מאדים בשמי הלילה

תקציר הפרקים הקודמים: וליריה ורדבלוד עברו לגור בבית החדש, אך וליריה הייתה מעורבת באופן לא נעים בקטטה בין צוות ההובלה של הרהיטים לנוער הדוחה של השכונה - ועליה להענש. לצערה הרב הבוס של חברת ההובלות איוון הוא ידיד ותיק של רדבלוד והם מארגנים מסיבה נאה במהלכה תיענש יחד עם העונש על תלמידו של איוון. כדאי להזכיר שגם נוכח שם אחד, עובד בחברה, דמיטרי. עוד ישפכו דמעות.


ידו של רדבלוד לטפה את וליריה באוזניה, והיא התענגה על התחושה וההפוגה הזמנית ממה שנראה כחדשות לא טובות במיוחד. היא חיככה את ידה במותנה. אם הייתה אנושית כנראה הייתה נותרת שם חבורה.
"זה רעיון די טוב, דמיטרי" אמר איוון, כתגובה לאיזה הסבר של האחרון. כל חילופי הדברים היו לצערה ברוסית אך את הבעת פניו הלא מתלהבת של יורי לא יכלה לפספס.
"השאלה המתבקשת היא מי יהיה איפה" הוסיף רדבלוד "בכל מקרה, נראה לי נושיב את וליריה על יורי."
"אולי עדיף להפך?" שאל איוון.
"אני עדיין רוצה את הסיבוב שלי על יורי" אמר רדבלוד. וליריה שמה לב שיורי הרכין את ראשו. היא החלה לחשוש ממה שמתכננים שלושת הערפדים. היא חיככה שוב את מותנה. אולי כן תווצר שם חבורה בסופו של דבר. למרות מה שאיוון עשה היה נעים, ההשפלה והכאב שעירב בזה ערערו אותה. בנוסף, היא לא הצליחה להזכר בדיוק עדיין בכל מאורעות הערב, והעניין הטריד אותה.
"אני חושב שאני אתעסק בלסתום לה את הפה" אמר איוון בגסות "היא הייתה קולנית מאוד כל הערב"
ווליריה התכווצה. היא חששה שאיוון לא יהיה עדין כמו דימיטרי. רדבלוד המשיך ללטף מאחורי אוזניה, אולי בניסיון להרגיע אותה. באותה מידה היה הגיוני להניח שלא.
"טוב, דמיטרי יקבל את הצד השני" גיחך רדבלוד "אם כי... זה גם לא אחראי במיוחד. פעם ראשונה בשבילה והכל."
דמיטרי אמר דבר מה ברוסית. רדבלוד ענה לו בכעס קל. היה ויכוח קצר בניהם שווליריה לא הצליחה להבין כיצד הוכרע.
"ווליריה" אמר רדבלוד "דמיטרי כאן הציע להתחשב בך בנוגע למה שיעשה לך. אני, כמובן, מעדיף לא להתחשב בך בכלל."
ווליריה התכווצה.
"הבעיה היא" המשיך רדבלוד בעצלתיים "בכך שאני הוא לא מי שעושה זאת בפעם הראשונה"
וליריה תהתה מה הקשר. היא החלה לחשוש שרדבלוד שיכור. כמויות הודקה שראתה ששתה היו די גדולות. "אז חשבתי לתת לך לבחור." ללא ספק, שיכור. "תבחרי - שמן או וודקה?" סיים רדבלוד.
ווליריה פזלה לעבר יורי. הוא לא ניסה לתת לה שום רמז.
"אה... אין לי מושג" אמרה ווליריה בבלבול. היא לא ידעה מה רדבלוד מצפה ממנה.
רדבלוד צקצק בלשונו.
"סליחה אדון" נזכרה ווליריה לפתע.
"טוב, נראה שלא תקבלי אף אחד מהם" אמר רדבלוד באכזריות "אבל בגלל שהתנצלת מהר, אז אני לא אעניש אותך בנוסף"
ווליריה התכווצה. "תודה אדון" זכרה למלמל. רדבלוד טפח על ראשה.
"תתחילי לאונן" הורה לה בחומרה. ווליריה פערה את פיה בתמיהה.
