אחד הדברים שחוויתי לפני שמצאתי את קהילת הבדס"מ הוא פשוט השפלות (לא טובות), בעולם הונילי. מרגע שהתחלתי לחוות מין, בגיל 21, נמשכתי לדברים מסויימים. למשל, הייתה לי פנטזיית אונס מאוד חזקה. ביקשתי מהחבר שלי להגשים אותה. הוא כעס מעצם הבקשה. נגעל. יום אחד היה איתי כוחני ומגעיל במיטה, כמעט שבר לי את היד, חדר אלי בכוח. אמרתי לו שזה היה לי ממש לא נעים. הוא אמר שעשה את זה כדי ללמד אותי לקח, שאדע איך זה נראה במציאות. עם גבר אחר, כשהתחלנו במין, ביקשתי שיחזיק לי את הידיים מעל הראש. מייד כל העסק התקלקל. הוא אמר שהוא לא בעניין ואני הרגשתי ממש מושפלת שבכלל ביקשתי. הרגשתי שהוא חושב שאני חולה בראש.
מאז לא ביקשתי, עד שהכרתי את הונילה קינקי שלי, בג'יי גייט. בחור אמריקאי שהגיע לארץ לשנה. הוא לא היה בדס"מי. הוא אהב סקס אגרסיבי מאוד. הרבה ממנו. 6 פעמים ביום. הוא אהב לתת ספנקים וחבטות קלות עם מברשת שיער. לימדתי אותו על מילת ביטחון. השתמשתי בה פעם אחת. הוא בקושי הקשיב. שנינו היינו מבולבלים מפנטזיית האונס. הוא טען שסאבית צריכה להסכים תמיד. אבל לפעמים כאב ושרף לי. הוא לא ניסה לגרות או להכין אותי בשום צורה, ולא נתן לי זמן להחלים. פעם הגעתי גם לדימומים. הוא מעולם לא דאג לעונג שלי ,הוא לא היה חשוב. ביקשתי לקרוא לו מאסטר. הוא הסכים רק בסקס. הוא לא הסכים לשלוט בי בשום צורה מחוץ לסקס, למרות שנכספתי לכך. לא אשכח את ההרצאה שנתן לי, איך ההורים שלו הם דוגמה ומופת לזוגיות שוויונית ובריאה. שככה זה צריך להיות. שאני לא בריאה ושכדאי שאטפל בעצמי. עוד מישהו שנגעל ממני... טוב. האמת שאף פעם לא ממש דיברתי על מה היה לפני שנכנסתי לעולם הזה. ולמרות שגם פה היו מצבים לא פשוטים, לפחות אני לא מרגישה שנגעלים מעצם הרצון שלי להשלט. אני לא צריכה להסתיר או להתבייש.
