שמעתי את מאסטר J בתכנית של רן ודנה. בתכנית הזאת בדס"מ הוגדר כאנשים שאוהבים לשחק אחד לשני במוח. לצערי זה נכון רק בחלק מהמקרים, אבל זה ב ה ח ל ט ולגמרי הפטיש שלי. אין דבר שמטריף אותי יותר מאשר אינטלגנציה גבוהה. כשזה משולב גם באינטלגנציה רגשית, אני על הרצפה.
בכל אופן... מאסטר J אמר שאין אישה שלא רוצה שישלטו בה. אני לא חושבת שזה נכון. עובדתית. יש נשים שאוהבות רק לשלוט, ויש נשים וניליות. נכון שיש הרבה יותר נשים שיהנו משליטה במיטה משכיום מוכנות להודות.
ויצא לי לחשוב על עצמי. אני יודעת שיש מערכות יחסים זוגיות אמיתיות בבידי. כן, גם כאלו שהסתיימו בחתונה וילדים. אני הפסקתי לחפש את זה כי אני מרגישה שהקארמה שלי לא מכוונת לשם. בצורה מאוד ריאליסטית ואמיתית הבנתי שזה קורה לאחרים, אבל לא לי. ממליון סיבות. הרבה מאוד מהן קשורות לדברים שעברתי שהביאו אותי לפה לדעתי. לא דברים טובים.
אבל זה לא אומר שיש לי התנגדות למערכת כזאת אם היא תהיה נכונה לי. היא פשוט חייבת להתחיל ממקום של זוגיות שוויונית ורומנטית, ואז שהבדס"מ יכנס. לא להיפך, כמו שניסיתי עד כה. ונראה לי שאני יכולה גם בלי, או לפחות במינונים קטנים מאוד.
נראה לי, אבל אני לא יודעת. כי אני כן מתקרבת בצעדי ענק לגיל 40, שזה, כידוע הגיל בוא האישה מגיעה לשיאה המיני. ואני כן משתוקקת למין הרבה יותר משהשתוקקתי בשנים האחרונות. ואירוטיקה... יצא לי לחשוב אתמול על אירוטיקה. למה לעזאזל היא משפיעה עלינו כל כך? גברים ונשים זרקו הכל בגלל תשוקות אירוטיות. ליבידו. מצביאים נפלו, נשים עלו לגרדום, הכל בגלל שרצו... למה זה מטריף אותנו כל כך? למה אנחנו נשלטים על ידי המיניות שלנו? ולא אכפת לי מי אתם, ככל שאתם מיניים יותר, כך אתם נשלטים יותר, גם אם אתם טוענים שאתם בשליטה מוחלטת. זה מסחרר את מוחנו. למה זה ככה? זה די מבאס, האמת.
הספר פנטזיה שקראתי אתמול די הטריף עלי את דעתי, למרות שהוא התקלקל לקראת הסוף, כי היחסים בינהם הפכו לשוויוניים, בלעע. אבל החצי הראשון היה יופי. כל ההתעסקות בדינמיקה ביחסי שובה ואסירה. זה התחום שהכי מטריף אותי סביב נושא הבידי. יחסי שיעבוד. כמובן שאני לא יכולה להיות משועבדת לאף אחד. כמובן שאני משתוקקת להיות משועבדת, ולא מרצון. מסוג הפנטזיות שישארו פנטזיות וכנראה לכן הן כל כך מטריפות. עולם הדמיון יכול להגיע לגבהים שהמציאות אינה.
