לפני 14 שנים. 9 בדצמבר 2009 בשעה 17:02
יש בי כמיהה מסויימת למורה דרך.
אני לא לגמרי שלמה עם הכמיהה הזאת. היא מרגישה לי מסוכנת. יש לי משיכה טבעית לדתות, גורואים וכו', ואני נלחמת בה בכל כוחי, כדי לשמור על עצמאותי השכלית והנפשית.
אבל הכמיהה לא פסה. כמיהה לאדם שיהיה ב א מ ת חכם מאוד, מוצלח מאוד בכל המובנים, אבהי ומדריך. אדם שיהיה לי מופת. הבעיה היא, כמובן, שככל שאני מכירה יותר גברים, כך אני פחות מעריכה אותם. בנוסף, אני מבוגרת יותר, בוגרת יותר, חכמה ומנוסה יותר. רואה דרך דמגוגיות ומשחקים. אני גם עצמאית ועקשנית יותר. אז נראה שיהיה לי קשה ביותר לפגוש גבר כזה. אני כבר לא מחפשת.
אבל הכמיהה, גם מבלי שאעשה דבר לגביה, עדיין שם, ופה ושם, לעיתים נדירות לאחרונה, היא עולה בי.