סופרפוזיציה

girl on mars - אני מסכימה איתך במאה אחוז, אני גם חושבת שזו צביעות. אבל אנשים משועממים וזה מה שמספק להם שעשוע, אז מה נעשה? נתעלם...

dominica​(נשלטת) - מסכימה
אבל יש הבדל בין בלוגים ציניים ומצחיקים לבין ממורמרים שאין שום קשר בינם לבין ציניות

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} - יכול להיות שהמילה "ציני" לא מדוייקת כאן. מה שמציק לי זה ברגע שמתחילים ללעוג לאנשים. ואת יודעת, יכול להיות שצד אחד בסך הכל חושב שהוא ציני ומצחיק, אבל אנשים רגישים, כי הם חשפו דברים אישיים בבלוג שלהם. אני חושבת שראוי להתייחס לרגשות של אחרים, כאשר הם מבוטאים בבלוג, בכבוד ובזהירות, ולחשוב כמה פעמים לפני שאנחנו מתייחסים אליהם בצורה שלנו נראית מצחיקה, ולהם עלולה להראות פוגענית. אני בכלל נמנעת מלהתייחס לבלוגים של אחרים בבלוג שלי, אלא אם כן יש לי משהו חיובי לומר על פוסט מסויים.

dominica​(נשלטת) - תראי כל אחד יכול בגדול לכתוב מה שבא לו בבלוג שלו... הבעיה מתחילה כשכותבים פוסטים פוגעניים שמיועדים למישהו מסוים ואפשר גם להבין את זה מהם... אני למשל כן כותבת בלוג ציני(מקווה שכך חחח) אבל לא ירדתינפה על אףנאחד... לעומת זאת אנשים שלא כותבים שום בלוג ציני דווקא כן ירדו עלי... אז זה לא באמת משנה ואי אפשר להכליל אנשים ציניים כשאנשים פוגעניים

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} - אז סבבה, מכבדת את ההבדל. אני נהנית לקרוא פוסטים מצחיקים, אבל לא כשהם לועגים לבלוגים מסויימים, אפילו לסגנון מסויים. תארי לעצמך שמישהי כותבת בלוג, שכל פוסט בו הוא פחות או יותר: כמה שאני מעריצה את אדוני, כמה שאני אוהבת את אדוני, אדוני הוא מושלם, אני מתגעגעת לאדוני... קצת כמו הבלוג שלי, רק הרבה יותר מוקצן:) אז אפשר ללעוג לכל הרגש הזה שנראה לנו מוקצן ולא אמיתי, ואפשר לכבד את זה שאנחנו לא במקום הזה, והיא כן, וגם אם לנו זה נראה מגוחך, ככה היא מרגישה, ואין צורך ללעוג לכך או להציג את זה כלא לגיטימי. אפשר להרגיש ככה, סבבה, אבל ללכת ולכתוב על זה בבלוג כבר נראה לי לא לעניין.

dominica​(נשלטת) - אני מבינה
וגם יודעת בדיוק על איזה בלוג/ים מדובר

dominica​(נשלטת) - אין לה כנראה על מה לכתוב

Princess SheRa - צודקת לגמרי... אבל באמת אין הרבה מה לעשות חוץ מלהתעלם.

girl on mars - אני אוסיף שיש אנשים שכל הבלוג שלהם כמעט עוסק בלהעביר ביקורת על האתר והאנשים שכותבים בו, וזה מטריד לאללה.

ArchAngel​(שולטת) - בכל פעם שאני קוראת בלוג שכל התחלית שלו היא ביקורת על אחרים, הדבר היחיד שאני רואה, זה לא אדם אינטלגנט מורם מעם כמו שנראה לכותב שהוא, אלא אדם נורא חסר ביטחון שאת הזמן הפנוי שלו הוא משקיע בלבקר אחרים, במקום במשהו פרודוקטיבי. זה מצחיק מאוד לראות אדם שקורא לאחרים מתעסקים בשטויות, מתעסק אף בשטות גדולה יותר מהם בכל פעם מחדש.
אני רואה אנשים עם ראש סגור שקשה להם להתגמש מחשבתית למשהו שונה ממה שהם רגילים עליו, וגרוע מכך- לא מסוגלים להציג בבגרות שהם מתיימרים לטעון שיש להם, את הטענות שאיתם הם לא מסכימים. הפוסטים שלהם רצופים בטיעוני כשל לוגי, לפעמים ממש בכל משפט שנכתב. כך שהדבר היחיד שמצחיק זה לא הצד השני שהם מנסים להגחיך אלא הניסיון הפתטי שלהם להרגיש עליונים על סמך שום דבר, כי זה נראה כאילו הם לא יכולים להציג טיעון באופו ענייני כלל מבלי לרדת על מישהו בדרך, בפרט את הטיעון "הנעלה" שלהם על האופן "הבוגר" שבו הם תופסים את העולם.
כשעברתי בריונות בגיל 12, נאמר לי מאנשים בשנות ה 20-30 (ואף יותר) לחייהם, שמדובר בהתנהגות ילדותית ושכשאגיע לגילם אראה שהתנהגות כזו חדלה מהלהקיים. כעת, בבגרותי, כשאני נמצאת בטווח הגילאים שניסה להרגיע אותי, ונמצאת במרחבים שלהם כאחת מקבוצת השווים ולא ילדה שהם צריכים להוות דמות חינוכית עבורה, אני מגלה שזו הייתה פנטזיה ותו לא. אנשים ממשיכים להתנהג באותו אופן כמו ביסודי רק שהם נעשים מתוחכמים מעט ומשתמשים באוצר מילים אחר. זה הכל.

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} - לצערי זה כנראה נכון.

Firebird - פוסט שכולו אמת, תודה