איך אני יודעת את זה? כי כבר,שעה וחצי היא בוכה לו בטלפון בקולי קולות, מחוץ לדירתה שמתחת לחדר הילדים. ולמרות שהיא העירה את הבת שלי ואילצה אותי לסגור חלונות ולהפעיל מזגן,לא ירדתי לבקש ממנה להיות בשקט. לא רציתי להביך אותה ברגע כזה.
זה היה פשוט נורא ואיום כשאמר לה, והיא פרצה בסוג של יללה ואמרה: "אני מתחננת, אל תעשה את זה!" וכנראה הוא אמר לה שלא טוב להם ביחד, כי היא אמרה: "מה לא טוב??? טוב לנו ..."
הייתי במקום הזה, ולא פעם. זרקו אותי שוב ושוב והתכווץ לי הלב לשמוע אותה מתחננת. ידעתי שאני לעולם לא רוצה להתחנן שוב לגבר שלא יעזוב אותי. אני לא רוצה להיות סמרטוט רגשי מול אף אחד.
יש שקט. אני מניחה שההבנה מתחילה לחלחל אליה. הוא עזב. עכשיו היא תלך לבכות לתוך הכרית, או להשתכר. אולי שניהם.