"קדימה, אין לנו את כל הלילה" אמר רדבלוד בקשיחות.
"כנאדוני" פלטה ווליריה ושלחה בהיסוס את ידה בין רגליה. לא, לא מצפה לה שום דבר טוב. שום דבר טוב בכלל.
היא וליריה הביטה סביב. יורי החל לעסוק במתן מין אוראלי לאדון שלו, ודמיטרי התבונן בעניין. איוון לא הביט לכיוונה בכלל. רק רדבלוד הביט בה בחוסר סבלנות. טוב, עם המבט של רדבלוד יכולה להתמודד.
היא שלחה יד אל בין שפתיה והרטיבה את אצבעותיה בפתח הנרתיק. היא הופתעה מכך שעדיין הייתה די רטובה, בניגוד למה שהרגישה. היא שלחה מבט אל יורי. המראה של ישבנו היה מגרה במידת מה. היא החלה לחכך את דגדגנה באצבע, מפשקת מעט את שפתיה בשתי אצבעותיה האחרות. מידי פעם הרטיבה שוב את אצבעה בפתח הנרתיק. זה היה נחמד. היא הרימה את מבטה אל רדבלוד, שהביט בה בתשומת לב, ומייד גופה התכווץ באופן לא רצוני. היה משהו מגרה באופן שהביט בה. בכך שהיא מרצה אותו. היא הגבירה את הקצב.
"אל תגמרי, רק תתחממי קצת" אמר לה בשקט. ווליריה התמוגגה לקולו. היא הייתה כל כך מגורה. מידי פעם גופה היה מתכווץ. ווליריה הניחה את סנטרה על ברכו של רדבלוד והמשיכה, מתבוננת בפניו. הוא לא גרע את עיניו ממנה. היא שוב נגעה בדגדגן, והתכווצה. רדבלוד סימן לה לעצור. הוא שלח את ידיו תחת בתי שחיה והושיב אותה על ברכיו, בפניה אל הנוכחים. ווליריה שמה לב שכולם, פרט ליורי – שעדיין היה עסוק עם אדונו, מתבוננים בה. היא השפילה את מבטה במבוכה.
"לא לא" שמעה את רדבלוד אומר לה רכות "אין לך במה להתבייש." הוא פישק את רגליה כך שעתה ערוותה הייתה חשופה לכל הנוכחים. ווליריה בלעה את רוקה. היא תהתה מה יקרה עכשיו.
רדבלוד החליק את ידו על בטנה, והחל ללטף בין רגליה. ווליריה גנחה.הוא העביר את אצבעותיו בין שפתיה, הניעה אותן במעגלים על דגדגנה ומידי פעם הרטיב את אצבעותיו בנרתיקה. ווליריה שמטה את ראשה לאחור. זה היה נעים, כל כך נעים.
"לא, אל תעשי את זה" אמר לה "אני רוצה שתסתכלי על כולם"
ווליריה הרימה את ראשה במבוכה ועיניה נתקלו במבטים המשועשעים של איוון ודמיטרי. יורי עדיין היה עסוק בלענג את איוון, שנשען על מסעד הכורסא שממול בנחת. עיניו של דמירטי קדחו בעיניה. ווליריה הסמיקה.
רדבלוד החדיר את אצבעו לנרתיקה והחל, ככל הנראה, לסובב אותה שם. ווליריה גנחה, והחלה להתנשף. המבטים של שני הערפדים למול העונג שרדבלוד העניק לה גרמו לה לתחושה משונה. היא לא ידעה אם עליה לחוש מושפלת או להנות מכך. היא גנחה שוב.
לאחר דקות אחדות רדבלוד הפסיק, כאשר כבר לא היה אכפת לה כלל מהמבטים. היא כבר קיוותה שתוכל לגמור סוף סוף, אחרי הצורך הזה שהציק לה יותר מידי זמן. אבל נראה שלרדבלוד היו תוכניות אחרות.
"תרדי ממני" אמר. ווליריה קמה על רגליה וכרעה לצד הכורסא, מנסה לחקות את מה שיורי עשה קודם, במחשבה שהוא יודע יותר ממנה בנושא. רדבלוד לא הקדיש למעשיה תשומת לב. הוא קם והחל להתפשט.
