|
|
|
לוותר על תענוגות החיים
האימה השולטת
להמנע מהשמעת צלילים
השתיקה השוחקת
לקלף מעל האצבעות
קליפות עור וחיידקים
לכבות את כל האורות
להתחבט בקיומו של אלוהים
להתמכר לטיפה המרה
להכיר את סמטת הרחוב
לייבש בארות בעיניים
רק אני ואני מקרוב
...
השמש
נחוצה
העתיד
פרגוד
כל הדברים שאמרתי , לא אמרתי.
מניפולטיביות בלתי נראית , החטא הגדול מכולם.
דרכים חד סטריות , סטירות חסרות משמעות , 0.56 מאיות השנייה של שפתיים נחשקות על השפתיים הטמאות שלי.
כשהתנתקת
לא כאב לי
הרי אין שום אוניברסיטה בעולם שמלמדת יותר טוב ממני מה זה להדחיק.
והדחקתי
ונדחקתי
לפינה
לפינות ההן
הקוצניות
החלולות
האפלות
כה חלולות
חסרות את ה............. שלה.
"שמעי אותי שורק ברוח
מגלגל את הלשון
מלטף את האוויר
הכה טהור
הרווי בשמך
מנסה לאמוד את הרווח
מנסה לספור את הימים
ו...את לא כאן
באופן כה טוטאלי
מצאנו המפתח
נעלנו עצמינו בחדרים שונים
ואת לא כאן
גם לא הלב שלך
ועל ליבי כתמי דיו
שאי אפשר להעלים "
טעויות במרכז העולם
האם עליי להשתמש בלשון
האם זו כף ידי אשר תעיר אותך
בכוונה תחילה , טעויות ניעשות
תתפשטי מאחורי הוילון
את נעשית קטנה
טעויות
במרכז העולם
עלייך להשתמש בלשון
ואז ללכת
בהתחלה
לשקר בכדי לא לפגוע
לשקר כי אפשר
בהתחלה
להתחבא כי האמת היא שפחדת
להתחבא כי נותרת לבד
מעשים טובים נועדו להאדיר אותך
חמלה מזוייפת בקופסא הסגורה
לשקר כי אפשר
הרי זה מזין אותך
נמלים , בני אדם
צורתה של סוליה
בהתחלה
לא היו שום מידות
לא היה צורך בטוהר
זה מובן מאליו
רוצים רק לחייך
לשקר כי אפשר
בכדי להזין אותך
אחרי כל כך הרבה זמן
כבר קשה לזייף
לחייך
להתעטף
בזכרונות שאף פעם לא היו לך.
"בתקופה ההיא
העולם כוסה במסך עשן
והעיניים היו כבויות
והלשון כבדה"
מסך העשן פוזר , המלחמה הקרה הסתיימה ( בערך...)
רודנים נפלו , רודנים עוד יקומו
שמעון פרס יהיה פה כדי לקבל את פניהם.
קיבת העולם נהייתה בררנית , לא מוכנה לעכל הכל בקלות .
היא צריכה אוכל מהיר , אוכל מוכר , אוכל קליט עדיף שיהיה רווי בשמן או בצק.
מוח האדם הפך בעייתי . מילים לא מגרות אותו כמו פעם .
רק תמונות , רצף של תמונות , רצות , חיות , מעל מסכים אלקטרוניים.
מאחורי המסך הזה היא אמרה לי , אין כאב, אלא רק חוטים.
בחלומותיי אגב חלמתי על כסף , וקמתי בבוקר שלמחרת עם הרגשת בחילה עזה ... כזו שבדרך כלל מספרת על נהרות של וויסקי זול ובירה ציונית ( גולדסטאר כמובן ).
כשהסתובבתי ברחבי הבית ראיתי בחורות עירומות שכובות על ספות הסלון .
ברונטיות , שחורות , אמריקאיות , רוסיות ...
שיער ערווה מסודר ומבטים נוצצים , תואמים את ה**אבקה הלבנה שנותרה על השולחן הקטן.
דיפדפתי את כולן החוצה , תרתי משמע , בבוקר שכזה , לא התחשק לי לטבול עצמי בתאוות הבשרים הזו ... אספתי את כולן , היישר אל מעמד העיתונים שבשירותים שלי , שם ... הקאתי.
שוב קולות
שוב דמעות
ואדם אחד אשר מבטיח שהבזיון הזה ייפסק
שלאנשים הללו , שעברו את הפרק המצמרר ביותר שידע העם שלנו... שלאנשים הללו ...
יהיה מה לאכול , שיהיה להם כסף לתרופות.
תפסיקו לגנוב מהכיס של חבריכם.
תפסיקו לפזר עשן על מי שהוא לא אתם.
תתחילו בבקשה לפקוח עיניכם , הושיטו יד ...
אנו מחוייבים , בתור עם , להוכיח ,שההיסטוריה לא תמיד משכתבת את עצמה , מחוייבים !!!
** קורנפלור בו השתמשתי להכין רוטב לפסטה .
החיים הם רק חלום
החיים הם פיקציה
החיים כמרקם של אינספור אפשרויות
החיים כמרקם של אינספור פוביות ופראנויות
החיים ככמיהה לרגש ואהבה
החיים כוואקום המשווע להתמלא
החיים כמוסיקה הממתינה למאזינים
החיים כסרט נע מול כל אלו שעומדים
החיים , מלאי כאב , חתכים , וצלקות
החיים , כנקודות אלוהיות של אושר
החיים - חוסר הגיון , אי שפיות ודמיון .
תמשיכו לנסות ולהוכיח לי שאנו בסך הכל , בעלי חיים.
its time to blame the disease
oh please
down on my knees
oh me
taking a beating from
the fist i love to create
its time to face the disease
oh please
will you let me breath
or scream
taking the blame on this
story i had
maybe this rain
isnt pooring for me
anymore
since ive opened that scar
that reflected on and on
for evermore
its time to kiss this disease
break my knees
will i let myself
love as a chance
die for a change
this time im
reflecting all my deeds
upon you
"משהו טוב אמור לקרות , עלול לקרות ... אולי "
מוזר להבין שטעית
שהוא צדק
שכ"כ הרבה מאפיינים נרקיסיסטיים בעצם חרוטים בך.
אתה מוצא כ"כ הרבה חיים בסיטואציות שהן לא שלך.
יש המון דפי הסטוריה בהם לא מוזכר השם שלך ...
מוזר
אולי זה יסביר את הבדידות
מעל המים
פורש כנפים ודואה
טיפה יותר
עוד קצת
ההשתקפות שלי לא משתנה
חרף אלף תזוזות
זה קל להאמין
שאנו גן חיות
מעבר לצלילים
לנגיעות ולאורות
זה יחכה
צריך
להתנסות
להתכסות
ולהפשיט את מהותי כך מעליי
ערכים
התמסרות
געגוע
בעלות
אהבה
כמיהה
כאב
חדווה
חמלה
אמפתיה
רצון לחיות
רצון לראות
יותר ממנה
הכי הרבה שיש
אהבה
מילים
פואטיקה
שירה
מוזר שכל פעם שאני חושב עליה
על ההתאהבות המוזרה הזו
אני נזכר קודם כל בצורה בה היא נהנתה לבלוע את הנוזל הלבן
