ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

המקום שלי

ככה אני וככה תקבל אותי
תיקונים לשגיאות יתקבלו בברכה

כותבת על חוויות, זכרונות, רצונות וחלומות וכל מה שביניהם
לפני 18 שנים. יום שני, 4 בפברואר 2008 בשעה 7:48
למה בעצם אני לוקחת את זה קשה? הרי הוא לא פגע בי...אולי זאת הסיבה ...הצד השני סיים את הקשר ולא פגע בי
אז נפרדנו...עוד אחד שלא הצליח אבל למה אני לא רואה את הצד החיובי?
הוא רצה אותי.....לא נפרדנו בגלל אי התאמה, או חוסר רצון
לא נפרדנו בגלל ריב או כי שנינו רצינו דברים שונים
זה דווקא מעודד אותי ונותן את החיזוק שכאן יש באמת אפשרות למצוא זוגיות
ובמקום להיות שקוע במה שהפסדתי אני צריכה לראות את מה שהרווחתי
ובאמת הרווחתי

ימים חזקים עוברים עלי
אני משקיעה את האנרגיה בלהחזיר את הקריירה שלי
והאמת כל ראיון עבודה מחזק אותי יותר
שחכתי כמה אני חזקה
שחכתי איך הגעתי לכאן מהתחילה
הלוחמת חוזרת....ללא רחמים
לפני 19 שנים. יום חמישי, 31 בינואר 2008 בשעה 4:21
אתמול בבוקר קמתי לחיבוק מהקטן שלי
הגדול לא ישן בבית ובאמצע הלילה הקטנצ'יק ניכנס למיטתי כדי להתכרבל
האמת אם לא היה לי כ''כ קר הייתי מתנגדת
אבל זה דווקא היה מתאים גם לי

הלכתי להתקלח והתלבשתי וכמו כל בוקר בקשתי ממנו חיבוק
זה הדרך שלי להוציא אותו מהמיטה
לחבק אותו עד המטבח ששם מחכה לו הקורנפלקס ומשימת הבוקר לקחת את התרופות

אתמול בבוקר היה קצת שונה
תוך כדי החיבוק והסעה למטבח הוא מרים ראשו ועם היד הקטן שלו משדר את שערי מאחורי האוזניים

"אמא את יפה"

אני שומרת הרגעים הקטנים האלה במקום סודי, שהכוח כ''כ חסרה לי

אולי לאט לאט משתפר אבל עדיין אנחנו בשיא המלחמה

תודה לך קטן שלי על הרגעים הקטנים

היום הלך לבית ספר בלי תרופה
מקווה שיחזיק מעמד

לפעמים פשוט עדיף ללכת לישון
עם העצבים ועצב של אתמול והחוסר
הלכתי לישון מוקדם
היום אתחיל להתמודד שוב

יום מוצלח לכולנו
לפני 19 שנים. יום שני, 28 בינואר 2008 בשעה 10:43
לא לא, לא בשביל הפטיש שלי לאקדחים
צלף מקצועי, להעביר כדור אחד קטן וחמוד, לראש הדפוק שלו

אני התגרשתי איך זה שאני עדיין מגדלת 3 ילדים
נולדו לי רק 2

כמעט שבועיים לא דבר איתם
יש לי נתיה לתת לבן שלי את הטלפון שהוא מתקשר כי אין לו מה להגיד לי.
אבל הפעם אמר "לא רוצה אותך, תן לי את אמא" עדיין לא מבין כמה מילים פוגעות

התקשר אלי שוב היום.
שאלתי אם לוקח את הבנים בסופ''ש
"לא יודע, לא בא לי עליהם, הם לא מתקשרים אלי"
לא פלא אין לו חברים "הם לא מתקשרים עליו"....מסכן
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגררררררררררררר"
הם הילדים אתה ההורה, תרים את הטלפון ותחייג!!
הלוואי שיכולתי לוותר עליו לגמרי....אבל מה לעשות, לא רק הם צריכים את הסוף שבוע אחד בחודש שהם אצלו

ולפני שיעצרו אותי על חשש שאני רוצה להרוג
אני שפויה
ההתחלה היית בציניות
אני מעריכה את עצמי והילדים שלי יותר מידי

אבל עדיין דרוש צלף.....הפעם בשביל הפטיש שלי :)))

אם לא אצחק אבכה ואני מעדיפה שיצחקו איתי
לפני 19 שנים. יום שבת, 26 בינואר 2008 בשעה 16:57
אני יפה!!!!!