"תקפלי" אמר, מורה על הבגדים שהפיל על הרצפה. ווליריה קמה והחלה לקפל במסודר את הבגדים שזרק עליה בערבוביה. לאחר שקפלה את כל הבגדים היא הניחה אותם במסודר על הכורסא, והביטה ברדבלוד שעמד עירום מול כולם. היא שמה לב שיש על צאוורו שרשרת כסופה. היא לא ראתה אותה קודם לכן. מהשרשרת היה תלוי תליון גדול וכסוף.
התליון הכסוף הציג ראש צבי על רקע עגול, שהיא שיערה שהוא הירח בגלל הכתמים שעליו. עינו של הצבי הייתה בצבע אדום ומקרניו צמחו פרחים. אותן הקרניים מהן לא צמחו פרחים בלטו מעט החוצה מהתליון ונראו חדות מאוד. ווליריה לא ראתה מזה זמן רב דבר יפה כל כך.
היא שמעה שריקה והתבוננה באיוון.
"בחיי, לא חשבתי שהשרשרת עדיין אצלך" אמר, מבטאו הרוסי נעלם לחלוטין ומתחלף במבטא אחר, לא מוכר.
"היכן עוד תהיה אם לא אצלי?" שאל רדבלוד "היא שייכת לי."
איוון משך בכתפיו ודחף את יורי ממנו. "גם לך יש בגדים לקפל" אמר והחל להתפשט. דמיטרי התפשט גם הוא, אך את בגדיו קיפל בעצמו. ווליריה התבוננה בעניין בהבדלים בין ארבעת הגברים סביבה. דמיטרי היה כולו שרירים, שהיו גדולים מאוד, ועורו היה מתוח עליהם. הוא היה מוצק מאוד, ובלי טיפת שומן עליו. לא רק זרועותיו היו מכוסות בקעקועים אלא גם חזהו החלק, בטנו וירכיו. באופן מוזר, היה לו קעקוע על גב כף רגלו של פרח תכול וקטן. דמיטרי היה ניגוד של ממש ליורי, שהיה רזה מאוד, עורו בהיר ומראהו כמעט אנדרוגני. היא יכלה לראות את צלעותיו כאשר נשם. היו לו שרירים, כמובן, אך ליד דמיטרי כמעט כל אחד קרוב לוודאי יראה לא בכושר. במיוחד איוון, הערפד השמן. אמנם הייתה לו כרס קטנה אך גם הוא היה מוצק – ולא רק משומן. גופו היה דווקא שעיר למדי, אם כי באופן די אחיד ולא צפוף – לעומת רדבלוד שרוב שיערו השחור התרכז דווקא בחזה. היא שמה לב שכל הארבעה מגרים אותה באופן מסויים. במיוחד דמיטרי ורדבלוד.
"תפסיקי לנעוץ מבטים" אמר לה רדבלוד, מתיישב על השטיח. ווליריה הביטה בו בהפתעה.
"קדימה, יורי, בוא הנה. הלילה ארוך אבל לא אינסופי" חזר רדבלוד שוב על הביטוי המוזר שלו, ונשכב על השטיח. יורי ניגש והחל ללקק את איבר מינו של רדבלוד עד שזה הזדקף. ואז להפתעתה יורי התיישב מעל רדבלוד, בגבו אליו. רדבלוד התיישב ואחז באגנו של יורי.
"אתה מוכן?" לחש לו
"לא ממש, הבכיר" אמר יורי
"אני מוכן לחכות קצת" אמר רדבלוד. יורי נשם מספר נשימות. "בסדר" אמר כעבור רגעים אחדים. רדבלוד החל לדחוף את יורי על זקפתו ואז עצר לפתע.
"אני חושב שאהיה נחמד אליך" אמר רדבלוד "תסותבב"
יורי ציית מייד וכרע מעל רדבלוד. "ווליריה" אמר לה, והיא נרעדה מעט.
"אני רוצה שתלקקי את יורי" אמר לה. היא הביטה בו בבלבול.
