בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סופרפוזיציה

כשנבדוק נגלה מה קורה בפנים.
לפני שנתיים. 16 במאי 2022 בשעה 21:24

איך אני יודעת את זה? כי כבר,שעה וחצי היא בוכה לו בטלפון בקולי קולות, מחוץ לדירתה שמתחת לחדר הילדים. ולמרות שהיא העירה את הבת שלי ואילצה אותי לסגור חלונות ולהפעיל מזגן,לא ירדתי לבקש ממנה להיות בשקט. לא רציתי להביך אותה ברגע כזה.

 זה היה פשוט נורא ואיום כשאמר לה, והיא פרצה בסוג של יללה ואמרה: "אני מתחננת, אל תעשה את זה!" וכנראה הוא אמר לה שלא טוב להם ביחד, כי היא אמרה: "מה לא טוב??? טוב לנו ..."

הייתי במקום הזה, ולא פעם. זרקו אותי שוב ושוב והתכווץ לי הלב לשמוע אותה מתחננת. ידעתי שאני לעולם לא רוצה להתחנן שוב לגבר שלא יעזוב אותי. אני לא רוצה להיות סמרטוט רגשי מול אף אחד. 

יש שקט. אני מניחה שההבנה מתחילה לחלחל אליה. הוא עזב. עכשיו היא תלך לבכות לתוך הכרית, או להשתכר. אולי שניהם. 

לפני שנתיים. 14 במאי 2022 בשעה 19:59

אז זה היה קשה. חזרנו מאוחר מארוחה משפחתית אצל אחי, והילדים היו היפר והתקשו להרגע. עד שלא הייתי באוטו עם הווייז דלוק, לא האמנתי שאני אשכרה הולכת למסיבת סאדו. השעה הייתה קצת אחרי חצות כשהגעתי לטאבו. הם פתחו ב23, אז קיוויתי שהמסיבה תתרומם. 

ארבעה גברים שונים ביקשו להכנס איתי בדרך מהאוטו למועדון, והיה מדובר בכמה מטרים בסך הכל. לכולם סירבתי. 

לא מייד הכניסו אותי, אבל חיכיתי בסבלנות, יען כי אני בחורה מנומסת. בכניסה נתנו לי תדריך מה מותר ומה אסור לעשות במועדון, והציפיות נסקו. אבל כשהגעתי לא התחברתי בכלל לאווירה. זו נראתה כמו סתם מסיבת ריקודים, ואני חיפשתי בדסמ. אז חתכתי לדנגן. בדנגן מייד הרגשתי בבית. הסלקטורית בכניסה הייתה חמודה וחמימה. הדורמן היה חביב. ואף אחד לא נתן לי תדריך. הכל הרגיש לי רגוע יותר. בתור לכרטיסים הסתכלתי מאחורי וראיתי סוטים חביבים בכל הגילים.  לא הרגשתי כזאת זקנה. איך שנכנסתי ראיתי אדונים ושפחות עם קולר ורצועה, וידעתי שהגעתי למקום הנכון. היו הופעות טובות, היו סשנים ספונטניים, הייתה עמדת איפור והייתה אפילו חנות פטיש באמצע המועדון! רכשתי שמלה נחמדה. המוכרת הייתה אמהית, ואני כנראה הייתי מוצפת רגשית ובמאניה. הכל נראה לי וואו, אפילו הפיפי על מושב השירותים. חבל שאמא התקשרה והרסה לי את האופוריה. היא פחדה שהילדים יקומו. 

 

בקיצור, עשיתי את זה. הבצורת נשברה!

 

*אף אחד לא הרביץ לי*

לפני שנתיים. 13 במאי 2022 בשעה 9:54

מתוכננת להיום, בשעת לילה מאוחרת. עת ינומו ילדיי, וסבתם בחדרה, אשא רגליי למסיבת סאדו זו או אחרת, ואסתלקה!

 

WIsh me luck!

לפני שנתיים. 12 במאי 2022 בשעה 16:52

הכל מתחיל, היא אמרה, באהבה עצמית. א ת צריכה לחשוב שאת מתנה. יש לך נפש יפיפיה, אבל החיצוניות שלך לא מהדהדת את זה. חייבת להיות איזושהי הלימה.