או פשוט הצלם מאוד מוכשר
לפני 19 שנים. יום שבת, 26 בינואר 2008 בשעה 14:16
אז למה אני עשיתי את זה?
שאלתי את השאלה הזאת מהרגע שהחלטתי לעבור את האתגר.
העיקר ...לפרוץ גבול
והיה לו ברור שאם לא יפתיע אותי ויגיד תבואי היום....כנראה לעולם לא הייתי קופצת למים.

אז אולי הצטרפתי למועדון הדוגמניות של Bondage
אבל לא כדי לפרסם את עצמי בכלוב
ולא כדי להראות לכולם מי אני ומה אני

עשיתי את זה בשבילי
להתגבר על הפחדים שיש לי
יש לי לא מעט, אבל במקרה כאן היו שתיים.
הפחד או המבוכה שיש לי עם עצמי עירומה
ויחד עם זאת להיות כך מול מצלמה

אמנם שזה היה כרוך לזה שאני נתתי לאדם זר לראות אותי עירומה
אבל היו עוד 500 לפני...מה כבר יראה שלא ראה עד היום?

לפחות שאהיה בת 70 והכול נבול, ומה שלא אמור ליפול כבר נופל
יהיה לי תזכורת מהימים הטובים.. שדווקא הגוף היה בשליטתי
אולי אז אסתכל אליהם בגאווה (מקווה לפני....טוב ברור שלפני אני כבר על קוצים ..אבל אחרי שיעבור הביקורת )
מה שכן אולי לא סיפור שאספר לנכדים

נהניתי
אני גאה בעצמי
מי יודע אולי חוויה שיחזור על עצמו

Bondage תודה על הסבלנות ......
לפני 19 שנים. יום שישי, 25 בינואר 2008 בשעה 17:43
הייתה לי כוונה לכתוב פוסטים ארוכים בסוף שבוע הזה
פוסטים חיובים
על החוויה אתמול, שיצאתי, והכוחות שצברתי ברחבת הריקודים
על החוויה המדהימה שהיית לי בצילומים עם Bondage
אבל לא בא לי...אולי בהמשך

במקום, אפילו שאני מנסה להמשיך ולשכוח את מה שהיה יכול להיות, לא מצליחה
מוקדם מידי.....ואני לא יכולה לשנות את המציאות
הזמן יעשה את שלו
אני אופטימית
כרגע פשוט צריכה להפנים
ולהעריך את מה שנשאר
אני מודה על מה שנשאר ...זכיתי בחבר יקר

מוקדש ל ש.ע.
לפני 19 שנים. יום שלישי, 22 בינואר 2008 בשעה 4:44
ישבתי שיחה עם המנכ''ל אתמול
שאל אותי אם אני מזוכיסט
מה!.. הוא ראה את הכלוב פתוח אצלי???
לא.. פשוט כנראה אני כזאת שקופה...
אבל הוא צודק.... למה שאני למטה אני גם בועטת לעצמי

ניסיתי להתפטר
מזוכיסט אמרתי...אני אוהבת לקחת סיכונים לא מספיק שאני המפרנסת היחידה.
אבל אני עקשנית כזאת אם לא טוב לי אני חותכת
ניסיתי כנראה לא הצלחתי
מחכה לתשובה מתי אני יכולה לסיים בינתיים אמשיך את תפקידי
רציתי להיות בבית קצת להתרכז בילד אבל בשביל זה הוא יודע שאני זקוקה למכתב פיטורים
וכנראה חושב שאם לא יתן לי תשובה ויניח לי אני אשכח

