כנראה בהמשך לפוסט הקודם על חשיפה לאלימות בגיל צעיר... כשהיה לי את האינטייק לטיפול מיני לפני מספר ימים, אחת השאלות שהמטפלת שאלה אותי הייתה אם קרה לי משהו בילדות שיכל לקשר אצלי בין מין למצוקה. עכשיו, היה משהו. אבל למרות שאני זוכרת אותו לפרטיו, אף פעם לא חשבתי שאירוע קצר ונקודתי אחד יכול להשפיע ככה. אבל פתאום חשבתי...
נ נ י ח שזה לא היה בשנות השמונים, אלא בשנת 2022, שיש יותר מודעות. ו נ נ י ח שהיה לי עם מי לדבר על זה. ונ נ י ח שהיו מקשיבים לי ולוקחים אותי ברצינות. נניח שהיו לוקחים אותי למטפלת שמתמחה בפגיעה מינית בילדים מייד לאחר הפגיעה. זה היה עוזר? הייתי בגיל שלא הבנתי בכלל מה זו מיניות. איך היו מסבירים לי? נניח שהיו אומרים לי שמה שהוא עשה היה אסור. שלאף אחד אסור לגעת בי שם ללא רשותי. שאם מישהו עוד פעם מבקש ממני להוריד בגדים, מותר לי לסרב, גם אם הוא מבוגר... עדיין נצרב בי ברגע הפגיעה הקישור בין מיניות לבין כאב ומצוקה.
אני פשוט תוהה אם אירוע אחד נקודתי יכול לעצב העדפה מינית, ואם כן, האם היה ניתן לנטרלה בעזרת טיפול מהיר ומיטיב.
כמובן שבגילי המופלג זה כבר לא משנה. אפילו הפסיכולוגית שלי, שלא מתלהבת מבדסמ, חושבת שזה בזבוז זמן לנסות לשנות דברים כעת. היא רק מדגישה את הצורך להשאר קשובה לעצמי ומה נכון לי. מעריכה את זה בה מאוד.
