החיים זה זין.

אני מביא הביתה בלונדה כחולת עיניים. משקר לעצמי בלב שזה רק ביזנס. היא כאן כדי שאפשר יהיה להראות לה את המצגת ששכחתי על הלפטופ בבוקר. בכל זאת הייתי רוצה שמישהו, לעזאזל, יהיה אסיר תודה ורצוי מאוד שזו תהיה בלונדה כחולת עיניים ויפת שדיים. אחרי שהיא הולכת אנחנו מדברים קצת בטלפון, אני והחוקית שלי, ואני מחכה לה שתבוא. הבעיה היא, שגם היא חשבה כמוני על ערב ביתי עם פסטה ויין, ואני הרי כבר אכלתי את הפסטה היבשה של הבלונדה.

בסוף אשמין לאללה מההרפתקאות האלה. תהיה לי כרס כמו של דוד, הבוס השמן שלי.

כשהיא נכנסת בסערה דרך הדלת אני מספיק בדיוק לנגב את הצלחת האחרונה ולהחביא אותה בארון, כי ברור לפי הבעת פניה שהיא באה לכיוון המטבח. היא חותכת את הבצל כמו שף ממטבחי הגיהנום ועד שאני פורס את הלחם הטרי היא כבר עברה את העגבניות המרוסקות והיא נועצת בי מבט של "נו יאללה כמה זמן אפשר לחכות לך?" היא פותחת את המקרר ומסננת: "סססססססססססאומו הגבינה מקולקלת!" אז אני יודע מה התפקיד שלי ושועט באבירות לאיי אם פי אם הקרוב למקום מגורינו, שולף מהמדף הראשון שאני רואה את הפרמז'ן שהיא אוהבת וטס הביתה כמו ילד טוב. היא אוכלת בהנאה מרובה ומשמיעה אנחות סיפוק ומצמוצי שפתיים. הבטן שלי מתפוצצת ואני מזיע, אני פורם כפתור ומתפלל שהיא לא תרצה סקס הלילה.

היא מדליקה סיגריה. היא נראית עייפה. אין לה חשק לדבר, היא בוהה בריצוד המסך ואני שפוך ושבע ומסופק מינית. הכלים יכולים להישאר בכיור עד מחר.

אני מתעורר בלילה מדפיקות לב מואצות, שמגלגלות אותי מהמיטה וגורמות לי לקלל בקול רם כשהבוהן נתקעת לי במיטה. אני מקווה שהיא לא תתעורר, כי היא תתחיל עם החקירות שלה ואני, יש לי כוח לאס אס הזה באמצע הלילה? אני חוזר בזהירות רבה לשכב על הגב, מעיף בה מבט ורואה את הפה שלה פעור קצת מתוך שינה. היא אפילו לא שמה לב.