סופרפוזיציה

"רוב האנשים לא רוצים גם אותי. אני התחתנתי עם מישהו שרצה אותי.

רוב האנשים לא רוצים את רוב האנשים. אם את לא רוצה מישהו, זה אומר שהוא לא שווה? או פשוט שהוא לא מתאים ל ך?

זה שמישהו לא רוצה מישהו אחר, לא אומר שאותו אדם מחוק או לא שווה בגלל זה. זה לא אומר כלום מלבד זה שהוא לא מרגיש שהוא מתאים לו".

אבל עדיין, אני מרגישה דחייה וזה הורס אותי. זה ממש הורס אותי. כי היה לי כל כך קשה לשים את עצמי שם באמת לפני גבר, כמו שאני, בלי לברוח לזנות, בלי להתנהג בחוסר כבוד עצמי, בלי להתחנן. בלי לברוח לשום מקום. פשוט לעמוד שם מולו עם כל זה, ולבקש שיאהב אותי. ונדחיתי. וזה כואב נורא נורא. לא בגלל מי שהוא. בגלל עצם הדחיה.

פיצה, דרינק וקצת זמן זומבי. ואני אהיה בסדר. אני כבר הולכת הלאה ואני אהיה שם שוב. עם כל כמה שאני מפחדת, אני אהיה שם שוב. בחורה שעומדת לפני בחור, ומבקשת ממנו. לאהוב אותה.

שוב נכנסתי לרובריקת ה "את סבבה, אבל משהו לא זורם בינינו".

עכשיו, יש כמה אפשרויות. או שהוא בכל זאת גבר 123- בכל זאת, נפגשנו רק שלוש פעמים, פלוס שתיים-שלוש הזמנות שלו לביתו בשעות הערב המאוחרות (שלא נענו).

או שאני הייתי סובלנית מדי ליחס שאינו מכבד מספיק.

מצחיק, אבל מה שמפריע לי כאן זה לא ה "משהו לא זורם ביננו". זה בסדר. מפריע לי ה "את סבבה אבל". כי באמת הייתי סבבה. וזה כאב קצת הערב.

אבל אני מזכירה לעצמי שזה הניסיון לקשר הראשון שהתנסיתי בו מזה מליון שנה (לא כוללת כאן בדס"מ).

מזכירה לעצמי שאני מנסה להרים את הדימוי העצמי שלי מהצד השלילי של האפס.

והייתי בסדר גמור. קצת סובלנית מדי, אבל לפחות 50% פחות ממה שהייתי בעבר.

והצלחתי לא למתג את עצמי כשרמוטה, למרות שהפיתוי היה עז. למרות שהפחד שיעזוב אותי אם לא היה עז.

ועמדתי בזה יפה.

מצפה בסקרנות לשיעור היחסים הבא.

תודה:)

אם נרשמתם ולא קיבלתם היום מייל עם פרטים מלאים, אנא כיתבו שוב:

bdsmgroup13@gmail.com

פעם הייתי. היום לא.

אני רוצה להיות בתוך קשר בטוח ונכון, ולשמוח בו, ולהיות רגועה.

אני לא אעשה שום דבר שלא נכון לי כדי להגיע לקשר הזה.

ועד אז, אני לא מאבדת את הראש בשביל אף אחד.

אני לא מחפשת מערכת יחסים בדס"מית. אולי אני לא מחפשת בדס"מ ביחסים בכלל, באף מינון.

אני רוצה להכיר את עצמי באמת לפני שאתן למישהו אחר לשלוט באדם השווה הזה.

ואולי אחרי שאתוודע לעצמי באמת, לא ארצה להעניק את השליטה עלי לאף אחד.

זה תענוג לנהוג בי. למה לי לתת למישהו אחר?

הוא כתב לי עכשיו שהוא יוכל רק ב-12 ואם זה מאוחר מדי בשבילי.

הגבתי למופת. אני מה זה גאה בעצמי! כתבתי לו שכן, אבל שיהיו עוד הזדמנויות, ושאני מקווה שהקבוצה שהוא אוהד תנצח.

אין עלי. אני משתפרת.

לילה טוב:)

היום הייתה האזכרה של אבא שלי. נפגשנו כל המשפחה, אכלנו ועלינו לקבר.

חזרתי די הלומה ומדוכאת. השנים לא הופכות את זה ליותר קל.

מ. סימס לי בבוקר שואל מה הוא יכול לעשות כדי להקל עלי. חשבתי שזה מתוק.

אבל לא מזמן הוא סימס לי ושאל אם אני רוצה שהוא יבוא אלי או אני אליו, כי לא כדאי שאשאר לבד כשאני מדוכאת ככה.

עניתי לו שהיום לא מתאים, אבל שאם הוא רוצה אפשר להפגש בחוץ. הוא ענה שהוא צריך לבדוק אם חברים מגיעים אליו הערב לצפות במשחק. כמובן שהוא לא חזר אלי מאז.

אני לא כועסת, ואני לא אזרוק אותו בגלל זה. אני מבינה שהוא גבר. אבל אני שואלת את עצמי האם באמת הנחתי לעצמי להסתנוור. אולי הוא גבר 123 (לא נתת לו עד הפגישה השלישית- הוא מאבד עניין). אבל בעצם לא הפסדתי כלום אם כן, ולכן כל כך טוב שלא שכבנו. אם הוא יפנה שוב, מבחינתי חזרנו אחורה. עוד דייטינג בחוץ עד שארגיש נוח. ואם הוא לא יפנה, זה אומר שהוא היה עוזב ממילא אחרי שהייתי שוכבת איתו, אז מה זה כבר משנה.