"איפה, אדון?" שאלה בתמיהה. רדבלוד גלגל את עיניו.
"בתחת" אמר. וליריה היססה מעט והתיישבה לצד יורי. איוון הנהן אליו, ויורי הניח את ראשו על חזהו של רדבלוד. ווליריה התקרבה והחלה ללקק בהיסוס.
"אם תעשי את זה כמו שצריך, יכאב לו פחות" הסביר רדבלוד בנחת. ווליריה הביטה בו ונראה שרק עכשיו הבינה בערך מה מתרחש. נראה היה שהיא החלה להשתדל קצת יותר, כי יורי התחיל להתנשף. טוב ויפה.
"די" אמר לה, והיא הפסיקה, מנגבת בידה את לשונה. את הבעת הדחיה שלה היה קשה לפספס. רדבלוד התעלם מכך וסימן ליורי לחזור לתנוחה הקודמת, וחדר אליו, מתנשף בהנאה. יורי החל להתנועע מיד במיומנות, אך רדבלוד עצר אותו.
"ווליריה, תעלי על יורי" אמר לה איוון. ווליריה הפנתה את מבטה אל יורי ואז בחזרה אל רדבלוד.
"תצייתי" אמר לה.
"כן המפקדים" אמרה בבלבול, ותקנה את עצמה מייד "אה, האדונים"
איוון פרץ בצחוק. "נראה לי מלמדים אותם יותר מידי דברים בטירונות" אמר והוסיף דבר מה ברוסית שגרם לכולם פרט ליורי לפרוץ בצחוק. ווליריה השפילה את אוזניה. היא לא אהבה בדיחות על חשבונה.
ווליריה כרעה בהיסוס מעל יורי. היא תהתה מה בדיוק היא צריכה לעשות. להתיישב ולהכניס את איבר המין שלו לשלה? סתם להתיישב עליו? היא צריכה להתכונן קצת? היא לא הייתה בטוחה. יורי ראה את היסוסה ושלח את ידו לגעת בין רגליה. לאחר מכן, הזיז את זקפתו אליה, ועזר לה להתיישב מעליו. ווליריה נשפה אוויר באיטיות. היא הייתה רטובה מספיק לזה, אבל לא מאוד מוכנה בכל זאת. יורי נשען לאחור, והטיית זקפתו בתוכה אלצה אותה לשכב עליו ממש. היא קלטה את מבטו של רדבלוד. הוא היה אכזרי ושתוי.
"תתחילו לזוז" הורה בחומרה ויורי החל להתנועע על רדבלוד, מתנועע אגב כך גם בווליריה. רדבלוד הניח את ראשו על השטיח, ותפס באגנו של יורי, מכוון אותו לקצב נוח. היה ליורי עכוז מתוק מאוד, ורדבלוד התענג על העניין. מתגובותיו של יורי נראה שהוא עצמו נע בין תענוג מווליריה לכאב שהוא וודאי גורם לו. זה היה מאוד נחמד. הוא המשיך להחזיק באגנו של יורי ביד אחת ושלח את ידו בחצי חיבוק סביב יורי, ותפס בשדה של ווליריה, שגנחה בהפתעה.
"תתחילי לזוז קצת" אמר לה, והיא פלטה "כנאדוני" קטן, והחלה להתנועע. נראה היה שהיא מתקשה מעט בכך, בהתחשב בקצב התנועה של יורי. רדבלוד פיסק את רגליו, כאשר דמיטרי כרע מאחוריה, ותפס במותניה. ווליריה הופתעה וניסתה להתחמק, אבל יורי דווקא לא סייע אלא אחז בה. "אל תזוזי" אמר
רדבלוד צפה בדמיטרי מלקק את כף ידו ומרטיב ברוק את זקפתו וחייך בסיפוק ברגע שווליריה צרחה. רדבלוד תפס שוב בשתי ידיו במותניו של יורי והחל להניע אותו עליו, בזמן שדמיטרי חודר אל ווליריה. יורי דאג לאחוז בווליריה גם הוא – תנועתו על רדבלוד מניעה אותו גם בתוכה. ייבבות שבורות החלו לצאת מפיה של ווליריה.
