אתה מכאיב לי כשאתה לוקח אותי. וזה קשה לי. קשה לי גם הפוזיציה- אתה מעלי ואני לא יכולה לזוז. פתאום מבזיק בי פחד, פלשבק של תקיפה מינית. אבל הוא עובר. אני יודעת שאתה לא תוקף אותי. אבל אתה מבקש ממני בלי מילים. אני מבקשת להחליף תנוחה, כדי שאולי יהיה לי קל יותר. התנוחה לא עובדת לך ואתה מחזיר אותי לקודמת. כל כך קשה לי לקבל אותך היום. אתה מבקש ממני, בכמה הזדמנויות שונות, למקם את הכאב בסקאלה. אתה מורה לי מתי לנשום ומתי לשחרר. אתה מבקש שאפתח אליך, שאכיל עבורך את הכאב, שאקבל אותך. אני לא יודעת למה הגוף שלי נלחם. אתה שואל אם אני רוצה שתפסיק. ולא, אני לא רוצה. אני יודעת שתפסיק אם אבקש, אתה לא תיקח אותי בכוח באמת. אבל אני מרגישה כמה אתה רוצה אותי, בגופך, בנפשך, ואני לא רוצה ולא מסוגלת להפסיק. אני אוהבת אותך, ואתה רוצה אותי. גם אם קשה נורא, אני לא מסוגלת למנוע את עצמי ממך. שלושת רבעי מהזמן אני מרגישה שאני לא נותנת לך מספיק, אז דווקא כאן, כשיש לי כזאת הזדמנות לתת לך?
לפני שנה. 13 בספטמבר 2023 בשעה 14:28