לפני 20 שנים. יום חמישי, 26 באוקטובר 2006 בשעה 4:31
אני מחבקת אותך מרחוק. הכי חזק שאפשר.
יודעת שאתה לא מסכים איתי כרגע
ויודעת בדיוק באותה המידה שזה הדבר הנכון לעשות.
הנכון עבורם, הנכון עבורי והנכון עבורך.
להמשיך ככה זה לא הוגן, כלפי אף אחד.
אני כבר מנסה להסתגל לחיים בלי העזרה שלך,
שלמרות שהגיעה עם תנאים ובהתאם ללוח הזמנים שלך,
היתה מאוד מבורכת.
מאוד.
שלא תטעה לרגע.
יהיה לי לא קל, גם פיזית וגם רגשית.
אבל להשאר ככה – גורם נזק במקביל לתועלת,
ואפילו אם אי אפשר למדוד את היחסיות שביניהם,
אני לא מוכנה להזיק. לאף אחד מאיתנו. בטח שלא להם.
חשוב שתדע, מעל לכל ספק שאעשה כל שאוכל למענך גם בעתיד.
ל.