לא יודעת מה כולם עושים עניין מ"אבודים". סדרה משעממת, כמו רוב הסדרות האמריקניות הירודות. את הסיבוב הראשון הצלחתי להחמיץ, שזה מאוד אופייני לי. אז חשבתי, נו, ניתן לזה צ'אנס בסיבוב השני, קצת לפני שיגיעו השלישי והרביעי, שאז כבר אעדיף לתקוע לעצמי מזלג בתחת ולדווח לעצמי על מצב הדימום הפנימי, מאשר לצפות בזה שוב.
מה אני אגיד לכם, דיאלוגים עמוקים בערך כמו הגומה הימנית של מת'יו פוקס. זה הולך בערך ככה:
סוייר: "יא שמן, גמרת את כל האוכל?"
השמן (מבט מתנצל ונפגע בו זמנית): "זו לא אשמתי, זה עניין של חילוף חומרים איטי"
סוייר: (זועם) "חילוף חומרים איטי בתחת שלי. אתה גוש שומן מצחין"!
ג'ק (צדקני והירואי): "תפסיקו, חברים. אנחנו חייבים ללמוד להסתדר אחד עם השני"
מיס סטרס: "שניה, אני צריכה להקיא, תנו לי איזה 10 שניות לפני הסצינה הבאה"
מה שכן, ג'ק, סוייר וסעיד נראים מאוד טעימים, והסדרה מספקת אינספור סצינות נטולות חולצה/ספוגות זיעה/מחוספסות זיפים, שזה משמח מאוד. ולכן אני מנמיכה את הווליום, מתעלמת מהתרגום, שמה אוזניות ולוקחת הפסקות אוננות קצובות. כיף.
עם כל הכבוד לאוננות, ויש, אוננות זה לא זיון. למקרה שמישהו חשב לטעות. ביממה האחרונה ראיתי כל כך הרבה סרטי פורנו, שאני שוקלת ללבוש בייבידול ולהזמין פיצה.
הסיבה היחידה שאני לא עושה את זה, היא שאני חסה על חייו הרכים של השליח.
לפני 17 שנים. 29 באוקטובר 2007 בשעה 7:49
