סופרפוזיציה

יצאה כתבה על גואל רצון. אישה שהייתה שם, יצאה, ומדברת.

אני קוראת, ומאוד כואב לי. גואל רצון הוא גיל אריאלי, רק הרבה יותר קיצוני. הסממנים הם אותם סממנים, רק שמה שגיל אריאלי מעולם לא העז, גואל רצון לקח עד הסוף.

גואל רצון, כמו גיל אריאלי, ניהל כת. המאפיינים הראשוניים של כל כת, עבור קורבנותיה: חסך רגשי וכאב- לפעמים פיזי, בעיקר נפשי.
נכון, האחד נעשה בשם הבדס"מ והשני לא, אבל כשזה לא נכון, זה גרוע, והשני גרוע. חוץ מזה, אני מאמינה שהרבה מהנשים שם הן נשלטות בתת מודע, וגואל רצון- שולט (לא אמרתי שהוא דוגל ב-SSC).


קטעים מהמונולוג של דבורה ריכשטיין, אישה מספר 17:


"אני רוצה לצעוק בקול, לנשום אוויר, להשתחרר, לחיות את החיים. ארבע שנים וחצי הייתי כמו בכלא. דיווחתי על כל פעולה שעשיתי, כל מילה שאמרתי, ועכשיו זה נגמר. היום אני חופשייה ללבוד מכנסיי ג'ינס, לדבר עם ההורים שלי, לפגוש חברים, לקנות לעצמי כוס קפה בלי לקבל רשות מגואל... איני עוד האישה שרק לפני חודש שלחה לו הודעת ביוץ מהטלפון הנייד וכתבה לו: "רציתי להזכיר לך שאני בביוץ, ושאם זה מסתדר, אשמח מאוד להיות איתך ולשאת את זרעך ברחמי. אוהבת אותך לעדי- עד, אשתך- שפחתך"... בלילה ההוא גואל לא בא. איני יודעת למה. הוא אף פעם לא הסביר ולא נימק...זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שפגשתי מישהו שהצליח להשרות עלי ביטחון ורוגע...הוא היה קצת כמו אבא וקצת כמו בן זוג...מבית החולים הגעתי עם תינוקת בת ארבעה ימים לבית ברחוב איתיאל בתל אביב...היא אירחה אותי בנדיבות ולא שאלה יותר מדי שאלות... הנשים האחרות שלחו לי עגלה, טיטולים, מטרנה ובגדים. הרגשתי עטפה באהבה ובדאגה. היייתי מוגנת לחלוטין מפני כל הדברים שפחדתי מהם. יכולתי לנוח סוף- סוף...ידעתי שהוא שוכב גם עם הנשים האחרות, ובהתחלה זה נראה לי משונה... גם להן היה לא קל איתי. אני הייתי החדשה, זו שגואל עסוק רק בה, מתעניין בשלומה ומחפש את קרבתה...הוא לא נראה לי איש מבוגר וזקן. הוא תמיד נראה לי מישהו שזו זכות להיות איתו. הרוחניות שלו כבשה אותי, למרות שהיה בו משהו אכזרי... החלטתי שאני חייבת לבקר את אמא שלי. הוא לא הרשה לי לראות אותה וגם לא את אבא שלי. איכשהו הוא שיכנע אותי שהקשר איתם רק יזיק לי... הייתי כל כך עיוורת, שמה שכאב לי היה דווקא העונש האחר שהוא נתן לי- ההרחקה ממנו... אישה שהוא החליט להעניש סבלה נורא: הוא לא ענה לטלפונים שלה, הוא לא הרשה לה להצטרף אליו לקניות בסופרמרקט, וכמובן לא להתקרב אליו ולא לשכב איתו... העונש הארוך ביותר נמשך חצי שנה, וזה היה עינוי בשבילי, סל אמיתי...אמרתי לו: "גואל, מתי תיקח אותי לבית שלך?" אבל הוא אמר לי: "את עדיין לא מוכנה ללכת לשם, אני עוד לא סומך עלייך"...
הוא ידע על כל תנועה שאנחנו מבצעות... הוא לא היה מרשה להתווכח או לדון איתו בשום נושא... זה כלא שבו את כאילו בוחרת להשאר מרצונך, אבל את חיה בפחד שלא נגמר: פחד לעשות, לדבר או להרגיש משהו שלא ביקשת רשות עבורו".



אלו קטעים מהמונולוג של אישה מס' 17.
אצל גיל, למרבה המזל, זה לא היה כל כך עמוק. אולי פחד מהחוק, אולי פחד מהמחוייבות הרגשית... אבל מי שהייתה בכת האור מזהה סממנים דומים.



לא כל בדס"מ 2417 הוא רע. אבל כשאת נשארת במקום שרע לך בו, ועושה דברים שרע לך לעשות, רק כי את מאוהבת, ומישהו מנצל את זה- זה מפסיק להיות בדס"מ, והופך להיות התעללות.