או שכל החג הזה הוא בדסמי. לקחתי את ילדיי להצגת ילדים על יציאת מצריים, מתוך מחשבה שיהנו ואף ישכילו. בהתחלה באמת נהנו, אבל אז הגיעה בת פרעה, מלכה בדסמית לכל דבר ועניין, העליבה את כולם, דיברה בקולי קולות, ונופפה לכל עבר עם השרביט שלה. בכל זאת, הילדים התמודדו באומץ, וביתי אפילו התנדבה לעבוד עם העבדים בבניית הפירמידות, עד שהגיעה הנוגשת והילדה ברחה ממנה בצרחות ובכי היסטרי. אחר כך רצתה ללכת, אבל הילד רצה להשאר עוד קצת, אבל כשהמלכה, סליחה, בת פרעה, הביאה שוט והתחילה להצליף בו על הרצפה, גם הוא פרץ בבכי מבועת ויצאנו מהחדר בבהילות.
בקיצור, הילדים ונילים למהדרין, או סתם בני 3.
וכל החגים האלו, עם הסיפורים האלימים, לא מתאימים לילדים. דת זה מפחיד. הילדים שלי הם הגדרת התמימות. הדבר הכי נורא שהם חושבים שאנשים יכולים לעשות זה לזה הוא לנשוך, או לתת מכה ולומר: "אני לא חבר שלך". הם לא מבינים מה זו אלימות, הרג או רוע. לא יודעים שאפשר לשעבד אדם או עם אחר. הם לא יודעים שהעולם בעצם די חרא. זה יהיה מאוד עצוב לצפות בהם מאבדים את התמימות.
אני משתדלת לעדן עבורם את אגדות הילדים. אבל את עמי ותמי זרקתי לפח. זה כבר מוגזם. וכשהבן שלי שאל אותי מה המכשפה אמרה לעמי ותמי כשהגיעו אליה לבית, אמרתי שהיא אמרה להם שאסור לאכול הרבה ממתקים, כי זה עושה חורים בשיניים.