אני צריכה הקלה כרגע, קצת שקט.... כן רוצה להניח את הראש
זה לא אפשרי אז עושה בדרך שונה
אומרים ששינוי זה כמו חופש
כבר מחפשת במקביל וזה אופטימי אבל אני לא רוצה ישר להתחיל משהו חדש
אין לי מספיק כוחות

הצד החיובי
הילד פעם ראשונה בחצי שני אמר שהוא אוהב ללמוד
הגענו לפשרה איך לקחת התרופה ואמנם עדיין מנסה כל יום להתנגד כבר אין מלחמה
והצעד הענק ביותר שהסכים ללכת איתי לטיפול (אמנם שלא יודע שזה טיפול)

כנראה למרות הרגשה של חסרת אונים אני עדיין שומרת על קצת חוזק
סופר-וומן אני לא
לוחמת עד הסוף עד שאשבר
לפעמים זה קורה הרבה
אבל יבוא היום שלא יצליחו לשבור אותי יותר
לפני 19 שנים. יום שישי, 18 בינואר 2008 בשעה 10:28
תן לי מקום להרגיש בטוחה
תן לי מקום לברוח
תן לי מקום להיות חופשייה
תן לי מקום לשמוח

תן לי מקום לעצום את עיניי
תן לי מקום שלי
תן לי מקום להפסיק לחשוב
תן לי מקום להיות.......אני
לפני 19 שנים. יום שני, 14 בינואר 2008 בשעה 14:37
אין לי ספק שהבן הקטן שלי הוא דום "in the making"
הרי אין מי ששולט באימא שלו יותר ממנו
אבל לשמוע אותו עם אחרות גורם לי לצחוק
טוב גם ברור שהוא שולט בכולם בבית ספר אבל לא לזה התכוונתי...

ששש אל תספרו אבל הוא התקלח עם הבת של חברה שלי
בגיל שלהם זה עוד מקובל
"את יכולה לנשק לי את היד" הוא אומר לה
"לא" היא עונה "אני אנשק לך את הרגל"

והמתוק שלי
האפטר קייר שלו
זה לסרק לה את השעיר

אימא גאה
אימא סוטה
אם לא בשביל אימא לפחות דום אחד יהיה בבית

טוב זה בהומור כמובן...
לפני 19 שנים. יום שני, 14 בינואר 2008 בשעה 4:31
למה כל יום מתחיל עם מלחמה?
לא פלא לי כבר אין כוח לקום
לילות ללא שינה (כואבת ומשתוקקת)
מחכה ליום אחד של בריחה כדי להמשיך עוד טיפה

קשה לשחק גם ההורה הטוב וההורה הרע
אבל אין לי ברירה
בצד אחד מעירה אותו ונלחמת איתו חצי שעה עד שהוא נכנע ולוקח את הכדור
ובצד שני מרגיעה אותו אחרי
(כולם אומרים שאחרי כמה ימים יבין שאין מה לעשות ויתחיל לקחת, אבל מצחיק שהכולם האלה רופאים שאינם ילדים מטופלים)

היום העצבים שלי הצליחו להשתלט עלי
אין כוח להמלחמה הזאת יותר
אם הוא לא נכנע אז בכוח
וישר אני נותנת לו שוקו כדי להרגיע את הטעם המגעיל שנשאר לו בפה
רק שהוא לא יודע שבתוך השוקו יש כדור הרגעה
האם אני היחידה שרואה משהו לא בסדר בתמונה הזאת??

לפחות הוא נותן לי גם להיות ההורה הטוב ולנשק ולחבק אחרי.

כל בוקר כמעט מאחרים
כל בוקר ממשיכים שנינו עם דמעות

ואני אמורה לבוא לשבת בעבודה ולהמשיך לעבוד כמו יום רגיל
אינני יכולה יותר

מקווה לטוב
מצפה לגרוע
אבל למה אין איזון

וואו כמה שלילית אני יכולה כבר להיות???? טוב שגם לא כותבת על השני
כתבתי, הוצאתי, עכשיו להדביק חיוך ולשחק תפקיד של מישהי ש"הכל בשליטה". אולי אצליח

יום חיובי לכולם!!