לפני 19 שנים. יום רביעי, 2 בינואר 2008 בשעה 5:20
האם זה עוזר לזוגיות?
קיבלתי משימה
ואחרי שהתגברתי על הפחד הראשוני ודיוני עצמי של אמון, התחלתי לחשוב
ואני מודה לך
כמה זה באמת טוב שרמת החיים שלנו השתנה עד כדי כך שאנחנו מנהלים אותו דרך המחשב, אינטרנט, מצלמות, הודעות טקסט ומסנג'ר?
האם ימים שלמים של שיחות במסנג'ר יכול באמת לשקף רמת המערכת יחסים או האם זה מוציא אותם מפרופורציות? האם זה מזרז היכרות או מעיק? (כן כנראה חשבתי יותר מידי)
פעם הכל היה מתחיל עם פגישה, יושבים מול אדם זר ולא מכירים אותו ושום דבר אליו, ולאט לאט מתחילים לחבר חלקים של פאזל גדול. שיחות טלפון היו כי היה משהוא חשוב להגיד או רק לשאול מה נשמע כדי להתחיל לבנות קשר בסיסי. בין שיחה ופגישה לא היה הרבה יותר.ההרגשה של זוגיות היה דגרתי. מתחילים לדבר יותר, להפגש יותר עד שנעצב משהו עמוק יותר. הזמן בין לבין גרם לגעגועים שגם חלק לא פחות חשוב בתחילת קשר.
היום עם כל הטכנולוגיה אפשרי ההרגשה היא אחרת. גם אם לא נפגשים מיד או הרבה, עם היכולת להשיג אדם 24/7 כי יש פלפון צמוד או לשוחח איתו במסנגר אחר שנפגשים או למחרת על הבוקר, נותן את ההרגשה שנכנסים לקשר בפול גז ,כי תמיד אפשר להתחבר ולשוחח. אבל האם זה טוב לנו?
אני לא טיפוס שיוצאת מהבית בלי סיבה. גם לא כלכך יכולה כי אני מגדלת משפחה לבד. מידי ערב אני בבית ואחרי שהילדים נרדמים מוצאת את עצמי מול המסך. ובכלל היום 90% מעבודתנו מתנהל דרך אותו מחשב. איך מוצאים את האיזון מעבר למשמעת עצמית? אין גבולות לכמה אדם יכול לעשות שיש מולו מסך. מתחברים לעולם החיצוני ישר מהכיסא ולא מרגישים את הלבד, לא צריכים לשים פנים כי גם ככה לא רואים. אבל ההתמכרות הזאת כמה הוא משקף את המציאות? האם אנחנו הופכים להיות תלוים בהטכנולוגיות כדי למלאות את חיינו?
אני זוכרת הפגישות המדהימות שלנו, של בזכות ימים שלמים של שיחות ההרגשה שסוף סוף היינו פנים מול פנים היית כלכך אחרת. אני כבר מכירה את האדם שמולי, הוא לא כל כך זר. לא היה את הביישנות הראשונית. האי-נוחות וכל מה שהיה אז שמערכות התנהלו במציאות בלבד. להפגש זה כבר לא התחלה של הרכבת הפאזל הוא באצם השלמתו.
ומה קורה שסוף סוף, בין כל השיחות האין סופיות והיכרות אתה מוצא את האחד שכן רוצים להמשיך איתו את הדרך המציאותי? האם היום זה בכלל אפשרי לגמול מהטכנולוגיה והפיתויים של אחרים ולהשקיע.
אדוני..אני מודה לך
אני מודה לך על זה שהכנסת פרופורציה
שהכנסת געגועים
ושנכנסת אותי למציאותך
ותודה על השלמות שעות שינה
*********************************************************************************
שקט של הלילה
הבית שלי די מזכיר לי את האינטיפדה (טוב לא הייתי בארץ אז, אז אולי אני טועה )
הילדים רבים על מי משחק ראשון במחשב
לפעמים הקטן זורק חפצים מעצבים וחוסר שליטה (טוב אני כותבת עליו מספיק כדי להבין שיש כאן בעיה)
יש מלחמה אין סופית בין החתולים והכלבה על גבולות וטריטוריה
ובעצם הגורמים כאן זה החתולות כי מה לעשות הם היו כאן קודם.
פשוט מהומה.
אי אפשר שהם יהיו באותו חדר כי יש ציפורניים שנשלפות לכל כיוון מסכן מי שנתקע ב"קרוס פייר" (אש צולבת)
אם החתולה תיצא מהחדר ותכניס רגל אחד לסלון התחרות מתחילה. האם היא תצליח לרוץ ולהגיע מתחת השולחן פינת אוכל לפני שהכלבה תתפוס אותה.
חייבת לציין החתולה תמיד מנצחת
ואז פתאום הפסקת אש...
הילדים לזמן אחרון רוצים לישון באותה מיטה, ראש לזנב ויש לחישות וצחוקים עד שארץ החלומות מגיע ולוקחת אותם אל מסע
אני מתעוררת באמצא הלילה תקוע בין חתול וכלב שלאחרונה התחילו לחשוב שדווקא בזכותם אני ישנה לבד.
הכלבה שכלכך חסרת משמעת (לא אני) יודעת לפתוח דלתות ואמנם שאני נגד לחלק את מיטתי עם כל דבר אחר שלא בן אדם, מוותרת בלילות הקרות שיש לנו עכשיו
אומנם שכל אחד בצד השני של הגבול (ואני הגבול) הם חיים או ישנים בשלום עד אור הבוקר ששוב המלמחמה מתחילה
