המקום שלי

6.30 שען מצלצל....לוחצת על סנוז עוד 10 דקות...
6.40.....לוחצת על סנוז עוד קצת...
6.50.....מוציא את עצמי בכוח
מתקלחת חמה וקדימה למלחמה

צדקתי המקומות חזרו אלי....התקבלתי אבל אני לא סגורה על עצמי
מוכרת את עצמי בזול
אני יכולה יותר

סנובית....יכול להיות
איכותית בטוח
לא מוכנה להתפשר על כלום יותר
אמצא את המקום עבודה שראוי בי
אמצא את האדון שראוי בי
עד אז האמת טוב לי לבד.... ואמשיך לסבול כאן בעבודה עוד קצת

לפעמים אני חושבת להיות נשלטת כאן בכלוב זה כמו להיות ילד בחנות ממתקים
כ''כ הרבה אופציות וטעמים שונים שקשה לבחור
לפעמים עדיף משהו מוכר ובטוח מלנסות משהו חדש
לא תמיד הסיכון משתלם
ולפעמים הסיכון מגלה טעימים חדשים ונפלאים
קח את הילד ותראה מה הוא יעשה
אם הוא מוצא משהוא שטוב ולטעמו, כל פעם שתחזיר אותו לחנות הוא יבחר אותו ממתק או אותה סוג
כי זה טוב, זה טעים, וזה מוכר.
קשה לבחור משהו לא מוכר שהפה מזיל ריר ומשתוקק למשהו שכבר היה.
אבל אם קצת שכנוע הוא יקח סיכון הוא יטעם, וזה יהיה לו חדש, אולי אפילו מוזר אבל אם אוהב יחזור שוב

ואגב אני נאמנה לשוקולדים שלי בדיוק כמו שאני לאדונים שלי
אם אין את הממתק שאני אוהבת אני פשוט לא אוכלת

למה האנלוגיה.....כי בא לי

כמה אפשר לשמור על שפיות?
אל תטעו, אני די מרוצה מהחיים שלי
כמעט ולא חסר כלום....כמעט
אבל למה כל יום מרגיש כמו מבחן
כמה עוד אפשר לקום בכוח כי אני יודעת השעה הראשונה כל יום הוא הכי קשה
והשעה הזאת ישפיע עלי לשאר היום

כבר 3 ימים מקיא עלי כל בוקר
הרופאים לא חשבו לעשות רטלין בסירופ? הרי זה מיועד לילדים?
זכוכית עפה היום בגלל חוסר סבלנות
הכי גרוע שכחתי להחליף נעליים אז זה העונש שלי שאבדתי את זה בבוקר

אמנם של כל יום יש חיבוקים ונשיקות
אני מתגעגעת לימים שנהנינו להיות יחד
יש כאלה מעט
הם יודעים שהאהבה שלי אליהם ללא גבולות
הם יודעים שהם הדברים הכי חשובים לי
אבל האם הם מרגישים את זה גם?

היית היום תוכנית ברדיו על מוטיבציה ואופטימיות
The Power of Positive Thinking
אומרים שלכל אחד מגיע לו אהבה ומגיע לו אושר
אז הינה אני אופטימית גם לי יהיה וגם לי מגיע
ועוד מחשבה חיובית מתוך השלוש ראיונות שהייתי, בשבוע אחרון, אחד מהם בטוח יחזיר לי תשובה חיובית
תחכו תראו..

אני מרגישה חיה
האדרנלין רץ בגופי עד כדי כך שאני רועדת
שכחתי את ההרגשה הזאת
שכחתי כמה זה ממכר
שכחתי איך זה להפעיל את הגוף ולעורר אותו
שנתיים לא הייתי
אני מרגישה שאני לוקחת החיים שלי בחזרה
שעה וחצי אינטנסיבי
מחר יכאב
מחר אלך שוב
חזרתי להתאמן
חזרתי לעצמי

I'll kneel before thee
Stripped of all emotion
I'll surrender my dignity
And offer you my devotion

Break the walls that keep me in
The fears that strap me tight
Your trust unlocks the chains I'm in
Your conquer to my fight

ימים של מחשבה, חיפוש פנימי עבר עלי
בצד אחד אנחנו מחפשים את השלילי במקום לראות את הטוב
בצד שני מה זה שווה בכלל אם מחר אפשר לאבד הכל?
אנשים שדיברתי איתם והיכרו אותו אמרו אותו דבר
הלם מוחלט
יום אחד חי והחיים מלאים ואז....נגמר. כל אחד לקח פסק זמן להסתכל על החיים שלו

מה זה אומר בשבילי?
כמה אני מפספסת?
כמה זמן אני מבזבזת במקום לחיות?
אומרים לי שאני חיה יותר מידי על הקצה
ועכשיו מה יגידו?? אני לא רוצה לפספס את החיים שלי כי מי יודע מה יהיה מחר

