מאדים בשמי הלילה

היום היה יום.
מבחן כפול (שני מבחנים על קורס אחד. מזל שעם חומר פתוח...) - וכאשר נכנסנו מתברר ששמות של מלא תלמידיות לא כתובים ומלא תלמידיים לא קיבלו מבחן למרות שכן. מה גם שהמרצה הבטיח שעתיים והעניין כמעט קוצץ לשעה וחצי כמו במועד א'. יצאתי עם התלמידיות שלא קיבלו ותלינו עיניים מלאות תקווה במתרגל (שעשה חייל) - בסוף נכנסנו למבחן באיחור קל של איזה 20 ומשהו דקות (הוא התחיל אחרי שחילקו גם לנו מבחנים למעשה) והמשגיחה שכחה לומר לנו שתם הזמן והיו עוד כמה דקות. לא שזה עזר לשאלה היחידה מכל המבחן שלא ידעתי איך לחשב.
אני מחשבת די טוב ככה, אבל במבחנים איכשהו זה לא הולך, מה גם האצבע שלי נוטה לפספס את המקשים. חצופה. הייתי בטוח שאני לא ניגש בכל זאת כי הרגשתי שלא למדתי מספיק (לא יכולתי להתרכז ביום האתמול ולפני זה לא היה זמן. דוחות מעבדה מחורבנים. התחילו לי שוב כאבים-בחזה-בלי-שום-סיבה-ידועה-רפואית-לחלוטין-פסיכו-סומטי-או-כאבי-גדילה-WTF?!)

המבחן השני היה נהדר וידעתי הכל. (וגם הכל היה כתוב בספר פחות או יותר). אולי פרט לשאלה על הציפרופלוקסצין - שהייתה מבחינתי מתנה.
והיה כך:
"יש חומר בשם ציפרופלוסצין שעושה ...* משהו משהו משהו* - איזה שימוש יכול להיות לו?"
ואני? מתקופתה הקללה עוד זכרתי שזה קווינולון עם פלורין, ואוהבים להשתמש באנטיביוטיקה זו באורולוגית.
"ה. אנטיביוטיקה " הקפתי.
וגם, זה לא היה יכול להיות שום דבר אחר.
_______________________________________________________________________________
בכל מקרה, תשמחו וודאי לדעת שאני ממשיך עם הכתיבה של "מאדים בשמי הלילה" שוב. פסח וזה, אז יהיו הרבה עדכונים. רוצים פרומו?
בטח!

"מאדים בשמי הלילה - פרק אחד עשר (ובו יסופר -נכון לעכשיו- על תדריך היציאה של ווליריה).

"...והוא גם אמר שלפעמים לוקחים תלמידים למלצר, אדוני" אמרה, מסיימת בהקלה.
"לפעמים גם סתם לליווי" אמר רדבלוד, מסכים בליבו עם דעתה על המסיבות "את יודעת..."
"פרצוף יפה להתלות על הזרוע של האדון?" התפרצה, והוסיפה בזריזות "אדוני"
"אל תחמיאי לעצמך יותר מידי" רטן רדבלוד בזילזול. "יורי הוא פרצוף-יפה. את פרצוף-סתם."
***
"פשוט... זה מצחיק. לא נראה מתאים לך." אמרה "באמת כתבת ספר ילדים?"
***
קולות מחאה נשמעו מצידה. היא קירב את השוט אל ערוותה והיא הפסיקה. "יש שם כמה מעברים ודי הרבה שומרים, אז אל תסתבכי."