והיה לי כיף. נעים, חמים.

ישבתי איתו והרגיש לי בטוח.

וכשהוא נישק אותי ונגע בי הרגשתי מגורה. אבל ממש.

וכשאני איתו, אני מרגישה שווה.

כיף לי שיש לי בלוג:)

אני עוברת כל מיני תהליכים מאוד מעניינים, וטוב לי בהם. הפסיכית מאוד מעודדת את הקשר שלי עם מ., כי היא חושבת שגם אם לא יוצא מזה כלום, חשוב שאתנסה בניסיון אמיתי ליצור קשר. בדייטינג אמיתי.

מ. היה בחו"ל שבוע, בנופש מטעם העבודה. אחרי שחזר, הקשר ביננו קצת צלע, וכבר החלטתי שהוא גבר 123 וויתרתי עליו ביני לביני (גבר שאם הוא לא מקבל סקס עד הפגישה השלישית, הוא נעלם, ובכל מקרה הוא נעלם אחרי הסקס).

אבל הוא הפתיע לטובה.

ניסינו למצוא זמן להפגש. הוא נורא עסוק. וכל הזמן היה לי בראש שאם זו פגישה שברור לו שלא תסתיים במיטה, הוא לא ירצה. כל הזמן הוא ניסה לכוון אותי לבוא אליו, והרמיזות שלי היו... נו, רמיזות. אבל הבנתי שזה לא עושה אותו חלאת המין האנושי. זה עושה אותו גבר. גברים תמיד יבדקו את הגבולות שלך, וכן, הם רוצים מין אם רק אפשר.

גם אני נורא עסוקה והצעתי את יום חמישי, אבל הוא לא חזר אלי להגיד לי אם כן או לא. אמרתי לעצמי נו את זה אני מכירה. גבר שלא מוכן להתחייב. אמרתי לו שיום חמישי כבר נתפס, מה שנכון. וחשבתי שזהו. אבל יותר מאוחר הוא אמר לי שהוא פנוי יומיים השבוע ושאל מתי ארצה להפגש. הצעתי לו לבוא איתי לאיזה אירוע שאני הולכת ולא קיבלתי תשובה ברורה אם כן או לא, אז נדלק לי הבויילר. כתבתי לו שהוא רצה להפגש והסכמתי ליום שהוא הציע, והוא עדיין לא נותן תשובה, אז מה נסגר? אם ירד לו, שיגיד פשוט וזהו. ואז הוא ענה תשובה שממש עשתה לי טוב. שממש לא ירד לו אבל פשוט כך וכך והציג איזו בעיה אמיתית בעבודה שלו. או שהיא לא אמיתית, אבל הוא נשמע ממש אמין. והייתי חייבת אז שאלתי אותו אם ירצה להפגש איתי גם אם זה לא יסתיים בין הסדינים. וכתבתי לו משהו שהיה לי ממש חשוב להגיד, שאני מניחה שמתישהו זה כן יגיע לשם, אם הכל ילך טוב, אבל אני לא יכולה לתת לו לוח זמנים. בשבילי זה דבר אדיר להגיד, כי אני סוג של כבר תכננתי לשכב איתו בדייט השלישי, פשוט כדי שלא ילך, ופתאום לא בא לי. פתאום אני רוצה לעשות את זה רק כשירגיש לי נכון, ואם הוא ילך- שילך.

והוא הפתיע. הוא אמר שהוא לא צריך לוחות זמנים, יותר טוב להיות מופתע, ושחוץ מזה- זו לא המטרה הראשית.

אז החלטתי להאמין לו, עד אם יוכח אחרת.

והחלטתי לעשות בדיוק את מה שנכון ל י מתי שנכון לי.

וזהו.

נחמד לי. מרגש לי ללמוד קשר. ולא, אנחנו לא עושים קשר בדס"מי. אנחנו עושים קשר ונילי. רגיל. נקי. נקי עבורי, מכל הבלגנים הנוראיים שבדס"מ מייצר אצלי בקשר.

שאלה: אם אני רוצה להתגבר על התמכרות למתוק, הדרך לעשות זאת לדעתכם היא פשוט לצרוך כמה שפחות מתוק? זו איזושהי התמכרות פיזית? אני חייבת לרזות! וההתחלה, היא הורדת הדחפים שלי. כבר חל שיפור, אבל אני לא בטוחה שהוא

*זהירות, אזהרת TMI*

לא קשור לפצעים בפה שלי שמקשים עלי לאכול. אני מצפה שזה יהיה מצב זמני. אני מאמינה, אבל, שהקיבה שלי תתכווץ קצת.

כלומר, אני יודעת שאני נשמעת כמו מישהי בהפרעת אכילה שמתכננת איך להרעיב את עצמה, אבל אני מבטיחה שאני לא. פשוט, הכמויות שהאבסתי בהן את עצמי בשנה האחרונה גדולות בהרבה הרבה ממה שאני אמורה לאכול.

אני כבר לא יכולה לשאת את עצמי.

וויש מי לאק!