מגיע לה, חייך רדבלוד בסיפוק. נראה היה שבכל זאת היבבות שלה לא היו לטעמם של כולם, שכן תוך זמן קצר חסם מראה ישבנו ואשכיו של איוון את התקרה. הוא עמד מעל רדבלוד וליטף את זקפתו.
"איוון, עם כל הכבוד, תזהיר אותי לפני שאתה מנפנף בביצים שלך מעל הפרצוף שלי" סנט בו רדבלוד.
"אתה מקנא בזה ששלי גדולות יותר?" שאל איוון, ותפס בחוזקה בראשה של ווליריה, שהחלה לייבב חזק יותר. יורי מצידו החל לגנוח בשקט, ודמיטרי גם הוא התנשף.
"אוי, תהי כבר בשקט" אמר איוון לווליריה והוריד את פיה בכוח על זקפתו. היא החלה להשתנק. רדבלוד המשיך להתענג על התנועה של יורי עליו, והביט בזווית מרעננת במה שאיוון מעולל לווליריה. ללא ספק היא הייתה במצוקה. הוא נאנח, מהנאה וכורח כאחד וביקש מאיוון ברוסית לאפשר לה להשתמש בידיה. היא הייתה קצת צעירה ממה שהיה מקובל לזיון תלת פאזי, כמו שהיו אומרים בפקולטה לאלקטרוניקה, ורדבלוד לא רצה להעמיס עליה יותר מידי.
הוא הורה ליורי להגביר את הקצב, והטה את ראשו לראות מה עושים לווליריה. כמו קודם יורי ודמיטרי חדרו אליה, אך נראה שדמיטרי אחז ביד אחד בשדה ויד אחרת הניח על כף הערווה שלה, וליטף את דגדגנה בזמן כל המהומה.
ווליריה עצמה שאיבדה הרבה יציבות כאשר נאחזה בזקפתו של איוון. היא הרגישה בעיקר כאב, כאב ותענוג. היא התקשתה להבין מאיזה כיוון בא התענוג, אבל הכאב היה ברור. היא נאבקה שלא לבכות. היא העדיפה לא להנות מכך כלל מאיזו סיבה. או לא לכאוב. שילוב הרגשות החליא אותה, והיא לא יכלה להבין מדוע. תוך זמן קצר פרצה בבכי, מתעלמת מהתוכחה שאיוון החל להמטיר עליה.

ואז, זה נגמר. פיה התמלא בדביקות זרעו של איוון, ותוך זמן קצר גם הנרתיק שלה וישבנה. הידיים שאחזו בה קודם הניחו לה ווליריה קרסה על השטיח, ממררת בבכי.
היא מצאה את עצמה בזרועותיו של דמיטרי שלחש לה דבר מה שלא הבינה וליטף את שערה. היא רצתה להכות אותו על מה שעשה לה\ אבל עצרה את עצמה בזמן. אם יורי יכול היה לסטור לה, די ברור מה דמיטרי עלול לעשות.
לאחר זמן מה רדבלוד הרים אותה מהשטיח ונשא אותה לחדר השינה. ווליריה התכרבלה במיטה הזרה וקברה את ראשה מתחת לכרית. זה לא עזר והיא שמעה גניחות מלמטה. העניין לא הטריד אותה זמן רב מידי כי תוך זמן קצר נרדמה, עוד בטרם החל אוויר הלילה להכחיל כמו החבורה שהחווירה על אגנה.