הרבה מחשבות על העולם שלנו
כי כאן זה המקום שאני הכי חי
האם לוותר עליו שוב למען למצוא זוגיות?
אינני יכולה
בדס''מ אולי לא הכל בחיים שלי
אבל זה מי שאני
חלק ממני

אני יכולה להסתכל על מה שיש ולהגיד תודה
למרות הקושי
אבל רק אני יכולה לעשות את החיים יותר טוב
אני יודעת מה אני רוצה
ולא אאבד תקווה

שבוע טוב לכולנו

יש לי סיפור לספר
הזוי ביותר
למה בכלל לכתוב אותו כאן, כי זה המקום שלי
אבל אולי גם להכניס קצת פרופורציה לחיינו

יש לי זוג חברים, היא חברה מילדות שניהם בתחילת שנות ה30
הם הכירו באתר היכרות (לפחות סיפור הצלחה אחד שאני יודעת עליה)
לפני 3 שבועות נולדו להם בת קטנה ויפיפייה
עד כאן נשמע כמו סיפור שמח

הילדה המתוקה לעולם לא תכיר את אבא שלה

כשבוע אחרי הלידה אבא חלה ממה שהיה נראה כמו שפעת
ישבנו בביתם שבוע שעבר חוגגים את הלידה של בתם
הוא ישב איתנו אבל ראינו שלא הרגיש טוב

הודיע לנו למחרת שהוא בטיפול נמרץ ובמצב קריטי
חיידק טורף....קרסו לו המערכות
הוא נפתר בבוקר
אדם צעיר בראי בתחילת חייו
אינו
אני חושבת על האמא החדשה וצעירה
אני חושבת על התינוקת התמימה

ואני חושבת על כמה אנחנו מתלוננים על חיינו
על כל מה שחסר....
ואנשים תמיד אומרים "עיקר הבריאות"

תכניסו את החיים לפרופורציה
חי את הרגע ותהיה מאושר כמה שאפשר
רק אלוהים יודע מה יהיה מחר

אני משתתפת בצערם

לעמוד בים עם הרוח על פני
הוא דרך אחד להרגיש חופשיה בעיניי
לצלול עמוק תוך השקט אטום
להיות שקועה במים הוא שחרור עצום
לכתוב שירים שחושף את האני
זה שוב דרך אחד להרגיש חופשי
קשור וכנועה, מסורה עד חסרת אונים
היא הדרך להרגיש חופשיה לחלוטין

תן לי הים והמים עמוקים
תן לי לראות לך אותי מבפנים
תן לי הביטחון להיות חופשיה
תן לי מקום ואראה לך את השפחה

AAAAAAAAAAAAAAAAGGGGGGGGGGGGG
GGGGGGGGHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHH!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

סתם היה לי חשק לצעוק ולא יכולתי כאן בעבודה

יום שקט לכולנו 😄 :) 😄

מפליאה ומאיירת חיי בכל עת
מנשימה את נשמתי
משמיעה את הגיגי

יש בי אהבה בלי די

ימים כלילות רק רוצה לא להיות
והמתנה, המתנה המותנית באהבה
נשמה חשוכה
תן לי אותך ולא רק אם
תן אהבה בלי "תן אם...", בלי תנאים

So far, you see the sky
You cry, you don't know why
Its joy, its happiness
The rainbow makes you feel high
So far, you see the sky.

אולי אלבש גלימה זוהרת
אגדיל עקביי ארחיב מימדי
גם זה לא ישמיע אותי וודאי
ואם אקפוץ לגובה מעבר לאופק
אולי גם זה לא יזיז להם את הדופק
מה עוד אעשה כדי לעלות
הדרך שלי, לעבוד, לעבוד,
לאבד לאיבוד,
כל שביקשתי לתת הלך לאיבוד
האם אתרסק ואתפזר לאנחות
או כך ביקום ממשיך להיות
בדרך ארוכה מתישה וקסומה
ולאן?
אינני מקבלת אותה
אולי חשבתי קצת יותר מדי
עלי לעשות דרכי
שכחתי קמעה
אני סתם סתם
מהלכת על פני האדמה
לא חזקה בעוצמה
מתבזבזת על עוד קפה בבוקר
או ללכת לסרט
הבריחה מאהבה עצמית גורלית
כל שאבקש לקבל התפזר באוויר
המביא לא מביא לנשמה
זה

So far...

מפליאה ומאיירת חיי בכל עת
מנשימה את נשמתי
משמיעה את הגיגי

יש בי אהבה בלי די

ימים כלילות רק רוצה להיות
והמתנה, המתנה המותנית באהבה
נשמה חשוכה
תן לי אותך ולא רק אם
תן אהבה בלי "תן אם...", בלי תנאים