצפתה שיעשו צחקו כל הנשים. היא מצאה עצמה נגעלת מעט. הן שכחו כל אשר היה סביב והתרכזו בו. היא הייתה בטוחה שהן ישכבו איתו מרצון. היא הרגישה את המשיכה המינית שלהן כלפיו. כלפיה, היו רק... רגשות חיבה. למרות שמישל הקרינה מעט יותר מזה.
"ובכן" אמר "אמרתי לה אתמול – 'יקירה, המצב הזה לא יכול להמשך. אם את בי סקסואלית, תהיי כזאת ואל תתחפשי לאמא תרזה.' – והיא הסמיקה."
"זה לא יפה מצידך" אמרה מישל
"שמע, " אמרה פיית' "ככה אנשים נכנסים רק עמוק יותר לארון"
"ולכן," אמר "לקחתי אותה הנה. שתתנשק גם עם מישהי."
מישל משכה בשרוולה של ווליריה והובילה אותה לשולחן צדדי. אף אחת לא שמה לב.
"בחור מדהים" מלמלה מישל "אבל הוא מתייחס אלייך לא כל כך יפה, מה הסיפור שלו?"
ווליריה הרכינה את ראשה. "הוא די שתלטן" אמרה בשקט.
"מכירה כאלו" אמרה "אל תקחי ללב. תבלי קצת איתי ותשכחי ממנו."
וולריה הנהנה.
"הוא באמת נישק אותך?" שאלה מישל. וולריה הנהנה.
"וזו הייתה באמת הנשיקה הראשונה שלך...?"
"לא ממש" אמרה וולירה.
"הבנתי" אמרה מישל וכרכה את זרוע סביב כתפה של וולירה. החרפדית נשכה את שפתיה. ריח האישה והתשוקה שלה היו חזקים למדי. מה גם שנראה שמישל מחבבת אותה. היא חששה שזה לא טוב מיוחד. אבל היא קוותה שהאלכוהול שמישל שתתה ירדים מעט את זכרונה. היא צריכה לנסות לפעול. לעבוד על הכישורים שלה, או מה שזה לא יהיה.
"את מוצאת חן בעיניי" אמר ווליריה אל מישל "את מאוד עצמאית ויפה"
מישל חייכה "תודה, את חמודה מאוד"
וולריה חייכה את חיוכה הטוב ביותר. היא תמיד ניסתה להשיג איתו עוד חצי שעה לקריאה לפני השינה.
"הייתי רוצה להכיר אותך" אמרה, וגילתה שהיא מדברת בכנות.
מישל נשקה אותה על לחיה. "איפה את מתאכסנת?" שאלה
"במלון לא רחוק מכאן" אמרה וולריה
"אז נוכל לשתות קפה ולדבר" אמרה מישל. וולריה הגניבה מבט אל רדבלוד. היא ידעה שהוא שומע. מבט כמעט לא נראה שהגניב אליה אישר לה את הסכמתו.
"כן, אני חושבת שנוכל לשמוע זו את זו טוב יותר בלי המוזיקה הזו" אמרה, וליבה האיץ.

רדבלד התרחק מהנערות וניגש לנערה בצידו השני של החדר. הוא התנהג כאילו הוא מתעלם ממנה ולכאורה נעצר לידה בטעות, וכמובן שהגניב אליה מבטים בידיעה שתשים לב, לבסוף היא נגשה אליו, "מחפש חברה?", היא שאלה. הוא ראה שהיא תהיה טרף קל, הוא היה צמא , "אני מקווה שמצאתי את החברה הנכונה" הוא השיב לה בחיוך זדוני.