כאשר התעוררה וליריה שמה לב בחרדה קלה שהאור שהסתנן מבין החרכים הוא אדמדם והשמש עדיין לא שקעה. דמיטרי שכב לצידה, ישן. באופן מפתיע מצידה השני שכב רדבלוד, ישן גם הוא. ווליריה שקלה את פיסת המידע הזו, כי קודם הייתה משוכנעת שאינו ישן כלל. הוא אמר לה זאת עוד בלילה הראשון או השני. היא ישבה זמן מה והתבוננה בתליון הצבי הכסוף שנח על חזהו. היא רצתה לגעת בו אך החליטה שזה לא רעיון טוב. היא הפנתה את מבטה אל דמיטרי והתבוננה בשד הבוער שקועקע על חזהו. הקעקוע היה מהמם ביופיו, צבעוני ובוהק אך בכל זאת הוא החוויר לעומת שני קעקועים תואמים, בצבעי שחור לבן שעל זרועותיו. על זרועו האחת קועקע גבר-שד אחר בעל מבט נוגה. עיני השד היו מהפנטות. היא התבוננה בתמיהה בקרניים שצמחו מראשו ובכנפיי העטלף שיצאו מקרסוליו. על זרועו השניה של דמיטרי קועקעה אישה יפיפיה. היו כנפיי עטלף מראשה וכנפיי יונה מקרסוליה. עיניה היו בוערות וחיוכה עצוב. היא שלחה את ידה לגעת בפניה של האישה כאשר נזכרה שזהו רק קעקוע. גם הקעקועים האחרים על גופו וזרועותיו היו שונים מהקעקועים של הגבר והאישה. רובם היו צבעוניים, אבל זה לא היה ההבדל. היא לא יכלה להבין מדוע הם נראו כאלו, אבל נראה שהיה בוהק מסויים דווקא בשניים האלו. נראה היה שעיניי שתי הדמויות מתבוננות בה במבט נוגה. מבט חי ואמיתי. ווליריה הסיטה את מבטה בחרדה קלה והשתחלה מהמיטה. היא פתחה את הארון ומצאה שם שמלת בית קצרה ולבשה אותה, וטופפה מטה למטבח.
הבית היה מרוהט עכשיו ונראה שכל הכלים הנחוצים היו בו. ווליריה לקחה כוס ומלאה אותה במים מהברז ושתתה את תוכנה. היא עשתה זאת שוב כמה פעמים עד שהרגישה מעט יותר טוב. לאחר מכן התיישבה ליד שולחן המטבח הקטן ורחרחה. נראה היה שיורי ואיוון הלכו בליל אמש. היא תהתה במשך זמן מה מדוע דמיטרי נשאר, והרהרה על אירועי הערב הקודם. לא היה דבר הגיוני במה שקרה. היא קמה והלכה לשירותים, עוקפת כתם אור שהטילה השמש השוקעת.
כאשר חזרה מצאה את דמיטרי עומד במטבח, מחמם מים לתה.
"ערב טוב"
ווליריה נרתעה מעט, אך לאחר הרהור קצר התקרבה מעט וחזרה על ברכתו, זוכרת להוסיף "הבכיר" בסוף. דמיטרי הרים יד לבטל את דבריה "לא צריך לדבר אלי בשטויות כאלו"
ווליריה תהתה מדוע לא אכפת לו.
"אני מכין תה" הוסיף "רוצה?"
ווליריה הנהנה. המים רתחו תוך זמן קצר ודמיטרי מזג תה לספלים, והושיט לה אחד. היא ערסלה את הספל לכף ידה, מניחה לחום שלו לצרוב אותה מעט, והניחה אותו על השולחן. הריח של התה היה נעים. שזיפים וקינמון.
"לירה" אמר דמיטרי לפתע, מושך את ה"ל" בצליל צירה מוזר. הוא הניח את ידו על גב ידה. "לירה" חזר שוב "אני רוצה לומר סליחה"
ווליריה הניחה שהוא מקצר את שמה באופן כלשהו.
"על מה?" שאלה ווליריה
"על אתמול" אמר דמיטרי
"לא כואב לי לשבת" ניסתה ווליריה להתבדח. דמיטרי משך בכתפיו. הוא נראה אבוד מעט. ווליריה הניחה את ידה על גב ידו.
"קרה עוד דבר לא טוב אתמול" אמר דמיטרי לאחר דקות אחדות וחזר לשתוק, לוגם מהתה מפעם לפעם. ווליריה שתקה, מבולבלת מהיחס המוזר של דמיטרי.

*

רדבלוד ירד במדרגות לריח התה. לראשונה מזה זמן מה נרדם, קרוב לוודאי בגלל כל הוודקה. בחישוב שערך כשהתעורר שתה לבדו לפחות שבעה בקבוקים במהלך הערב הקודם, ורק האלים יודעים מאיפה איוון הוציא את כל הוודקה ההיא. במדרגה האחרונה עצר.