ובכיתי, כי היא צדקה. להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי זה אומר גם חיצונית. הזנחתי את עצמי, כיערתי את עצמי, כי פחדתי. כי פחדתי שיפלשו לנפש שלי דרך הגוף שלי ויפגעו בה אנושות. זה כבר קרה בעבר. אבל כיום זה משחק לרעתי. ההבנה היא שבגיל 46 אני חזקה מספיק. שקשה הרבה יותר לפגוע בי בצורה כזאת. שאם אני רוצה שיראו וירצו את הפנימיות שלי- זה מתחיל בגוף. 

עבור נפגעות תקיפה מינית ופוסט טראומה מורכבת, זו הבנה קשה ומפחידה. מ ו ת ר לי להיות יפה, גם מבחוץ. מותר לי, אני חייבת לעצמי להיות, הגרסה הטובה ביותר של עצמי, בכל מובן אפשרי. 

לפני שנתיים. 12 במאי 2022 בשעה 9:14

אני חושבת שמצאתי לעצמי שולטת. 

 

סשן הטיפול המיני הראשון שלי היה חזק מאוד. בכיתי כל הפגישה. הותוותה דרך. יש לי עבודה לעשות... 

 

לפני שנתיים. 12 במאי 2022 בשעה 5:56

ייתכן שאוכל להגיע לאיזו שעה. אשמח להכנס עם מישהי שאני מכירה, או זוג.

לפני שנתיים. 11 במאי 2022 בשעה 15:55

מר נכון נכנס בדלת,

ויצא מהחלון.

מר נכון עושה לי טיזינג,

מותק- לא היום. 

 

כבר לא רודפת אחריך.

אם תבוא- ברוך תהיה.

ובינתיים אתרגש,

עם מי שרק ארצה. 

 

מר נכון, מספיק חיכיתי.

כבר שבעתי משחקים. 

אם תבוא יהיה נפלא,

ואם לא, סתם נעים. 

 

זה שאתה נושם, זה לא אומר שאתה חי.

זה הזמן ללכת עד הקצה ואז עוד קצת,

ודי.

לפני שנתיים. 11 במאי 2022 בשעה 12:01

מוכלת, מובלת, חפונה,

בפינה קטנה.

אני כך כך מתגעגעת. 

 

להרגיש מושכת,

נחשקת, 

סקסית,

רצויה.

כמה שזה חסר לי. 

 

לנשום אל הכאב שלך,

ליפול לתוכו בעיניים עצומות,

ולדעת שתתפוס.

 

ההשתאות והעונג שלך,

לנוכח ההתמסרות שלי,

הצרחות והצחוק המתגלגל.

האם אי פעם זה יקרה-

שנית?

לפני שנתיים. 10 במאי 2022 בשעה 19:34

מין חוסר מנוחה. חושבת שגם ישנתי יותר מדי בצהריים, אחרי יומיים שלא ישנתי מספיק בלילה. מקווה שמחר יהיה יום יעיל יותר. המוון קורה בחיים שלי עכשיו, וקצת קשה לי לעכל הכל. גם המון שינויים שכבר וויתרתי עליהם ופתאום אני חושבת שאולי בכל זאת אפשר. רנסנס? 

מעניין, אבל לא בא לי לאונן. לא בא לי לצפות בפורנו. פתאום זה מרגיש לי כל כך מזוייף... פחות בא לי על סיפורים של אחרים. בא לי על הסיפור שלי. 

לפני שנתיים. 10 במאי 2022 בשעה 8:11

בטרם יקחו לי את הרישיון. אולי אפגוש שם את האחד שלי? מה הסיכויים? כי כמו המשיח, הוא אמור להגיע ממש כל שניה, עכשיו, היום. אולי הוא יצוץ כשארד לזרוק את הזבל. או במכולת. או כאן. אין לדעת. אבל כל הקוראות בכף היד נשבעו שהוא אמור להגיע סביב הזמן הזה. 

אולי הגיע הזמן לחדש את הקריאה. איפה בטי בום???