המקום שלי

אני כבר כותבת כאן יותר מחצי שנה
וכן כמו כל בני אנוש, יש משהוא שמוסיף שאני יודעת שיש אנשים שקוראים את מה אני שופכת מהלב
עוד יותר מחמם שיש תגובות מאנשים שמעודדים
זה נותן לי להרגיש שאני לא כלכך לבד בדרכי.

אני לעולם לא הייתי חושבת שעזרה יבוא מכאן
ואכן אנשים כן פונים אלי כדי לייעץ ואפילו לעזור
לפעמים הערך שלי באנשים כלכך סקפטי שאפילו העזרה אני חושבת בא עם מטרה אחרת

אמנם שבקשת שאין צורך להודות אך רק להצליח
אני חייבת להודות לך כי לא רק נתתי לי תקווה
אתה גם החזרתי בי אמון

מי היה חושב שכאן, מהכלוב
המקום שאנחנו הכי סוטים
הייתי מוצאת עזרה להבן שלי

אתמול היית לי שיחה עם מישהי שרוצה לעזור
שיש לה היכולת ואמצאים.
בלי עזרתך כאן לא הייתי מגיע אליה לעולם

אנחנו עוד לא בתחילת הדרך אבל יש כיוון
ויש תקווה
ולך אני מודה
אין לי צורך להזכיר את שמך
אתה יודע מי אתה
ובזכותך, היום קמתי עם תקווה

תודה לך וכל מי שתומך ומעודד
לא פלא אני נמשכת יותר ויותר להקהילה

יום מקסים לכולם
ממני
טייני

Into the distance, a ribbon of black
Stretched to the point of no turning back
A flight of fancy on a windswept field
Standing alone my senses reeled
A fatal attraction holding me fast, how
Can I escape this irresistible grasp?

Cant keep my eyes from the circling skies
Tongue-tied and twisted just an earth-bound misfit, I

Ice is forming on the tips of my wings
Unheeded warnings, I thought I thought of everything
No navigator to guide my way home
Unladened, empty and turned to stone

A soul in tension thats learning to fly
Condition grounded but determined to try
Cant keep my eyes from the circling skies
Tongue-tied and twisted just an earth-bound misfit, I

שלוש מילים שמעתי אתמול

"אמא אני אפס"

איך ילד בן 6 היגיע למצב כזה, שזה מה שהוא מרגיש וחושב?
האם אני גם אחד מאלה שגרם לו לחשוב כך?

פריצת דרך קטנה
אור בקצה המנהרה
הוא מסכים לקחת התרופה

?Is it too little too late

הבעיות שלו כבר לא קשור לזה שהוא לוקח תרופה או לא?

אני לא ראיתי ילד בגילו עם היכולת חשבון שלו!!
אני לא ראיתי ילד בגילו שבלי לדעת לקרוא יודע כמעט כל שחקן כדורגל וכל קבוצה שקיים כאן הארץ!!
אני לא ראיתי ילד בגילו שמצליח לשחק משחק מחשב רק בלצפות פעם אחד איך אחיו הגדול עושה!!

הילד לא אפס

אבל לשמוע את המילים......

יותר נמוכה ממה שאני מרגישה עכשיו פשוט לא יכולה להיות..

ישבתי אתמול על קפה (טוב לי תה עם חלב) הרבה סיגריות ושיחה עם ידידי
Deep Diver
שיחת נפש שרק הוא יודע לעשות לי
כמה סטירות התעוררות ובמקרה הזה אני יודעת כמה הרצון שלו היה שהסטירות האלה יהיה אמיתיים.
אבל כמו שתמיד אומרת לו אם רציתי להמשיך לקבל סטירות לפנים
הייתי נשארת נשואה.
שוב הוכיח לי כמה אהבה היא עיוורת
או פשוט כמה אני מסתובבת כאן כבר זמן רב עם כיסוי עיניים.
אני משווה את עצמי לסוס, כמו התמונה בפרופיל
אבל האם אני כבר מסתובבת עם בלינקרים בעיניים שאני רואה רק מה מולי ולא מה מסביב?

אי לא אבדתי את העקרנות שלי
אני לא איבדתי את התקווה שלי
אני לא איבדתי את האמון בי
אבל כן מאבדת קצת את עצמי
אבל כמה זה באמת דבר לא טוב?
מה רע בלרצות לברוח!!

דחו לי את השיעור הריקוד להיום בבוקר
אני חולה אבל בשביל להרגיש קצת חיי הכרחתי את עצמי ללכת
עם חום אבל אולי עוד טיפה הזעה יעזור

הוא לא לקח כדור היום
כמו שוטר עמד לידי שהכנתי לו ארוכת בוקר
(הצלחתי לשים את זה בארוכת עשר)
הילד לא רוצה ללכת לבית הספר
לא רוצה עזרה
וימות לפני שיקח את הרטלין
אני אמור לתת לו את זה בכוח? (ניסיתי לא עוזר)

הייתי בהתחלת הקומבינציה שלי רק בהתחלת הריקוד
אפילו לא סוף שיעור הראשון והבית ספר מתקשר
ביקשו שאבוא. אמרתי שאסיים את השיעור קודם (זה הדבר היחיד שאני מרשה לעצמי)
מאוחר מידי הריכוז הלך הגוף מתכווץ ושוב בא לי לבכות

היועצת עם דמעות בעיניים
"לא יודעת מה להגיד לך"
"הוא ילד כ''כ מתוק אבל לא מתאים לו כיתה א
הוא מתדרדר, אפילו לא מזהה אותיות
Hellefuckingluyia !!!!!!
אני כבר אומרת את זה מהשבוע השני של ספטמבר

היית ועדה עם הערייה, אמרו שיקראו לי
זה היה לפני חודש
מה עכשיו????
איך מחזירים ילד לגן שהם היחידים שלא משתפים פעולה?
מה עכשיו מישהו יכול להגיד לי ??
וגם זה לא בטוח הפתרון

שמישהו יעזור לי כבר!!!!!!!!!!!!!!

