בשבוע שלפני יום כיפור - חליתי בברונכיט ולא תפקדתי כל השבוע.
לקינוח - ביום שישי - ערב יום כיפור - אמא שלי נפלה ושברה את צוואר הירך.
בבית החולים לא אבחנו את השבר כך שהיא שכבה בבית מרותקת למיטה - ואני מרותקת אליה במשך שבוע עם כאבי תופת בלתי נסבלים ועם חוסר אונים טוטאלי מצידי עד שהגעתי למצב שפרט לסימום שלה (באישור רפואי כמובן) לא יכולתי להועיל בכלום.
שבוע לאחר מכן - לקחתי אותה שוב למיון בהחלטה שאם שוב אומרים שאין לה שבר - שהאורטופד התורן יקח אותה אליו הביתה וימשיך לטעון כך.
לשמחתי הרבה - לאחר שהייתי צריכה לשכנע את התורן לצלם אותה שוב בכלל (כי אין צורך כי צילמו בשבוע שעבר!!!!), כבר בחדר הרנטגן - הטכנאים (!!!) איבחנו שיש לה שבר והמליצו להזיז אותה כמה שפחות ( מה אתם אומרים ... ) כי מאוד כואב לה.
אחר כך היו סיבוכים אחרים וניתחו אותה רק ביום שני !
וכל הזמן הזה - כאבי תופת ולהיות מרותקת למיטה - שזה בכלל לא כיף גדול. לא ככה בכל אופן !
עכשיו היא מחלימה.
יש כבר שיפור.
אז כשסוף סוף יוצא לי לראות את הילדים שלי
מסתבר שהבן שלי פורח לא מעקיצות של סוף הקיץ אלא קיבל ... אבעבועות רוח.
כמה כיף לי 😄
מי מתחלף איתי ?
נפילי מרשה לעצמה להתבכיין.
*****************************************************
יצא לי לראות ברקע את התכנית של עודד מנשה מתישהו בטמבלויזיה.
צביקה פיק שר שם את השיר שלו שעופרה חזה שרה בזמנו - יד ביד ..
ויצא לי להקשיב למילים.
(מילים: בצלאל אלוני לחן: צביקה פיק)
אם המים גועשים
וחייך כה קשים
אל תיפול ברוחך
בוא גלה את עצמך
רק בך עוצמה רבה
כמעיין המתגבר
יד ביד הם שיר חוזר
שתי עיניך ועיניי
הם הכוח עד בלי די
הם האור באפלה
יד ביד אם רק תיתן לי יד
יד ביד נצעד את כל הדרך
יד ביד אם רק תיתן לי יד
יד בים אם רק תיתן
יד ביד לאור כל הדרך
יד ביד
יד ביד לאוהבים
אין תקווה לבודדים
יד ביד לחיילים
אל הבית שוב חוזרים
שוב חוזרים
יד ביד לנדכאים
עצובי מבט תוהים
אל האור במרחקים
אל האור שבמרומים
לתקווה בחלומות
יד ביד אם רק תתן לי יד...
אין ספק שהיה לי קל יותר לעבור את השבועות האחרונים עם מישהו לצידי.
אבל להיות תלויה במישהו - כשאת לא בטוחה במאה אחוז שיהיה שם כשתצטרכי אותו (יודעת יודעת, אין תעודות ביטוח) - אולי עדיף להיות לבד. ככה אין את מי להאשים.
אני לבד וזהו.
לא יודעת אם אי פעם אבטח במישהו שוב עד כדי כך שארשה לעצמי להישען עליו.
מאוד מקוה שאם זה כן יקרה אי פעם, אז לפחות שזה יהיה מישהו שבאמת אוכל לסמוך עליו ולא יאכזב אותי כפי שקרה לי בעבר.
הנה מתחיל שבוע נוסף. מעניין מה עוד יכול לקרות ?
נפילי.
לפני 17 שנים. 6 באוקטובר 2007 בשעה 20:28
