לפני 14 שנים. 12 בפברואר 2010 בשעה 20:51
אני באמת מנסה, לא לקנא באחרים, ולא לחמוד את שלאחרים.
הלא זה נכון, עובדתית- שלכל אחד יש את החבילה שלו. אי אפשר להסתכל על החיצוני ולהשוות, כי אין לנו מושג מה קורה באמת, בחיים האישיים של אותו בן אדם, ואין לנו מושג מה עבר, ומה עוד יעבור...
אי אפשר להשוות. לכל אחד יש את החשבון שלו עם הקדוש ברוך הוא, את החוזה האישי שלו, ואין שום טעם להשוות את התנאים, כי במקרה הזה כל אחד מאיתנו ממלא תפקיד אחר...
אבל זה לא קל בכלל, לא להשוות, לא לחמוד, לא לכעוס.
אני חושבת שהמצווה לא לחמוד, היא קודם כל כדי לא לאמלל את עצמנו.
והאמת שלכל הרוחות, ראיתי היום מישהי שמצבה באמת מחורבן, באמת על הקרשים, והיא הדגימה לי שיעור באופטימיות ובפירגון. אז אם היא יכולה, בוודאי שגם אני.
