לפני שנתיים. 5 באפריל 2022 בשעה 11:53
שונאת לראות אנשים גוססים. לא אהבתי לראות את אבא שלי ככה, לא אוהבת לראות את דוד שלי ככה. המצב הזה, שהם בין לבין, נורא קשה לראות. כשהם כבר אומרים שהם רוצים למות ואת חסרת מילים... מה את יכולה להגיד? "אל תדבר ככה?" ואת לא יודעת אם הנוכחות שלך רצויה או מפריעה... יראת כבוד למוות או משהו.
אבל בעיקר היה לי קשה נורא לראות אותו ככה. למרות גילו המתקדם תמיד נראה טוב. בריא, חזק. ועכשיו... הוא נראה גוסס.
אמא שלי לא הבינה למה לא היה לי תיאבון אחר כך, אבל אני כזה... בלעע. זה לא בדיוק מעודד תיאבון, המצב שלו.
בכל זאת אני רוצה לבוא שוב, אם אספיק. אבל קשה... היה לי קשה להיות שם. אמא שלי לא נרתעה. היא מורגלת יותר ממני במחלה ובצער. היא עזרה לו יותר ממני.
