נפילי

קצת קשה לקרוא לזה חיים באמת, אבל אני עדיין שורדת.

אמא שלי עברה ניתוח נוסף ואני מתזזת את עצמי בינה ובין הילדים.

זה לא פשוט להיות ליד מישהי חולה. כשנגמרות לך הסיבות שבגללן היא צריך להתעודד, וכל מה שבא לך לעשות זה פשוט לשבת שם ולבכות איתה ולצרוח למה היא ולהבין למה היא צורחת שהיא רוצה למות ושנמאס לה כבר ושאין לה כח.

מה שמוזר הוא, ששתי שניות אחר כך, היא צורחת שלא נתנו לה אנטיביוטיקה עדיין ושיחליפו לה חבישה כי הכל מלא דם...

מצד שני, למה מוזר ? הרי היא לא באמת רוצה למות, רק רוצה להעביר את התחושות שלה.

ואותי זה הורג, קצת בכל פעם.

שיהיה לכולנו שבוע טוב, חודש טוב ובעיקר בריאות ובשורות טובות.

נפילי.