סופרפוזיציה

נמנמת - איך :-)
לא , על באמת - :-)
בדיוק אני קורה על דיון פיזיולוגי נגד קוגניטיבי נגד דינמי -
על כל אחד ואיך הוא מגדיר את "האיך, הזה בדיוק

נו, שויין - העיקר שכולם מסכימים שנדפקנו - אז אני רדוע
:-)

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} - איך? בכל מיני דרכים. תלוי בטראומה, לא?
למשל, שכל החיים אתה חושש להיות באותו מצב שוב. שכשאתה במצב דומה, אתה מתמוטט. שכשאתה ח ו ש ב שאתה במצב דומה, או אפילו קרוב, אתה גם מתמוטט, כי אצלך בראש זה כבר הפך לאותו מצב.
ועוד, שריטות עמוקות. דימוי עצמי נמוך ומעוות, ציפיה לרע ביותר וכו'.

אני לא מבינה איזה דיון אתה קורא כרגע, אבל גם אם אנחנו מתפקדים, אפילו מגיעים להישגים, הפגיעות מהעבר תמיד שם. רודפות אותנו.

שולץ s - ספרי לי על זה.

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} - האם המשפט הנ"ל הוא בקשה או אות הזדהות?:)

שולץ s - אות הזדהות. לגמרי.

Bloody - רק אם זה עצוב שאירועים מהילדות עושים אותנו למה שאנחנו באופן כללי, גם הצדדים הטובים שבנו.

פרומיתאוס - אציע תיקון קטן שעושה את כל ההבדל.

לא האירועים ולא הטראומות
אלא...

הבחירות שלנו באותן נקודות בזמן

gone​(לא בעסק) - הארועים מהילדות לא דופקים אותנו. דופקת אותנו האמונה שהם דופקים אותנו. אנחנו כל כך מאמינים בזה, שאנחנו כבר מביאים את הדפיקה המתמשכת הזאת על עצמינו.