אחרי הפעם הזאת, אני כבר לא חוששת מהיפנוזה. יודעת ומרגישה שהכל נעשה בהסכמתי, ויותר מזה: בשיתוף פעולה שלי. אחרי כל החששות הטבעיים שיש כשמגיעים לתחום בלתי מוכר, ועוד נישתי כמו היפנו-פטיש, זה בהחלט מרגיע ומשמח.
המהפנט דאג להכין אותי בתחילת הערב למה שהולך לקרות ( דברים שדיברנו עליהם מראש), ואף דאג לתת לי שתי מילות ביטחון ולקבל הסכמה בכל מעבר משלב לשלב. מסתבר שאפשר, גם בתוך טרנס!
אז מה היה לנו? חלק מהדברים שהיו בסשנים עם המהפנטים הקודמים: אינדוקציית יד אחת עם בלוני הליום ויד שניה עם ספרים. עבדה נהדר. אינדוקציה קסומה עם טבעת עתיקה למראה: המהפנט הסביר לי שברגע שהטבעת תיפול אכנס לטרנס. צחקתי, כי לא הבנתי למה שהטבעת תיפול. החזקתי בה יפה מאוד על כף ידי. אבל אז הוא הסביר לי שהיד שלי הופכת ליותר ויותר כבדה, והופ! ברגע שהיד נפלה, גם הטבעת, ונרדמתי מייד. הייתי גם שוב בחדר המלון המפנק עם הטלוויזיה שבה ספירלה שמסתובבת ומסתובבת, ורק כשאהיה רגועה לגמרי אראה את המספר במרכזה. הוא ספר ואת המספרים האחרונים ספרתי יחד איתו, על פי הוראתו. באפס נכנסתי לטרנס הכי עמוק שהייתי בו אולי אי פעם. והמחשבות והדאגות נעלמו לי, גם על פי הוראתו, אחת אחרי השניה. כמובן האינדוקציה של ללחוץ למהפנט על היד בזמן שהוא מחווה סדרה של תנועות מהירות מול פני עבדה שוב. הפכתי לספגטי ונפלתי.
היו עוד כל מיני דברים נחמדים, אבל נקודת השיא שלי הייתה הקשירה ההיפנוטית. המהפנט הסביר לי שעכשיו הוא הולך לקשור אותי. הוא הורה לי לשים את ידיי מאחורי הראש והסביר איך הוא קושר אותן בחבלים עבים ואני לא יכולה לזוז, בייחוד מאחר והן קשורות גם לשיער, וכל תזוזה שלי תמשוך גם את השיער. את הרגליים חיבר בפיסוק לשני רגלי הכיסא. אני מקווה שברור שהכל היפנוטי, כן? לא היו חבלים פיזיים. אבל אני הייתי קשורה ומאושרת. מבלי לדעת, לקשור לי את הידיים מאחורי הראש הביא אותי בדיוק לתנוחה שהכי מעיפה אותי: תנוחת הכניעה המוחלטת. כמו שבויה. הרגשתי קשורה לגמרי ולא הייתה בי טיפת רצון להשתחרר.
כמובן, שוב השלב של פרצי הצחוק הבלתי נשלטים. אני כבר לומדת להכיר את עצמי בהיפנו. והקלות הזאת שבה אני נכנסת לטרנס ודי מתקשה לצאת ממנו, רק מבהירה לי מה שידעתי תמיד: נולדתי עייפה.
תודה למהפנט המנוסה, הרגיש והקשוב Matan Nawi