סופרפוזיציה

היא אמרה: הכל מתבלבל לך. היא אמרה: איפה איבדת את עצמך? 

הייתי מפוקסת. הייתי במקום הנכון. ואז סטיתי לגמרי, סטיה חדה, והתנגשתי בקרחון. 

אני צריכה למצוא את עצמי מחדש. מחפשת עוגן. הכל מטושטש. אני מטושטשת. 

והיא אפילו לא מציעה נחמה, היא רק שואלת שוב ושוב: איפה את? 

יש זמן להתפרק וזמן לבנות. 

עכשיו בונים, ועולים למעלה, בשיפוע הכי חד שאפשר. 

 אני בונה מדרגות לגן עדן. 

אני אוהבת בלוגים ואני מציצה בלא מעט כאן מדי יום. וסתם, כי אני כבר מתחילה להרגיש איכסה מזה, רציתי להגיד: אני לא אוהבת בלוגים לעגנים. יש פה לא מעט בלוגים שנראה שכל תכליתם היא ללעוג לאנשים פה. לקהילה שמתכנסת פה. ובאופן ספציפי לבלוגים אחרים. אני חושבת שזה ממש פוגעני. אנשים כותבים כאן על רגשות שלהם. על דברים אישיים בחיים שלהם. אתם לא חייבים לקרוא אם לא בא לכם. אתם לא חייבים לאהוב. אתם לא חייבים לאשר את הסגנון, התחביר, או אוצר המילים. 

אבל הם כותבים. הם חושפים חתיכה אישית מעצמם. המינימום שאתם יכולים לעשות זה לכבד את זה. אל תכתבו דברים אישיים בבלוג אם לא בא לכם, או אם אתם חושבים שהאוכלוסיה כאן לא ראויה לחשיפה. אבל עשו טובה- אל תלעגו לאחרים. זה אחד הדברים הכי מכוערים שיש. 

יש בי חלק ונילי ממש גדול. בחיי. אפילו יצא ככה במבחן בדס"מ ברשת. כשאני אוהבת, אני כולי לבבות ושמופי והתרפקויות וצחקוקים. אני ממש אוהבת לאהוב. אהבה קלאסית, כמו רומיאו וג'ולייט מינוס הטרגדיה. 

אבל האמת, שאני לא יכולה להתכחש לה, היא שמצאתי את עצמי עם גבר שולט. ניסיתי לצאת עם וניליים וזה פשוט לא "תפס". משום סיבה הגיונית, שהרי לא חיפשתי בדס"מ אצלם. משהו לא מיגנט אותי בהם, פשוט. 

אז כנראה שיש משהו בו, כשולט, שאני זקוקה לו. אני זקוקה לתובענות. אני זקוקה לסדיזם. אני זקוקה לציפיות שלו ממני. גם אם אני לא עומדת בהן. אני זקוקה לכך שידרוש. לא יודעת למה. לפעמים זה סתם מציק, אבל באיזשהו מקום- אני זקוקה. 

אז בייבי שלי, אני ממש מצטערת שנרדמתי אתמול בלילה במקום לעשות לך מסאז' כפי שהיית צריך. לא, אל תגיד שזה בסדר. תתבאס קצת, טוב? 

כי אני זקוקה לכך שתצפה ממני. אני זקוקה לכך שתדרוש ממני, תדרוש אותי.

אם אני יודעת שאתה מצפה ממני, שאתה זקוק לי, אני אבוא אליך, אצליח להיות בשבילך.

לפעמים, כל מה שאני זקוקה לו כדי להזיז את התחת, הוא שיצפו ממני, ושאני אדע שרוצים את מה שיש לי לתת, שהוא משמעותי. 

אני בוחרת באיזו דרך אני שייכת לך.

אבל אני לא יכולה לבחור באיזו דרך אני אוהבת אותך.

אני אוהבת אותך בכל הדרכים כולן

בבת אחת.

תהיי קצת זונת כאב שלי, אמרת. אז הייתי, כי אני אוהבת אותך כל כך. על הדרך זכיתי גם לספייס מטורף. 

יומקילור שמח, אדון אהוב שלי:)

אם הדום מספר בדיחות קרש ברצף, האם זו סיבה לגיטימית להשתמש במילת הביטחון?

חוסר אונים רע הוא בין השאר חוסר שליטה ברגשותיך. שרגשותיך מנהלים אותך.

ואני לא מוכנה לחוש את זה יותר. 

הפתרון לחוסר אונים הוא לקחת שליטה. אני לוקחת שליטה. 

במקום לארגן מריבה אימתנית ברגע האחרון, ואפילו לא לדעת שעשיתי את זה בכוונה, אני יכולה פשוט לומר לך: אני לא רוצה ללכת. אני עצובה ללכת. הייתי רוצה להשאר איתך כאן. תמיד. לא, אני לא רוצה להתחיל שבוע חדש בלעדיך. 

ואם אתה חושב שזה מובן מאליו, אז דווקא לא:) 

לפני לא כזה הרבה זמן, חשבתי שאני א-מינית. חשבתי שאת רוב האקטים המיניים לא אוכל לעשות עוד לעולם, בוודאי שלא להנות מהם.

אני לא אומרת שעל כל טראומה אפשר להתגבר, בטח שלא בזמן קצר, אבל עבורי, כל הסיפור הוא להרגיש בטוחה. נשבעתי שלעולם לא אעשה עוד בדס"מ באווירה לא בטוחה. זוכרים את השבועה הזאת? לפני שנתיים וחצי. ולא עשיתי. 

מאז גיליתי שכשאני מרגישה בטוחה ואהובה, פתאום המפלצות מצטמקות. פלאשבקים לא תמיד מופיעים, הפוסט-טראומה לא תמיד זוקפת את ראשה. 

לפעמים אני יכולה פשוט להנות, ולא- זה לא חייב להיות ונילי.

והגילוי זה הוא כמו אבן שנגולה מעל ליבי. הגילוי זה מעורר בי תקווה לעתיד טוב יותר.