סופרפוזיציה

אני צריכה מין. התיאוריה אומרת שעם השנים אנחנו מפרישות פחות הורמון נשי ויותר הורמון גברי. מכאן שאנחנו נעשות דומות יותר לגברים. אנחנו נעשות מיניות יותר. לאחרונה אני זקוקה למין יותר מפעם. הרבה יותר. וכשאני זקוקה לו, אני זקוקה לו כמו שאני זקוקה לאוכל. צורך פיזי לחלוטין. אני רעבה!

שמעתי את מאסטר J בתכנית של רן ודנה. בתכנית הזאת בדס"מ הוגדר כאנשים שאוהבים לשחק אחד לשני במוח. לצערי זה נכון רק בחלק מהמקרים, אבל זה ב ה ח ל ט ולגמרי הפטיש שלי. אין דבר שמטריף אותי יותר מאשר אינטלגנציה גבוהה. כשזה משולב גם באינטלגנציה רגשית, אני על הרצפה.

בכל אופן... מאסטר J אמר שאין אישה שלא רוצה שישלטו בה. אני לא חושבת שזה נכון. עובדתית. יש נשים שאוהבות רק לשלוט, ויש נשים וניליות. נכון שיש הרבה יותר נשים שיהנו משליטה במיטה משכיום מוכנות להודות.

ויצא לי לחשוב על עצמי. אני יודעת שיש מערכות יחסים זוגיות אמיתיות בבידי. כן, גם כאלו שהסתיימו בחתונה וילדים. אני הפסקתי לחפש את זה כי אני מרגישה שהקארמה שלי לא מכוונת לשם. בצורה מאוד ריאליסטית ואמיתית הבנתי שזה קורה לאחרים, אבל לא לי. ממליון סיבות. הרבה מאוד מהן קשורות לדברים שעברתי שהביאו אותי לפה לדעתי. לא דברים טובים.

אבל זה לא אומר שיש לי התנגדות למערכת כזאת אם היא תהיה נכונה לי. היא פשוט חייבת להתחיל ממקום של זוגיות שוויונית ורומנטית, ואז שהבדס"מ יכנס. לא להיפך, כמו שניסיתי עד כה. ונראה לי שאני יכולה גם בלי, או לפחות במינונים קטנים מאוד.

נראה לי, אבל אני לא יודעת. כי אני כן מתקרבת בצעדי ענק לגיל 40, שזה, כידוע הגיל בוא האישה מגיעה לשיאה המיני. ואני כן משתוקקת למין הרבה יותר משהשתוקקתי בשנים האחרונות. ואירוטיקה... יצא לי לחשוב אתמול על אירוטיקה. למה לעזאזל היא משפיעה עלינו כל כך? גברים ונשים זרקו הכל בגלל תשוקות אירוטיות. ליבידו. מצביאים נפלו, נשים עלו לגרדום, הכל בגלל שרצו... למה זה מטריף אותנו כל כך? למה אנחנו נשלטים על ידי המיניות שלנו? ולא אכפת לי מי אתם, ככל שאתם מיניים יותר, כך אתם נשלטים יותר, גם אם אתם טוענים שאתם בשליטה מוחלטת. זה מסחרר את מוחנו. למה זה ככה? זה די מבאס, האמת. 

הספר פנטזיה שקראתי אתמול די הטריף עלי את דעתי, למרות שהוא התקלקל לקראת הסוף, כי היחסים בינהם הפכו לשוויוניים, בלעע. אבל החצי הראשון היה יופי. כל ההתעסקות בדינמיקה ביחסי שובה ואסירה. זה התחום שהכי מטריף אותי סביב נושא הבידי. יחסי שיעבוד. כמובן שאני לא יכולה להיות משועבדת לאף אחד. כמובן שאני משתוקקת להיות משועבדת, ולא מרצון. מסוג הפנטזיות שישארו פנטזיות וכנראה לכן הן כל כך מטריפות. עולם הדמיון יכול להגיע לגבהים שהמציאות אינה.

שמתם לב כמה אלמנטים בדס"מים יש בספרות הפנטזיה/ערפדים וכו'?

*איימי מתענגת על עוד ספר כזה, חרמנית בטירוף, אייאיאייאיאיאי*

היא אולי תכנס לקשר עם מישהו פוליאמורי. שאלתי אותה אם זה לא מפריע לה. והיא אמרה שכל עוד היא הראשית אז לא.

ואני כזה (לעצמי, כלומר)- מה??? אני מבינה, מבינה ברמת השכל. אבל אני גם מבינה שכשאני עם מישהו אני נותנת לו את עצמי לחלוטין. כל מה שיש לי לתת לגבר- אני נותנת לו.

אני מצפה לאותו דבר גם ממנו. למה מגיע לי פחות? למה מגיע למישהי פחות?

אני לא מדברת על כאלו שזה מבנה האישיות שלהם. אתה פולי באישיות- סבבה. אבל האם אפשר לתת את הכל ליותר מבן אדם אחד?

טוב, אני לא אטריד את ראשי היפה בשאלות כגון אלו. הקשר שאני רוצה הוא אינטנסיבי, אינטימי בטירוף, ולא- לא פולי. שפולי תאכל קרקר ותשתוק.

למרות שהייתי עם אנשים, והיה לי כיף, אני מרגישה בודדה בודדה בודדה.

נדמה לי שכולם סביבי נחלקים לזוגות. חוץ ממני. וחוץ מהכמיהה אני מרגישה נעלבת.

יש בחור אחד שתמיד רוצה אותי, אבל זה בעיקר כי יש לי דופק. אני לא מיוחדת לו בשום צורה.

והנה אני בת 38. אני עוד מושכת מישהו בכלל, או שכל מי שיהיה איתי יותר "יעשה לי טובה", כי אני בסדר, אבל יש מושכות הרבה יותר?

וכמובן שאף אחד לא רוצה אותי ל "מעבר". הלשאר. אף אחד לא נשאר.

מי שבא לו להיות אמיץ ולהצטרף, דברו איתי

bdsmgroup13@gmail.com

לא חשוב באיזה יום ושעה אני פותחת את ערוץ 2, תמיד יש תכנית בישול.

אם גבר כותב על עצמו בתיאור עצמי "הוגן", מה זה אומר??

על אף כל הותק והניסיון, כשמגיעה האחת אתה מוצא את עצמך מרגיש כטירון. אני מחפש להרגיש שוב כטירון - ודי לי בפעם אחת.

גם אני מחפשת להרגיש כטירונה. בעצם. טוב, לא מפוחדת כטירונה, אבל לא כווייה כל כך, חסרת אמונה כל כך, כואבת כל כך.

מחפשת להתבלבל עם מישהו שמתבלבל ממני:)

אני יכולה להתחבר לגברים, אני יכולה להתחבר לגברים, ואני לא אוותר.

לא בא לי לוותר על אהבה. זה פתטי וזה? זה בטח פתטי. לרצות כל כך.

אני ממש

זקוקה לאהבה.