סופרפוזיציה

תכתבי עלי פוסט. עכשיו כשהכינוי שלי צמוד לשלך. התנגדתי, ידעתי שאתה עושה את זה למעני, בדיוק כמו כתיבת שמך בקולר כאן היום. אתה כל כך פרטי. לא אוהב שכולם יודעים הכל. ואני כל כך רציתי להתגאות בכך שאני שלך, כן, כאן בקהילה. כולם מהללים ומהללות, ואני סותמת. לא להביך אותך. אתה לא אוהב פוסטים מהללים. אבל כשאמרתי לך היום: "אתה מתבייש בי, אדוני? אתה רוצה להסתיר אותי?" הורית לי לרשום את שמך ולכתוב. אז אני מנצלת את ההזדמנות הזאת שניתנה לי לצעוק, כמה ברת מזל אני מרגישה שבחרת בי. המחוייבות המוחלטת שלך, האמון שאתה נותן בי, הרגישות לקרוא את נפשי בכל צורה בה אני מתבטאת- אם בכעס, אם בבכי, אם בצחוק. אמרתי לך לא מזמן שאתה החומר ממנו יצוקים מלכים. התכוונתי לכך. אתה מעורר באנשים את התשוקה לכרוע ברך לפניך. אני בקהילה עשרים שנה, ואתה השולט המושלם ביותר שהיה לי אי-פעם. ההכלה המושלמת שלך אותי גורמת לי לרצות לתת לך הכל. תודה, אדוני.