ווליריה ודמיטרי עמדו במטבח והתנשקו בלהט. הלהט של ווליריה נראה רב מידי, לפי ההכירות איתה, ממה שצפוי היה, ולא נראה שדמיטרי הפעיל פיתוי כלשהו. הוא עמד והתבונן בשניים בתמיהה. ואז הדבר הכה בו. הוודקה באמת גרמה לו לחשוב עקום אתמול בלילה. כנראה שתה יותר משבעה בקבוקים. כיצד לא יכול היה לשים לב?
הוא רתח מכעס. דבר כזה עדיין לא קרה לו. הוא ירד במדרגה האחרונה וחצה לאיטו את המטרים הבודדים אל שולחן המטבח ונטל ספל תה בידו, לוגם באיטיות ומתבונן בשניים מתמזמזים. כאשר שמו לב אליו כבר שתה מחצית מהתה.
"ערב טוב" אמר בקור לדמיטרי.
"ערב טוב"
"ווליריה, את מזניחה את חובותייך" אמר לה בקור. אוזניה של ווליריה הזדקרו ואז צנחו שוב.
"סליחה אדוני" אמרה בקול קטן
"לכי תבצעי אותן" אמר לה "משחת הנעליים בארון ליד הדלת. אני מניח שגם הנעליים של דמיטרי זקוקות לצחצוח."
רדבלוד המתין מעט עד שווליריה התרחקה והחלה להתעסק בנעליים שהיו ליד הדלת. ריח המשחה הלא נעים התפשט באוויר.
"ווליריה שתתה את הדם שלך אתמול" אמר רדבלוד ברוסית בקול נמוך.
דמיטרי הנהן בעצב. "זה ממש לא טוב"
כמובן, חשב רדבלוד. לכן אתה עומד כאן ומתנשק איתה. כי זה לא טוב. "אני מקווה שאתה לא מצפה לטובות הנאה בגלל התאונה הזו" אמר.
"זו לא הייתה תאונה"
רדבלוד גיחך בלעג.
"חלמתי על זה" קבע דמיטרי. רדבלוד חשק את שיניו.
"היא שלי" אמר "אתה לא יכול לקבל אותה, לא משנה אילו חלומות יש לך". הטיפש, הצעיר הזה. הוא עוד מעז לעשות מה שעשה ולומר את הדברים האלו. רדבלוד נדרש לגייס כח רצון על מנת לא לחבוט בו.
"היא כבר לא רק שלך" אמר דמיטרי בשקט "קרה מה שקרה ולא ניתן לבטל את זה."
"אתה עדיין לא יכול לקבל אותה, בשום צורה"
"אתה המורה שלה" אמר דמיטרי בפשטות מאיזו סיבה הדבר הרגיע מעט את רדבלוד והוא נאנח.
"אני חלמתי גם שאנחנו לא היחידים שמנסים לשייך אותה" הוסיף דמיטרי. רדבלוד לא חש צורך להוסיף דבר. הוא סיים את התה שלו.
"נתמודד עם זה אחר כך. בכל מקרה, אני לא מתכוון שהיא תדע על זה. אולי כדאי שתלך. יש לך עבודה."
דמיטרי הנהן וקם על רגליו. ביציאה לקח מידיה של וליריה את הנעליים שצחצחה.
"תודה רבה" אמר לה בפשטות ונשק לשפתיה. רדבלוד התרתח. חצוף שבקושי הגיע לפרקו, הדמיטרי הזה.
כאשר דמיטרי עסק בשריכת הנעליים שלו ניגש רדבלוד אל ווליריה והפנה אותה אליו, והחל לנשק אותה בכח, מביט אל דמיטרי, שנותר בפנים חתומות.
"להתראות לירה" אמר דמטרי לאחר שסיים ויצא מהבית. רדבלוד קילל בליבו. גם בשמות חיבה הוא מכנה אותה כבר.
***

כרגע אין פור של פרקים, כי היה לי נורא קשה עם הפרק הזה. אבל עוד יהיו. צפו לאירועים מעניינים בפרקים הבאים.