שאמצא את הכוח אכתוב

כמה זה קשה להפוך את הדמיון למציאות
הקול החודר כבר כ''כ מוכר לי
אני עוצמת עניים ורואה אותך מולי
אני, על הברכיים, אתה, מלטף את ראשי

המילים שלך ממלא אותי בציפיות
הליטוף, עוטפת אותי בתקווה
הרצון שלנו, הפחד, התשוקה
עוד צעד אחד ואהיה שלך

אני מוצאת את עצמי בודקת את הגבולות שלי
מאתגרת את עצמי, אני נחנקת מהחיים
וצריכה קצת אוויר משלי.
דוחפת לקצה..
דברים שעד היום לעולם לא היה מקובל, אני מכריחה את עצמי לנסות
כמובן שלא כל הגבולות.......צעד צעד, פרה פרה

האישה הקטנה שבכלל לא רצה להיות חלק מהקהילה
עכשיו רוצה להתחשף בה
אני מכורה להאדרנלין
רוצה לטעום מהחיים עוד יותר
הנמרה סוף סוף יצא
אבל היא קצת חסרה שליטה

מאז שאני זוכרת אני כותבת
זה הדרך שלי להוציא דברים החוצה
מגיל הבגרות כתבתי יומן, היום זה בלוג
כל הסודות שלא יכולתי לספר לאף אחד כתבתי שם
תמיד הייתי החברה של כולם אבל שומרת הכל לעצמי.
עד היום מעניין אותי מי בסוף מצא אותם וקרא אותם.
אחרי שאזבתי הבית ובאתי לכאן אין לי מושג מה קרה להם.

השיר הראשון כתבתי בגיל 14 בערך ובשביל השעשוע אכתוב אותו גם כאן.
אבל רק החלק הראשון כי לא זוכרת השאר וכמו היומנים גם השירים נעלמו.

יש משהוא משחרר בלכתוב ולהוציא הכל החוצה וכבר כמה זמן אני עושה חשבון
מה לכתוב ומה לא לכתוב בבלוג שלי
האם אני כלכך חלשה שאני כבר משרתת כולם או פשוט כלכך חזקה שמפחדת לראות לכולם?

אתמול כבר לא יכולתי, כמו הר געש שמתמלא בתוכי....כתבתי.
היום כבר יום חדש, בהיר יותר
חשבון, אמנם הצד החזק שלי אני לא אעשה כאן
ככה אני וכך תקבל אותי

וחברים תזכרו השיר הבא היה מילדה בת 14 אז בלי יותר מידי צחוקים 😄

The autumn leaves are falling to the ground
In the early morning only the birds make a sound
The sun says goodbye to the ruler of love and takes over the day
I see life through the eyes of love, since you have come my way

יום רגוע לכולנו

התחשק לי להיחשף לגמרי
להיות ערומה כאן
אין לי מושג למה

מאז הפעם ראשונה ששמעתי את המילה בדס''מ עברו יותר מ-3 שנים
אפילו ברחתי לשנה.
אני מודה לאדון הראשון שלי שחשף לי את העולם הזה.
אם אתה קורא את הפוסט....
אז ידעת כמה רציתי שתקלר אותי, הפתעתי אותך,
לא היית מוכן.
לא חשבת שונילית כמוני תגיע לאן שהגעתי.
כמה רציתי שתיקח אותי לשם, המקום שאני בכלל לא ידעתי שקיים בי.
גם אחרי יותר משנתיים כששמעתי שוב את קולך, הבנתי כמה חזקה שליטה יכול להיות.
כמו אהבה ראשונה, כנראה ככה זה גם עם האדון הראשון.......לא שוכחים.

למרות החוויות הלא נעימות, ולצערי היו כמה,
ולמרות כמה ניסיונות יותר ופחות מוצלחים,
מסיבה אחת או אחרת לא נתתי את כולי אף פעם.
רק נסגרתי יותר.

מאז שהתגרשתי ועד היום, אהבה של ממש חוויתי רק פעם אחת.
אבל זה לא היה בעולם הזה.
הגעתי קרוב, אהבתי אנשים, אבל לא האהבה הטוטאלית הזאת שלא רואים שום גבול.
לפעמים ניסיתי לשכנע את עצמי שאני מרגישה יותר ממה שבאמת היה שם.

סשנים התחילו להיות מחשבות ופנטזיות ולא דברים שהיו קיימים במציאות.

יש לי חברה מדהימה, היא החברה הטובה, המשפחה שחסרה,
פעם אמרה לי:
"המתנה הכי גדולה זה לא להיות נאהבת זה לאהוב באמת"

נכנסת בדלת האחורית.
רציתי להיות שם בשבילך כי היה לך כלכך קשה.
לא הייתה לי כוונה.
לא חיפשתי.
אבל פשוט קרה לי.
התאהבתי בך.
איך? למה?

גם עכשיו כשאני יודעת שלא תהיה שלי,
מנסה למצוא סימן, סיבה לחכות, מילה אחד
הכאב שלך פוגע בי לפעמים
כל הסימנים שם, אתה היית ברור
זה פשוט לא אני.

אני שם בשבילך כשתרצה. פשוט כי אתה יקר לי.


If you love someone set them free....if they come back they are yours, if they dont they never were