אז שוחחתי עם מישהו. הוא שאל אם אני מחפשת 24/7, או ונילה קינקי. נותרתי קצת מבולבלת מהשאלה. כלומר, זה או או? אז חשבתי על זה קצת. התשובה היא שאני לא מחפשת "לחיות את זה כדרך חיים". גם כי יש לי ילדים, וגם כי עם הדברים שעברתי בחיים, והמקום הרגשי בו אני נמצאת, רק אני יכולה להיות המבוגר האחראי על עצמי.זה לא עניין של אמון כמו עניין של היכרות והבנה ברמה שאני לא יכולה לצפות מאף אחד להבין לגמרי לעולם, בטח שלא מישהו שחדש בחיי. אני עדיין לומדת את עצמי, כבר 45 שנה.
מצד שני, אני לא רוצה חבר שהכל לגמרי רגיל וונילי בינינו, ופתאום בחדר המיטות הוא הופך לי למיסטר הייד.
אני מעוניינת בדינמיקה עם גבר דומיננטי. כן כזה שאוהב את עצמו ולפעמים, בסתר ליבו מאמין, שהשמש כן זורחת לו מהתחת. טיפוס של מנהיג, אבל אחד עם אינטלגנציה רגשית ויכולת לאינטימיות רגשית עמוקה.
עם גבר כזה, הדומיננטיות מתקיימת באופן טבעי, ללא שום צורך בפרוטוקול. וכמובן, בכל שלב קיימת הסכנה שישיל עורו והטורף יגיח... וזה כל הכיף
בקיצור, פחות פרוטוקולים, יותר זרימה ואמיתיות. בוא נהיה מי שאנחנו. יש סיבה למה אנחנו בשני צידי השוט, לא?
