סופרפוזיציה

לכמה מאיתנו לא חלפה אי פעם המחשבה בראש? כמה מאיתנו לא אמרו אי פעם שנמאס להם מהחיים?
אני אישית אומרת את זה כמה פעמים בשבוע, וחושבת את זה אפילו יותר. ולא, אני לא רוצה למות.
והייתה תקופה שהשתכרתי כל יום. למרות שידעתי שיש בזה סכנות בריאותיות. לפעמים שתיתי עד אובדן חושים. ולא, לא רציתי למות. בסך הכל רציתי להנות מהחיים, ואולי גם קצת להניס את העצבות.

אם אי- פעם ארצה למות, אני מבטיחה ליידע את חבריי, מכריי ומשפחתי, כדי שאף אחד לא ייסר את עצמו עם המחשבה האם רציתי למות או לא.
אדאג לסידורים לתלויים בי.
אדאג להשאיר מכתב או להפרד מהקרובים לי בדרך אחרת.


אז אם אי פעם אמות, בלי לעשות את הדברים האלו, אל תחשבו שהתאבדתי. תהיו בטוחים שזו הייתה תאונה.



אולי המחשבה שאנשים מתים במקרה, היא הרבה יותר קשה לשאת. כי זה כל כך מיותר ולא פייר, כי זה נעשה בצורה כל כך לא נכונה. אבל ככה זה לפעמים. יש תאונות. לא כל תאונה היא התאבדות, ואפילו אדם שפוגע בבריאותו לאורך זמן, ביודעין, לא בהכרח רוצה למות. ממש לא.